2 תשובות
הזכות לקניין לחירות ולחיים..
אנונימית
הזכויות הטבעיות: השלשה הידועה-
חיים- התשתית לקיומו של כל ערך אחר, אם אנו לא רואים את החיים של הזולת כבעלי ערך אז אין ממש עם מי לדבר, החיים הם עניין שהוא עיקרון קדוש, מוגן באופן אבסולוטי, לכל אדם זכות טבעית על חייו.
אנו לא צריכים שום מערכת משפטית שתקבע בחוק הכתוב שיש לנו זכות לחיות, כולנו נולדים עם הזכות הזאת.
יתרה מזאת, אנחנו בעצמנו לא יכולים לקחת מעצמנו את הזכות הזאת, היא חלק מאיתנו, הזכות הזאת לא מבוססת על רצון. הערך של החיים שלנו הוא לא פונקציה של הרצון שלנו לחיות, יש פרדוקס מוסרי במעשה ההתאבדות, אסור לאדם לרצוח את עצמו כי הוא מפר את הזכות הטבעית שלו לחיות שהיא לא תלויה ברצונו.
חירות – יכולת שיקול דעת, אוטונומיה, אנחנו בתור בני אדם נולדנו עם הכושר לשיקול דעת ולבחירה, זה חלק מהמהות הפנימית שלנו ולכן זה עניין קדם פוליטי כמו הזכות לחיים. החירות היא לא ניתנת להפרדה גם בפני הרצון שלנו. כמו שאסור לנו להתאבד כך אסור לנו גם למסור את עצמנו להיות עבדים. עבדות היא וויתור גמור על הזכות שלנו לחירות. לוק אומר- זה נגד הטבע של האדם, מי שמשעבד את עצמו עושה משהו פרדוקסלי, זה ריק מתוכן ולא מחייב. השתעבדות מרצון היא לכן גם פרדוקס- כי אם זו השתעבדות זה לא מרצון. לא יכול להיות שנוותר על עצם החירות שלנו.
קניין – נראה קצת שונה, לא פחות חשובה. מבחינת הפונקציה המרכזית של המדינה כמדינה הקניין יסתבר כזכות המרכזית ביותר.
קניין זה לא דבר שאנחנו נולדים איתנו, מה זה זכות קניין? זה הסדר חברתי שאצל בעלי חיים אין ואצל בני-אדם יש. לפי לוק הזכות לקניין היא חלק מהמהות האנושית (לוק הואשם לא פעם כאבי הקפיטליזם), לוק הוא מהראשונים שמנסחים את הזכות הזאת.
אצל הובס לא קיים קניין, אין במצב הטבע שלו שלי ושלך.
לא מדובר על זה שהשלטון לא יכול לעכל לי את הדירה, חפצים או לגבות ממני מס, כמו שאין בעיה לפגוע בזכות האדם לחירות באופן מוגבל.
אם אדם עשה עבירה מותר להצר את חירותו בזה שהכנסנו אותו לבית סוהר, הגבלנו את ההפעלה של החירות שלו ועשינו את זה בדין, לא שללנו ממנו את זכות החירות.
כך השלטון יכול להפקיע מאיתנו רכוש אך אף מדינה לא יכולה להפקיע באופן לגיטימי מבן אדם את עצמם הזכות לקניין.
היחידים שהזכות הזאת והזכות לחירות מוגבלת אצלם היא אצל ילדים. בני-אדם יכולים להוציא אל הפועל את מהותם הטבעית רק לאחר תקופת חיים מסוימת.
נוסף הנימוק של הגנה על זכויות פרטיות.
זו הפונקציה הכי עמוקה של המדינה ולמעשה זה נשאר כך עד היום, אנחנו לוקיאנים.
למדינה אין ערך כשלעצמה, המדינה היא רק בעלת ערך אינסטרומנטלי בשמירה על הזכויות הפרטיות של האזרחים- זה שיא הניסוח הליברלי בדבר תפקידה של המדינה.
אפשר לומר שבמצב הטבע הזכויות הפרטיות הן בסדר, אבל מדי פעם יש אנשים שהם לא בסדר ולכן לא צריך למצוא רק מישהו שיעניש אותם אלא מישהו שגם ימנע את הפגיעה הזאת מלכתחילה (דרך חינוך, ענישה…).
קשה לנו לסמוך על מצב הטבע והחוקים הטבעיים שיסדירו את שלושת הזכויות הנ"ל ללא חריגות.
ההצדקה הדחופה ביותר מבחינה מעשית לקיום המדינה הוא תפיסת המדינה כמסדירה את הקניין.
ההסדרה של הקניין אצל לוק היא באמת התחלה של התפיסה הקפיטליסטית של ההגנה על ההון של היזמים והעשירים.
חיים- התשתית לקיומו של כל ערך אחר, אם אנו לא רואים את החיים של הזולת כבעלי ערך אז אין ממש עם מי לדבר, החיים הם עניין שהוא עיקרון קדוש, מוגן באופן אבסולוטי, לכל אדם זכות טבעית על חייו.
אנו לא צריכים שום מערכת משפטית שתקבע בחוק הכתוב שיש לנו זכות לחיות, כולנו נולדים עם הזכות הזאת.
יתרה מזאת, אנחנו בעצמנו לא יכולים לקחת מעצמנו את הזכות הזאת, היא חלק מאיתנו, הזכות הזאת לא מבוססת על רצון. הערך של החיים שלנו הוא לא פונקציה של הרצון שלנו לחיות, יש פרדוקס מוסרי במעשה ההתאבדות, אסור לאדם לרצוח את עצמו כי הוא מפר את הזכות הטבעית שלו לחיות שהיא לא תלויה ברצונו.
חירות – יכולת שיקול דעת, אוטונומיה, אנחנו בתור בני אדם נולדנו עם הכושר לשיקול דעת ולבחירה, זה חלק מהמהות הפנימית שלנו ולכן זה עניין קדם פוליטי כמו הזכות לחיים. החירות היא לא ניתנת להפרדה גם בפני הרצון שלנו. כמו שאסור לנו להתאבד כך אסור לנו גם למסור את עצמנו להיות עבדים. עבדות היא וויתור גמור על הזכות שלנו לחירות. לוק אומר- זה נגד הטבע של האדם, מי שמשעבד את עצמו עושה משהו פרדוקסלי, זה ריק מתוכן ולא מחייב. השתעבדות מרצון היא לכן גם פרדוקס- כי אם זו השתעבדות זה לא מרצון. לא יכול להיות שנוותר על עצם החירות שלנו.
קניין – נראה קצת שונה, לא פחות חשובה. מבחינת הפונקציה המרכזית של המדינה כמדינה הקניין יסתבר כזכות המרכזית ביותר.
קניין זה לא דבר שאנחנו נולדים איתנו, מה זה זכות קניין? זה הסדר חברתי שאצל בעלי חיים אין ואצל בני-אדם יש. לפי לוק הזכות לקניין היא חלק מהמהות האנושית (לוק הואשם לא פעם כאבי הקפיטליזם), לוק הוא מהראשונים שמנסחים את הזכות הזאת.
אצל הובס לא קיים קניין, אין במצב הטבע שלו שלי ושלך.
לא מדובר על זה שהשלטון לא יכול לעכל לי את הדירה, חפצים או לגבות ממני מס, כמו שאין בעיה לפגוע בזכות האדם לחירות באופן מוגבל.
אם אדם עשה עבירה מותר להצר את חירותו בזה שהכנסנו אותו לבית סוהר, הגבלנו את ההפעלה של החירות שלו ועשינו את זה בדין, לא שללנו ממנו את זכות החירות.
כך השלטון יכול להפקיע מאיתנו רכוש אך אף מדינה לא יכולה להפקיע באופן לגיטימי מבן אדם את עצמם הזכות לקניין.
היחידים שהזכות הזאת והזכות לחירות מוגבלת אצלם היא אצל ילדים. בני-אדם יכולים להוציא אל הפועל את מהותם הטבעית רק לאחר תקופת חיים מסוימת.
נוסף הנימוק של הגנה על זכויות פרטיות.
זו הפונקציה הכי עמוקה של המדינה ולמעשה זה נשאר כך עד היום, אנחנו לוקיאנים.
למדינה אין ערך כשלעצמה, המדינה היא רק בעלת ערך אינסטרומנטלי בשמירה על הזכויות הפרטיות של האזרחים- זה שיא הניסוח הליברלי בדבר תפקידה של המדינה.
אפשר לומר שבמצב הטבע הזכויות הפרטיות הן בסדר, אבל מדי פעם יש אנשים שהם לא בסדר ולכן לא צריך למצוא רק מישהו שיעניש אותם אלא מישהו שגם ימנע את הפגיעה הזאת מלכתחילה (דרך חינוך, ענישה…).
קשה לנו לסמוך על מצב הטבע והחוקים הטבעיים שיסדירו את שלושת הזכויות הנ"ל ללא חריגות.
ההצדקה הדחופה ביותר מבחינה מעשית לקיום המדינה הוא תפיסת המדינה כמסדירה את הקניין.
ההסדרה של הקניין אצל לוק היא באמת התחלה של התפיסה הקפיטליסטית של ההגנה על ההון של היזמים והעשירים.