תשובה אחת
בסיפורו "השען", אביגדור דגן מתאר מפגש בין שען זקן לאדם שמגיע לתקן את שעונו. לאורך הסיפור נעשה שימוש בשעון, מעבר לתפקידו הפיזי כמכשיר המראה את השעה ומאפשר להשליט סדר, גם כדימוי למצב חוסר האונים של היהודים אשר נספו בשואה ואשר זמנם תם וגם ככלי לתאור רגשותיו ומחשבותיו של השען.
באומרו "אלא שצריכים ללכת נעמדים ואלה שצריכים להעצר - הולכים" מתכוון הכותר להסביר את השקפתו של השען לגבי תקופת השואה ולגבי מלחמות ורשע בכלל. לפי השקפתו אם ניתן יהיה להרוס את שעוני האנשים ה"רעים", ניתן יהיה לעצור אותם מלגרום למלחמות והרג. בתקופת השואה, השען למעשה ניצל בזכות יכולתו לתקן את שעוני המתים ששעוניהם עצרו מלכת ושם הוא שם לעצמו כמטרה לקלקל את שעוני הנאצים בכדי להביא לסיום המלחמה. כלומר, מבחינתו, אלה שצריכים ללכת הם האנשים שניספו בשואה אך שעוניהם עצרו, ואלו שצריכים להעצר הם הנאצים ששעוניהם תקינים.
בנוסף, המשפט מתאר גם רגשות אשם שיש לשען על כך שהוא ניצל בגלל יכולתו לתקן את שעוני המתים. זה כאילו בגלל שתיקן את שעוניהם איפשר לזמן להמשיך לרוץ ולהרג להימשך.. ובעצם מתוך רגשות אלו הוא שם לעצמו את המשימה לקלקל שעונים של אלו שצריכים לעצור - משימה שאינה ברת ביצוע ואינה מתיישבת עם המציאות.
באותו הנושא: