מישהו יכול להגיד לי מה היו המנהגים של הצ'קרסים?

הצ'רקסים ידועים בעיקר בהכנסת האורחים שבזה הם הצטיינו לאורך ההיסטוריה שלהם, בחתונות שלהם שבה היה נהוג לקיים "טקס חטיפת הכלה" ובנוסף בחתונות הם שומרים על הריקוד הפולקלורי (המפורסם והמסורתי) שלהם ועורכים חתונה עם ריקודים צ'רקסיים (יש את הריקוד האיטי והריקוד המהיר), וכמובן המאכלים המיוחדים שלהם ובמיוחד הגבינה הצ'רקסית.

העובדה שהצ'רקסים נלחמו במשך מאות ואלפי שנים, השפיעה על אורח חייהם ומנהגיהם:

הכנסת אורחים
הצ'רקסים, כמו עמים מוסלמים אחרים, ידועים בתרבות הכנסת האורחים שלהם.
כך למשל בבתים הצ'רקסים בעבר נהוג היה לפתוח לרווחה את דלת חדר האורחים, אליו יכלו האורחים להיכנס בחופשיות. לכן בנו את הסלון בנפרד מבית המגורים, כאשר דלת הסלון אינה נעולה. האורח, גם אם לא מכיר את בעל הבית, מוזמן להיכנס לסלון ללא הודעה מוקדמת.
הוא תולה את השוט שלו בכניסה לסלון וזה סימן להמצאות אורח. לפי צורת תליית השוט המארח יודע על כוונות האורח, אם הוא ממהר או לאו.

הצ'רקסים הצטיינו תמיד בהכנסת אורחים ולכן הישובים שלהם בלטו בניקיונם.
וגם כיום הישובים הצ'רקסים של היום, ידועים בניקיונם הבולט. פתגם צ'רקסי אומר: "בית שאין בו אורחים אין בו ברכה". על פי פתגם זה המארח, בעל הבית, אחראי על האורח כל עת שהוא נמצא בגבולות האזור ולא רק בגבולות הבית.

חתונה ונישואין
מעמד האישה בתרבות הצ'רקסית הוא גבוה ומכובד. שידוכים אינם נהוגים בקרב הצ'רקסים וחתונה לא הייתה עניין שנכפה, כך שלאישה הצ'רקסית הייתה מאז ומעולם הזכות לבחור בין מחזריה.

בחברה הצ'רקסית הנישואין הוא עמוד הקיום של המשפחה, חשיבות הנישואין היא אצילית, חובה על כל צ'רקסי להיות נשוי, הצ'רקסי מתחתן עם אשה אחת בלבד וקיים איסור להתחתן עם קרובי משפחה. אסור להנשא בתוך השבט אלא רק בין השבטים. בד"כ הצ'רקסים נישאים לצ'רקסים בלבד או שבן הזוג הופך להיות צ'רקסי. הגבר הצ'רקסי מתחתן עם בחירת ליבו, ואין כפייה על נערה לשאת גבר כנגד רצונה. אין שידוכים אצל הצ'רקסים ובני הזוג הם שמחליטים על הנישואים.
אחד המנהגים אצל בני העדה הצ'רקסית הוא "מנהג חטיפת הכלה". למרות השם "חטיפה" מדובר במעשה שנעשה בהסכמת האישה.

כאשר זוג צ'רקסי מחליט להתחתן, החתן חוטף את הכלה בתיאום מראש והסכמה עמה אבל ללא ידיעת ההורים. החטיפה אמורה להראות את אומץ לבו של החתן לעתיד ולהוכיח את אהבתו הגדולה אליה. הבחור צריך להוכיח שהוא ראוי, ומספיק בָּשֵל בכדי להקים משפחה. כשהוא מתכנן את החטיפה כמו מבצע צבאי לכל דבר. החתן לעתיד בורח עם הכלה לכפר שלו. יום יומיים לאחר מכן נכתבת הכתובה ולאחריה נערך טקס החתונה השמח והמלא בריקודים צ'רקסים.

מנהג החטיפה השתמר עד היום, כאשר היום הגבר הצ'רקסי כבר לא מגיע רכוב על סוסו, אלא נוהג ברכבו, החתן נעצר ליד בית אהובתו, אם בחירת לבו מעונינת היא יוצאת מהבית ונכנסת לרכב של בחיר לבה. כאשר האוהבים מתרחקים מהמקום, החתן יורה שלוש יריות באוויר ובאמצעות כך מעביר את המסר לבני המשפחה ובני הכפר כולו שידעו שתהיה חתונה בקרוב.

החתונה הצ'רקסית היא אירוע משמח מאוד והיא מלווה בריקודים ומאכלים מסורתיים והכל תוך שמירה על מנהגי האירוח הידועים כל כך לטובה של בני העדה הצ'רקסית. הריקוד הצ'רקסי המסורתי נעשה על ידי בחור ובחורה, הבחור הצ'רקסי רוקד על קצות אצבעותיו וריקודו כולל קפיצות נועזות על מנת להוכיח את כוחו, הבחורה לעומת זאת רוקדת בנעימות ובעדינות וזאת כדי להראות את עדינותה ולסמל את נשיותה.

הדרך שבה בני הזוג הצ'רקסי מכירים הוא דרך המעגל הפנימי של הריקודים. כל אחד במעגל זה חייב לרקוד, והאישה הייתה מאותת לגבר הרוקד עמה אם היא מעונינת בו. החיזור בין הגבר לאישה הצ'רקסית היה מותר רק בתקופת הקיץ.

הריקוד הצ'רקסי
לצ'רקסים, ככל העמים, יש את הפולקלור (המסורת העממית) המיוחד שלו. כל הריקודים הצ'רקסים מבוצעים ע"י בחור ובחורה, כאשר הבחור רוקד בזריזות על קצות האצבעות קופץ ומשתולל על מנת להראות את כוחו, והנערה רוקדת בעדינות להראות את עדינותה ונשיותה. מקור הריקוד הצ'רקסי נלקח מהדפיקות והחבטות של פרסת הסוס ואצבעות כף הרגל של הסוס שננעץ בקרקע בחוזקה. דפיקות אילו היו בעלות קצב ריתמי קבוע ומכאן נלקח המקצב של הריקוד הצ'רקסי.

הריקוד הצ'רקסי מבטא שני נושאים דומיננטיים מאוד שהיו בחיי העם הזה: מלחמות ואהבה וחיזור. דרך הריקודים היו מאמנים את הילדים להיות לוחמים על ידי הקניית כושר גופני, זריזות וגמישות.

בגדים מסורתיים
הבגדים כמו ריקודי העם של הצ'רקסים שאובים מסגנון עמי הקווקז.
המוכנות לקרב, האומץ והנכונות להגן, סבבו את העם הצ'רקסי הקדום בכל תחומי התנהלותו. זה התחיל בבגדים המסורתיים של הגברים והמשיך דרך חינוך קפדני ודרישה לבגדים שיאפשרו רכיבה נאותה על סוסים בעת הצורך.
בימי חג ומועד הם לובשים את הלבוש המסורתי, לראשם כובע פרווה גבוה, לגופם בגד שחור, המקושט בכדורי רובה על החזה. חרב חדה נעוצה בחגורתם. לרגליהם מגפי עור מבריקים מצחצוח. ורוקדים את ריקודיהם המסורתיים הידועים.
התלבושות המסורתיות מאופיינות בבגדים ססגוניים ומקושטים. לבוש הצ'רקסים נקראת "צ'רקסה" סוג של חליפת קרב או בשפה הרוסית "צ'וחה". והלבוש של הנשים נקראת "סאיה". הכובע המסורתי נקרא "פפחי", שהוא כובע גבוה עשוי פרווה.
כיום מאז שהחלה חדירה הדרגתית של לבוש אירפואי בתקופת המאה ה19, הלבוש המסורתי נדחק רק לאירועים חגיגיים חד פעמיים או לחגים מיוחדים למיניהן ומשמשים לריקודי עם קווקזים.

מאכלים מיוחדים
ככל העמים, גם לצ'רקסים ישנם מאכלים המייחדים את העדה:
התפריט הצ'רקסי מבוסס ברובו על מאכלי חלב וגבינות. בין המאכלים המוכרים בתרבות ניתן למצוא:
 החמאה הצ'רקסית - מכינים בדרך כלל מחלב צאן/בקר.
 גבינה צ'רקסית מעושנת - גבינה צ'רקסית שעוברת תהליך עישון בארובה מיוחדת. גבינה קשה ומלוחה.
 גבינה עיזים צ'רקסית - הגבינה ידועה בעדינותה והיא מיוצרת מחלב עיזים
 פסילוז'ה חלוז' - כיסונים ממולאים גבינה צ'קרסים מחלב עיזים ובצל ירוק ובא עם יוגורט מחלב עיזים.
 חלוז' - מאפה מבצק מטוגן, ממולא בגבינה צ'רקסית מחלב עיזים ומטוגן בשמן זית.
 מתאז - מאפה עם גבינה צ'רקסית מטוגנת בשמן עמוק.
 חצילים ממולאים - חצילונים קטנים ממולאים אגוזים, שקדים ותבלינים בשמן זית.
 הפיתה הצ'רקסית- פיתה עבה יחסית ש אופים אותה בטאבון.
 פיג' פילאו - אורז עם גזר ואטריות ותבילינים מיוחדים וסטיק עגל מבושל בטבון.
 בשר כבש/עגל - מכינים בטאבון צ'רקסי, משרים את הבשר עם מלח ושום.
 חלג'ורו - מאפה בצק הממולא בתמרים.
 צ'אי בזה - תה צמחים מיוחד.

שולחן האוכל הצ'רקסי המשפחתי הוא עגול ונמוך, שסביבו יושבים כל הסועדים במעגל. זהו עוד מאפיין ייחודי המדגיש בין היתר, את היחסים השוויוניים בין גברים לנשים בחברה הצ'רקסית.
השולחן מסמן את השוויון המוחלט בין בני הזוג מהסיבה הפשוטה שמדובר בשולחן עגול שאיש לא יושב בראש השולחן.

יחס לבעלי חיים
הצ'רקסים ידועים ביחסם המכובד לבעלי החיים (כאמור, עולמם התרבותי סבב סביב לחימה ורכיבה על סוסים). כך למשל, ניתן היה לראות כיצד בימי קור הכניסו המשפחות הצ'רקסיות את סוסיהן הביתה.

חגים ומועדים צ'רקסים
בעיקרון, בהיותם מוסלמים מציינים הצ'רקסים את חגי הדת (חודש הרמאדן, עיד אלפיטר, חג הקורבן ועוד). בנוסף מציינים הצ'רקסים את יום הזיכרון הצ'רקסי ב-21 למאי. ביום זה נאלץ העם הצ'רקסי להיכנע בעבר לצארים הרוסים שגירשו אותם ממולדתם.

חינוך קפדני
הצ'רקסים חיו בקווקז באזור צ'רקסיה. החיים בקוקז היו קשים ועל השבטים החיים באזור זה היה להגן על עצמם מפני עמים שונים שחמדו את אדמתם.
לשם כך הם פיתחו מסורת של לוחמים נועזים הקשורים לסוס ולנשק האישי מגיל צעיר. הצ'רקסים גדלו לאנשי מלחמה ופרשים מעולים. מגיל 8 הילד הצ'רקסי היה מועבר למשפחה מאמנת בשבט אחר ושם למד להיות לוחם ובגיל 14 חזר למשפחתו כגבר לוחם.
השבטים הצ'רקסים הגיעו למיומנות מלחמתית כה גבוהה, שכאשר האימפריה המונגולית התפשטה מסין ועד אירופה, חבל צ'רקסיה נשאר אוטונומי והמונגולים לא פלשו אליו. המונגולים העדיפו לא להתעמת עם הצ'רקסים.

כל הכבוד למשתמש הקודם על התשובה המפורטת
למען האמת, אין לי הרבה מה להוסיף, אבל יש לי מעט דברים שעדיין לא נכתבו:

*מנהג כיבוד ההורים והמבוגרים- המנהג מהווה ערך עליון בעדה הצ'רקסית. תמיד עונים למבוגרים בשקט ובנימוס ולעולם לא מרימים את הקול. במשפחות רבות קולו של הסב דומיננטי, והוא משפיע רבות על ההתנהלות בבית ילדיו. תמיד כשאדם מבוגר נכנס לחדר, מפנים לו מקום על פי גילו (לפי השערה). ככל שגילו מתקדם יותר כך הוא ישב רחוק יותר מהדלת. איש אינו יושב עד שהאדם לא תופס את מקומו על מנת לא ליצור מצב של אי נעימות כלפי הנכנס (כשלא ישאר עבורו כיסא פנוי).

*ההיסטוריה של מנהג הכנסת האורחים- עוד מראשית הימים היה קיים בית הארחה לצ'רקסים, אשר היה משמש אותם לשיחות חולין והיו מתקיימות בו פעילויות תרבותיות שונות. בית ההארחה נקרא "חאצ'אש". המקום היה מקום מפגש לסופרים, משוררים, מספרי סיפורים, זמרים ופייטנים. כאשר מגישים דברי מזון או משקה בבית ההארחה ומתנהלת שיחה בין שני אנשים או יותר, איש לא שותה ולא אוכל עד שהשיחה לא מסתיימת. כאשר אדם עוזב את בית ההארחה, הוא לא יפנה את גבו אל הנוכחים אלא ילך כשפניו פונות לכיוון הנוכחים וייפרד מהם בנימוס.

*מנהגי החיזור- לפני הנישואין, מגע בין גבר לאישה אסור, אלא אם כן מדובר ביחסים מקצועיים או לימודיים בהם שיתוף הפעולה בין שני המינים מומלץ וכדאי. מעולם שידוכים בין הצ'רקסים לא היו נהוגים. הנישואין אינו עניין כפייתי ולאישה ישנה זכות בחירה מלאה לבחור מי יהיה בן זוגה לחיים. החיזור, אותו הצ'רקסים מכנים "חיפוש הנשמות" מתחיל מגיל צעיר מאוד: 13-14, ובמסגרת חיפוש הנשמות הגבר והאישה יכולים להיפגש היכן ומתי שירצו, על מנת לבדוק האם הזוגיות מתאימה להם. כאשר גבר מחזר אחרי כמה נשים במקביל או שאישה מחוזרת על ידי כמה גברים במקביל, זה לגיטימי לגמרי, משום שבסופו של דבר הם ימצאו מי ירצו שיהיה בן או בת זוגתם לחיים.

*מנהג החטיפה- חשוב לי לציין שמנהג החטיפה מתקיים רק כשהוריה של הכלה אינם מסכימים לנישואין. בנוסף לאחר החטיפה הכלה עוברת תהליך פיוס עם הוריה שנמשך עד שלושה שבועות.
*מנהג כיבוד בעלי החיים- עד היום תוכלו לראות חוות רבות בקווקז המגדלות סוסים ומטפחות אותם לקראת מרוצים.

*הריקוד הצ'רקסי- כמו שהצ'רקסים לומדים לקרוא ולכתוב בבית הספר, כך הם גם לומדים לרקוד את הריקודים המסורתיים עוד בהיותם בבית הספר. ישנם שישה ריקודים צ'רקסיים. החמישה הראשונים שביניהם מסמלים התפתחות של מערכת יחסים. בריקוד הראשון, השניים רחוקים אחד מהשנייה. בריקוד השני, השניים מחייכים ומתחילה להיווצר הבנה שיש כאן סיכוי לאהבה, וכך הלאה עד לריקוד החמישי בו האישה נותנת לגבר את ידה והם רוקדים יחד, ומסמלים לקהל שהם באו בברית הנישואין.
הריקוד השישי הנו ריקוד מלחמה- הלוחמים הצ'רקסים רוקדים כל הלילה במסלולים מעגליים על מנת להיערך לקראת המלחמה.

*מנהגי קבורה- כאשר אדם צ'רקסי נפטר, נוהגים לקבור אותו ללא קבר מסומן וללא מצבה. מדיי שנה מגיעים מקורבי האדם לאזכרה, אך במרוצת השנים כבר אינם יודעים היכן האדם קבור. בחגים המוסלמים עולים הגברים הצ'רקסים לבית הקברות, מסתדרים בשורה ומתפללים כאשר ידיהם מושטות קדימה וחוזרים לבתיהם ללא איזכור לנפטרים.

*מנהג שיוויון הזכויות- ערך עליון במסורת הצ'רקסית. הצ'רקסים דוגלים בשוויון מלא בין גברים לנשים. המנהג נשמר עד היום במטרה לגרום לנשים להרגיש כשוות לגברים ולתת להן אפשרות לא לעסוק רק בעבודות הבית הקשות אלא גם לצאת ולהתפתח בתחום המקצועי בכפר ומחוצה לו.

*אהבה לצמחייה- הצ'רקסים מקורם בקווקז, מקום ירוק עד ושופע בצמחייה. האהבה לצמחייה נשארה במסורת הצ'רקסית עוד מימי מגוריהם בקווקז עד לימינו.

*שלוות הנפש- הצ'רקסים דוגלים בשלוות נפש, בשקט ובנימוס.

מקווה שעזרתי;)