חרדה חברתית

פשוט תשתי כל יום

שואל השאלה:
וואו, מה הייתי עושה בלעדייך

וואלה את צריכה אותי נשתה ביחד
סמכי עלי זה תפנית בחיים

גם לי זה מרגיש כאילו אנשים סתם ברחוב שופטים אותי, ופתאום קשה לי ללכת נורמלי ואני לא יודעת לאיפה להסתכל גם אם אני מנסה להתעלם. תנסי אולי לצאת יותר מהבית, רק כמה דקות כל פעם כדי להתרגל ולא להילחץ מזה. כדי להרגיש שלא כל יציאה תביא איתה חרדה ורגשות שליליים. תסתובבי גם עם חברים, זה כנראה יקל על הלחץ.

וואלה אני הייתי גם ככה אבל פשוט הבנתי שזה לא אומר להיות לך אכפת ותאמיני גם להם לא אכפת את צריכה להבין שפשוט משהו זר ולא משפחה או החברים שלך אז הדעה שלהם לא מעניינת אותך לי זה עוזר

שאת הולכת ברחוב ואת מרגישה שמתחיל לך חרדה תנסי להתמקד ברחוב כמו לספור צבעים או להתמקד באיזה עמוד רחוק וזה גורם למח להתמקד במשהו אחר במקום החרדה

אני ינסה לעזור לך בתור מישהו עם נסיון כרגע אני בן 21 מגיל 15 בערך אני זוכר שהתחילה לי החרדה חברתית הפכתי מילד הכי שמח ותמים וחברותי וספורטאי פתאום באמצע החיים התחלתי לשחק במחשב והתמכרתי גרם לי לשבת הרבה הרבה זמן במחשב וכמעט ולא לצאת וזה מה שגרם לי להיות מופנם שקט וכביכול מוזר בחבורה מאז שראו אותי שונה ושקט התחילו לרדת ולצחוק עלי על דברים תמיד הייתי החבר שצוחקים עליו תמיד שנאתי אותם שמרתי טינה והתחלתי לפחד לצאת מהבית מהבושה שאולי ישפטו אןתי יקראו לי בשמות יצחקו יסתכלו לכיווני היה מאד מאד קשה שנאתי את עצמי עם הזמן יותר ויותר היו םעמים שנשברתי ממש תמיד ידעתי להחזיק את עצמי כי התמקדתי בזה שיש אנשים שאוהבים אותי לא משנה מה שזה המשפחה שלי אפילו חברים קרובים היו עושים עלי סתלבט קבוע חברים שחשבתי שהם יהיהו חברים לחיים בקיצור עם הזמן יצאתי לעבוד התחלתי לצאת קתת מהבית להיפתח לאט לאט מהפחד הכי גדול שהיה לי באותו הזמן ולאט לאט קצת חזרתי לעצמי זה לוקח זמן אבל זה קורה הפואנטה פה היא שתתחילי לחשוב על עצמך טוב ותסתכלי טוב טוב על אנשים תשימי לב שלאף אחד לא אכפת מאחרים רק מעצמו כל אחד עסוק בבעיות שלו כל אחד מנסה להשתפר בדרך שלו בדיוק כמוך תאהבי את עצמך תשתפרי מבחינה פסיכולוגית תחשיבי את עצמך כמלכה כנגד העולם תלכי כאילו את מלכה אל תשימי על אף אחד לאט לאט הכל יעבור בהצלחה