אני חייבת לפרוק

אני בן אדם שיכול להיות לבד המון זמן, אבל אני גם מאוד חברותית- אם אני הרבה זמן לבד זה כנראה כי כבר התרגלתי להתבודד במקום להעמיד אצ עצמי בסטיאציות שלא כיף לי בהן, ולכן אני פשוט מתרחקת, כי כן מעדיפה להיות פיזית לבד מאשר בסביבה לא נכונה לי. אבל, כל השנים האחרונות זה ככה. אני גרה במקום מאוד קטן בבית ספר מאוד קטן, אין הרבה אופציות בכלל והכל סובב סביב אותם אנשים. יש לי חברות וגם בבית ספר המצב החברתי שלי כן היה טוב, אבל מבפנים תמיד הרגשתי לא שייכת ולבד ושאף אחד לא באמת מצליח לראות אותי כמו שאני מבפנים וגם לא הרגשתי שזה המקום להיות מאה אחוז אני, אז כל שנות הבית ספר מהחטיבה עד סיום תיכון( עכשיו) זה היה המצב. ולאחרונה אני מבינה שעם כמה שהיה לי נוח לבד- אני לא באמת תמיד נהנת מזה. פתאום אני חווה תחושה שפחות יצא לי עד עכשיו לחוות בעוצמה הזו וזאת הבדידות. אני מרגישה מאוד בודדה. אני מתחילה מכינה עוד מעט ואני יודעת שזה ישתנה כי כל היום אהיה עם אנשים ואכיר חברים, אבל אני נפחדת שגם שם אני ארגיש בפנים בודדה.. ועכשיו זה כבר נהיה ממש ממש קשה כאילו באמת שיש לי רק חברה אחת קרובה, וזה בסדר כי אני התרחקתי מאלו שהרגשתי שאני צריכה לקחל מהן צעד אחורה, זאת אומרת שזו הייתה הבחירה שלי להיות יותר לבד כי הייתה לי את האופציה שלא, אבל זה שאני לא רוצה להיות בסביבה המסוימת שתמיד הייתה לא אומר שאני רוצה להיות ממש בודדה כל הזמן.
פשוט הייתי צריכה לפרוק את זה ואם מישהו קרא עד כאן אז תודה רבה אני ממש מעריכה