מה ההבדל בין ביטחון עצמי, הערכה עצמית, ודימוי עצמי. איך אני יכול לדעת מאיזה משלושתם אני סובל.

בטחון עצמי נמוך-פחד לדבר, פחד מה יגידו עלי וזה משפיע על ההתנהגות שלי
הערכה עצמית נמוכה ודימוי עצמי באים ביחד -אני מעריך את עצמי פחות ממה שמעריכים אותי אני מלקה את עצמי "אני לא יפה, מי תרצה אותי" "אני לא יודע לדבר" כלומר אני לא מעריך את עצמי מספיק למרות שאנשים מעריכים אותי. זה מוריד לי את הבטחון ואז זה משפיע על ההתנהגות שלי
זה מעגל שכזה.

חשוב להבין שמדובר במחשבות שמקורם באמונה (לא דתית) שגויה ומחשבה רעה ניתן להחליף במחשבה טובה באימון של התת מודע שלנו, בלזכור מה המעלות שלנו ולהבין שאנחנו לא קוראי מחשבות "זו דעתם האישית בלבד".

בהצלחה מקווה שסייעתי.

מכירה את ההרגשה תנסה ליהנות מהחיים נכון שקשה אבל החיים קשים ):

יש עוד אופציה:
למצוא סביבה חברתית שהיא כ"כ מקבלת שתמוסס את כל הקשיים הבין אישיים.

נסי תנועת הערבות באינטרנט. תוכלי להצטרף וליהנות מסביבה סופר אנושית.

שאלה גדולה - מה זה סבל? המון ספרים ואנשים חכמים עוסקים בה.
מניסיון החיים שלי ומכל מה שלמדתי - הבנתי שדבר אחד קובע: כשאני לא רואה את עצמי.
ויש לי דימוי:
תארו לכם שכפות הידיים שלכם זה פרוז'קטור ענק. כשכפות הידיים פונות אלי - הפרוז'קטור מאיר אותי, הצד השני שפונה החוצה נמצא בחושך. כשכפות הידיים פונות החוצה - העולם מואר ואני בחושך. כשאני בחושך - אני סובל.
מסקנה: אדם מואר הוא אדם שמאיר את עצמו, שמבין את עצמו, שמעריך את עצמו, שלומד את עצמו.
זה גם קל מאד לבדוק - כשאני מרגישה סבל אני בודקת - בדרך כלל מה שגרם לסבל זו השוואה עם משהו מחוצה לי, כלומר הפרוז'קטור על משהו בחוץ ואני בחושך, ואז מהר אני מחזירה את הפרוז'קטור אלי, מה טוב בי ברגע זה - ותמיד תמיד יש משהו כזה.
נסו את זה, לא משנה - שאלה קטנה, שאלה גדולה - כשאני סובל אני סובל, עצוב, לא מתקשר טוב עם הסביבה, הגוף הלב - הכל כואב. ומייד מחזיר את האור אלי - ותראו איך הסבל פוחת, אולי נעלם.

אין יותר מדי הבדל.

במקום לחפש הגדרות מדויקות, תתחיל לשחרר את הלב שלך.
תן לעצמך חופש,
חיה את הרגע,
קבל את החיים באהבה, ואת כל מה שקורה לך.
קבל את כל רגשותיך, שמחה, אהבה, כאב, בלבול... קבל הכל, תחווה את הכול.

כשתחייה את החיים, לא תסבול יותר מדי מכל הדברים שכתבת.
:-)