מה דעתכם על מכינה חצי שנתית? זה נותן לי חצי שנה חופש לעצמי עד ספטמבר. שווה?

אני עשיתי מכינה לשנה וקצת ואני לא מתחרט. אנשים פה לוקחים הפסקות ארוכות מהחיים, זה מותר כל עוד זה לא בהגזמה. הרבה פחות אנשים חושבים פעמיים אם לעשות טיול של שנה בחו"ל אחרי השחרור. בעיני מכינה היא ערכית בהרבה מטיול ארוך בהודו.

מכינה לא עושים בשביל חופש לעצמיך וההפך!
במכינה את מתחייבת הרבה, בשביל עצמיך, בשביל החברים, ובשביל המדינה. תקחי בחשבון שזה בפועל הרבה אחריות והתחייבות - אם למשל בעבודות שחורות כמו תורנויות וניקיון, ואם בסדר גודל של לארגן ימים ושבועות, ליזום מהאפס, להוציא לפועל, להעביר תכנים וכו וכו והשמיים הם הגבול.
אפשר אולי להגיד שמכינה זה חופש במובן מסויים לפני צבא, וללא ספק אפשר לחוות רגעים מדהימים של פעם בחיים, דרך חוויות וחברים וטיולים וסתם רגעים אבל שתביני שזו גם מסגרת לכל דבר. אמנם מיוחדת ושונה אבל עדיין מסגרת עם בוקר צהריים ערב ולילה, כמובן כל מכינה והקשיחות שלה.
וממליץ מאד :)

אני מסכים עם במבה. המכינה כן הייתה מסגרת שדרשה ממני יותר מהתיכון. אבל במקביל היא הייתה זמן בשבילי לנשום, להתייצב, להתפקס על עצמי ולהבין יותר טוב מה אני רוצה לעשות בשירות הצבאי.
מכינה פחות תתאים למי שמעוניין בעיקר לנוח.

שואל השאלה:
ברור, אני רוצה מכינה ויודעת במה זה כרוך ומוכנה לזה.
השאלה שלי אם אני לא מתקבלת לשום מכינה שנתית (עדיפות ראשונה) להתגייס ישר או לפחות לעשות חצי שנתית?
למרות הבאסה ההיתרון זה שזה נותן לי חופש לעצמי חצי שנה..

^
חצי שנתית זה ממש אחלה.

אם מלכתחילה ידעת שאת רוצה מכינה והתקבלת רק לחצי שנתית, אז לכי על החצי שנתית. נסי להוציא מזה את המיטב. קצת מבאס שיהיה לך חצי שנה ללא מסגרת. את יכולה לנסות להשיג גיוס מרץ ואם לא הולך לךאז תנסי עדיין לעשות דברים פרודוקטיביים בזמן הזה. ללמוד, לעבוד, להתנדב... מה שאת מצליחה.

שואל השאלה:
אני אהיה עתודאית אז אני אחכה עד ספטמבר לתחילת הלימודים, וכן זה קצת באסה.
לכן שוקלת אולי לדלג על מכינה וזהו אם לא אתקבל לשנתית..

הסיבה שכתבתי שעשיתי שנה וקצת במכינה היא כי התחלתי את השנה השנייה אבל עזבתי מאוד מוקדם כי הלימודים התחילו באוקטובר (זה הכל היה מתוכנן, חשבתי שעדיף שאתחיל את השנה במקום להיות בבית ולא לעשות כלום). עקרונית יכולתי לסיים את השנה השנייה במרץ ולחכות עוד חצי שנה עד לתחילת שנת הלימודים אבל לא עשיתי את זה כי ידעתי שזו באמת הקרבה גדולה. מהצד השני, את ההחלטה הזאת קיבלתי כשכבר עשיתי מכינה של שנה.

את כל החפירה הזאת כתבתי כדי לומר שאני בעצם יודע להזדהות. הבזבוז של החצי שנה לעומת הרצון להיות במכינה. אני אישית מרגיש שהמכינה שינתה לי את החיים לטובה ושלא הייתי אותו הבן אדם אם לא הייתי עושה אותה. אבל גם זה סוג של הימור כי כנראה שחלק מחברי למכינה לא היו אומרים את אותו הדבר על השנה הזאת.
לעצמי של סוף התיכון אם היה במצב שלך כנראה שהייתי אומר לעשות חצי שנתית ולנסות למלא את החצי שנה שנותרה. אבל כמו שאמרתי, יש פה רובד מאוד אישי.

אגב, לראות בחצי השנה הזאת כמבוזבזת זה פרשנות. רוב החיילים יוצאים לסוג של טיול או חוויה מיוחדת אחרי השחרור והם לא רואים בזה כבזבוז זמן. אולי תוכלי גם את לעשות משהו דומה כי בתור עתודאית כנראה שפחות תהיי פנויה לזה אחרי השחרור. אפילו לא חייבים לטייל בחו"ל (למרות שאפשר). את יכולה לנסות את שביל ישראל או לגור ולעבוד תקופה באיזה חור בצפון או בדרום.

עריכה: אחרי שקראתי את זה שמתי לב שלא ציינתי במפורש. גם אני עתודאי בשנה הרביעית ללימודים כבר.

שואל השאלה:
תודה על התשובה, מעריכה ממש ממש.
אגב בתור מתמיינת לעתודה אני כרגע בשלב של לשמוע חוות דעת על המסלול ותארים, אוכל לפנות בפרטי לכמה שאלות?

בטח, חופשי. רק מסתייג מראש שאני יודע בעיקר על התואר שלי והתארים הדומים.