התחושה בזמן בקשת סליחה - מה אנשים מרגישים שהם מבקשים סליחה?

זה תלוי כי יש כאלו שירגישו שאבן ירדה להם מהלב ויש שירגישו שהם אמרו סתם והם לא ממש מתכוונים למשמעות המילה "סליחה" ויש כאלה שיאמרו את המילה מהלב ויתכוונו אליה בתקווה שיסלחו להם

אני חושב סליחה זה התנצלות זה רגישות והכרה הבנה במעשיו לעיתים הוא יצפה מהסולח תגובה ואישור שהכל בסדר ואפשר להמשיך זה מצפון שכזה, הוא ירגיש רגוע אם העיק עליו המעשה שהוא עשה, אבל נבדיל את הסליחה שהיא נאמרת ללא כוונה מהלב אלא כדי לצאת לידי חובה אבל לא מכירים במעשיו.

שאני מבקשת סליחה ממשהו אני מתחרטת על מה שעשיתי
ומודעת לטעויות שעשיתי
והסליחה שמבקשים זה מעיין פיוס לאחר
מצד שני שמבקשים סליחה יש גם את ההרגשה של כניעה וגם סוג של השפלה הרכנת ראש

כלום, לבני אדם אין רגשות.

פשוט מאוד. אני לוקח את זה מהיהדות (ענייני תשובה בראש חודש אלול שאקטואלים גם פה).

1. "חרטה". המצפון, הטוהר שבך מדבר פה. אתה אומר לעצמך וגם לאדם שפגעת בו, זה לא אני האמיתי זה משהו כפוי שבא מבחוץ והשתלט עלי.

2. "בקשה". אתה מבקש ממנו את הפיוס שלו, ככה אתה נותן לו את המושכות ואת הכוח להחליט על מעשיך, זה אדיר.

3. "קבלה" לא לשוב על כך בעתיד. כי מה שווים הדיבורים והמילים היפות, אם אין מאחוריהן מעשים?

יש אנשים שמרגישים שטעו והם ככה מביעים חרטה על המעשה.

אני באופן אישי מרגישה תמיד טוב יותר.
זאת אכן הרגשה של אבן שירדה מהלב.
הגדולה היא לסלוח ולא להישאר בכעס.
(;

אני מרגישה תאמת גם שאני יעני מלכהה כיאלו כל הכבוד ליי שאזרתי אומץ לבקש סליחה.. ואני גם התביישות קצת וגם שירדה לי אבן מהלב חח:))

אין שום תחושה, למה שתהיה בכלל? זה סתם מילים שמדקלמים אותם לאנשים כדי שהם ימשיכו להיות בובות שאפשר להתעלל בהם.