מה הדבר הכי נורא שקרה לכם? (ולא להגיד על מוות) משהו רע אישי שקרה לכם

שהגעתי לבית ספר חח

בכיתה חהיה לי חבר ראשון שממש אהבתי במשך שנה ואחרי יום הוא זרק אותי אבל זה בסדר כי שנה אחרי זה הכרתי את החבר שאיתי כבר שלוש שנים:-)

אני חושבת שהרגע הכי נורא בחיי היה כשאמא שלי גילתה על ההזיות שלי, אחר כך שלחה אותי לפסיכיאטר שנתן לי כדורים שגרמו להם להפסיק, למרות שהאנשים שהזיתי עשו לי הרבה יותר טוב מנזק.

נפלתי מהמרפסת ואשכרה ראיתי את החיים בסלואומשן התעוררתי על המדרכה מלא מסמרים נעוצים לי בגוף ושניסו "לעזור" לי הרימו אותי מהיד ששברתי. אין לכם מושג כמה זה כאב ובאותו רגע רציתי שתעלה עלי משאית 😂
נחשב?

בגרות בהסתוריה -,-

שואל השאלה:
ואיי מצטערת לשמוע מה שקרה לך שנפלת מהמרפסת וגם מהשאר

קרו שתי דברים.. אחד זה שאיזה ילד איים עלי באינסטגרם והכריח אותי לעשות דברים שאני לא רוצה אבל תעיניין הזה הוא גמר במשטרה, ודבר שני זה שאבא שלי אתמול פתח לי תפלאפון ומחק לי תאינסטגרם תפייסבוק ותווצאפ והוא צעק עלי

קרו לי מלא.. הכי? אני לא זוכרת._.

כשרבתי עם החברה הכי טובה שלי
היינו בריב שנתיים
אולי זה לא נשמע כזה נורא אבל דמיינו שניה איך זה לקום בבוקר כשהבן אדם שאתם שונאים בעולם היה החבר הכי טוב שלכם וזה הדדי.

ראיתי את מלאך המוות מאחורי, נראה לי?
או שלא.. זה לא כזה נורא. הדבר הכי נורא לי שתמיד הרגשתי ככ בודדה ולא סבלתי תמשפחה שלי. עכשיו זה קצת פחות לגבי המשפחה ולגבי הבדידות היא עברה לי כבר. גם לפעמים הרגשתי שאין לי אף אחד בעולם הזה.. הייתי ממש בודדה.

האקסית של החבר שלי התחילה לעשות בעיות-,-

ןשנשך אותי כלב... בפנים...

הייתי בכיתה ג'.
נכנסתי לכיתה עם תפרים בברך שתפרו לי רק לפני שבוע או אפילו פחות.
בריון אחד מהכיתה שלי מתחיל לצחוק עלי כי אני עוד צולעת מהתפרים. אני לא מגיבה, והוא צועק עלי, "נו יא מטומטמת?! אין לך מה להגיד? את דפוקה בראש? תגידי משהו יא מפגרת!"
עדיין לא הגבתי.
זה היה בבוקר, הגענו שנינו ממש מוקד והיינו רק שנינו בתוך הכיתה, כל הכיסאות עדיין היו הפוכים על השולחנות.
פתאום הוא בא אלי ומעיף אותי לרצפה. הוא מתחיל לבעוט בי בברך ובצלעות, ואני לא יכולתי לעשות כלום- רק בכיתי וצרחתי, "די! תפסיק! מישהו, הצילו! הוא בועט בי!"
אבל לשווא, כל השכבה הייתה ריקה.
פתאום הפסקתי להרגיש את הרגל שלי מהברך ומטה, ונלחצתי בטירוף, אבל לא היה לי ה לעות חוץ מלהמשיך לבכות ולצרוח.
בשלב הזה הוא הפסיק לבעוט בי. הוא הסתכל עלי לרגע במבט מעוצבן, וצעק עלי: "מגיע לך, שמנה מטומטמת מ*דיינת מפגרת!", הסתובב והתחיל להתרחק.
הצלחתי להפסיק לבכות לשנייה כדי לצעוק בחזרה, "אידיוט!", עדיין שכבתי על הרצפה, כי פשוט לא יכולתי לקום.
הוא הסתובב ורץ לכיווני עם מבט רצחני בעיניים, והתחיל לבעוט לי בצלעות ממש במהירות ולצרוח בקולי קולות. סתם לצרוח, לא ממש מילים, משהו כמו "אהה-ה-ה-ה-ה-הה!"
שני כיסאות נפלו משולחן שהיה לידו- אחד נפל על הראש שלי ואחד ממש קרוב אליו, מאחורי הכיסא הראשון. הרגשתי חרא. כאב לי, כל כך כאב לי. לא הרגשתי את הרגל שלי מהברך ומטה, והייתי כל כך חסרת אונים. הוא הסתכ עלי ונשם בכבדות, כאילו הוא מתנשף, למשך כמה שניות. הוא נבהל מהמראה של מה שהוא הרגע עשה וברח בריצה. למזלי, אחרי בערך עוד 2-3 דקות של צרחות- "שמישהו יעזור לי! בבקשה! אני לא יכולה לקום! מישהו!" המחנכת שלי נכנסה לכיתה, ראתה אותי והזמינה אמבולנס. אני לא יודעת מה קרה לו באמת, רק שהוא לא הגיע לביה"ס יותר מאז.
3 צלעות שבורות, התפרים שלי נפתחו, פנס בעין (וסיכון לזעזוע מוח, אבל לא היה), מגוון שטפי דם בכל הגוף...
סיוט.

עברתי הטרדה מינית ואחרי זה התאהבתי במישהו עד שחשבתי שהוא אוהב אותי גם הבנתי שהוא מנסה להיות חבר שלי בשביל סטוץ..
מאז זה ממש הוריד לי תביטחון העצמי ואני נרטעת מבנים -,-
ואני מרגישה ממש מטומטמת ביגלל זה זה הדבר הכי גרועה שקרה לי

בלי מוות? טוב..
האקס שלי אנס אותי, גילו לי סרטן.

היה עלי חרם שלוש שנים

המורה שלי שאהבתי אהבת נפש היינו מדברות כל הזמן גם אחרי שהפסקתי ללמוד אצלה נפטרה בלידה.. היא רצתה ילדים ולא הצליחה להיכנס להריון ועד שנכנסה נפטרה.. צר לי אמרת בלי מוות אבל זה הדבר הכי נורא שקרה לי. היא היתה הבן אדם היחיד שאהבתי רק בגללה המשכתי לחיות..

קרה היום! השיבו אותי ליד הילד הכי שחצן ומתנשא בכיתה

כל הדברים הכי גרועים שקרו לי סובבים סביבי מוות... אין לי משהו שלא קשור למוות... גם כל המילים במעליבות שאמרו לי קשורות למוות...

שואל השאלה:
יואוו אני עכשיו מבינה שהצרות שלי זה כלום לעומת כמה ממכם אנונימית אני בכיתי על מה שהבריון הזה עשה לך איזה מטומטם את לא עשית כלום וגם שאנסו אותכם רק מלדמיין שיאנסו אותי אני מפחדת

שאני יושבת בכיתה בשיעור ומתחילים לרדת עלי

זה קרה לפני הרבה זמן
אבל אני עדיין זוכרת אתזה:\

התחלתי לחתוך את עצמי וההפסקות בבית ספר יסודי שבהן הייתי יושבת לבד מאחורי איזה שיח שלא ירדו עלי..

נולדתי...

כל אחד והצרות שלו ובטוחה שיש גרועים ממני אבל להיות מוקפת באנשים ולהרגיש לבד, שאין באמת מישהו שיגיד לי משהו יושב לך על הלב אני יודע וזה להרגיש ריקנות מטורפת וזה להיות מבואסת כל היום, אבל אז הכרתי את החצי שלי (בכל המובנים) בן אדם שמכיר אותי בלי שאני יפתח את הפה.. מקווה בשביל כולם שהבעיות שלהם יפתרו ותתחילו דף חדש בלי לזכור מה קרה/קורה❤

מישהי שאהבתי אמרה לי לא

זה חפירה ענקית אבל..
שהייתי בת שנה עשיתי חיסון וקיבלתי מחלת שרירים ומפרקים שבכל צעד שלך זה כאילו העצם חותכת את הבשר, וגם קיבלתי מזה מחלת עיניים כרונית שכדי לא למות ממנה, צריך להחדיר לתוך העיניים סטרואידים פעמיים ביום (מה ששורף את העין ויכול לגרום להתעוורות אבל זאת הייתה האופציה היחידה)
לאט לאט הראיה שלי נהרסה בהתחלה לא ראיתי מרחוק אז היו לי משקפיים, לאט לאט המספר גדל, כרגע אני לא רואה אפילו פרצופים של בני אדם רק אם אני מתקרבת כלפחות 20 סמ. שלא לדבר על זה ששנים לא ראיתי את העלים שעל העצים, אני רואה אותם כגוש ירוק גדול, או את העננים.. וכו.
והרופאה שלי אמרה שעד גיל 20 המחלה מדרדרת את הראיה ואני עדין יכולה להתעוור ויש סיכויים גדולים, ואחרי זה זה ישאר יציב ולא ימשיך להידרדר והמחלה לעולם לא תעבוד, אבל היא כרגע רדומה. (נשארו לי עוד 3 שנים)

אבל חוץ מזה, אבא שלי בגד באמא שלי כל השנים עם נשים אחרות, יש לו 2 בנות כל אחת מאישה אחרת, הוא הכה את אמאשלי והתעלל בה נפשית ופיזית, כל כמה ימים היינו צריכים לברוח מהבית כי הוא בהתקף מכות, הוא הרביץ לילדים שלו כולל אני, כמעט רצח את אח שלי הקטן הוא דחף אותו במדרגות וזרק עליו כדור ישר לפנים בכל הכוח ופתח לו את הפנים והוא היה בן איזה 5, זרק על אמא שלי מחשב כשהייתה בהריון, כמעט הרג את אחותי והיא נאלצה לברוח ולהתקשר למשטרה. הוא יישב בכלא.
כולנו סובלים ממחלות נפשיות עקב ההתעללות הזו במשך כל השנים, אח שלי רק בן 6 המון פעמים משכב על הכביש וניסה להתאבד בהמון דרכים.
אחותי חטפה התקף פסיכוטי וציירה על כל קירות הבית ואשפזו אותה לכמה ימים,
אח שלי השני.. טוב הוא לא השיכפול של אבא שלי, ממשיך את ההתעללות שהוא עשה לנו ממש כמו היורש שלו.. עדיף שאני לא אדבר על זה.
אמא שלי כמו אח שלי הקטנציק, אבל עזבו.
ואני? מנסה להחזיק את כולם בחיים, שומרת שכולם יהיו בסדר, עוד מגיל קטן מאוד אני ראש המשפחה למרות שיש לי אחות גדולה אבל היא לא נורמלית.. וכל זה בזמן שאני מאבדת את העיניים שלי והבריאות שלי. והשפיות שלי. אני מכיתה ז עובדת במקום ללמוד.
עכשיו הכל די בסדר רוב הדברים נעלמו אני רק מספרת לך על מה שקרה בילדות כולם די נורמלים עכשיו ואנחנו שמחים ואבא שלי נורמלי שוב, אבל הצלקות? לא יחלימו.

שואל השאלה:
קשה בעולם הזה..: (

משהו שלא קשור למוות? אממ לפני המוות של אמא שלי היא הייתה חולת סרטן 8 שנים... (מה שהוביל למוות שלה מאוחר יותר..) וכל התקופה הזאת הייתה די נוראית, בעיקר בשנים האחרונות כשהמצב שלה הדרדר... היו הרבה מגבלות בגלל זה... בחיים לא טסתי לחו"ל כי אמא שלי לא יכלה, היה אסור לי להזמין חברות הביתה, היה אסור לי *לחבק או לנשק* את אמא שלי במשך השנתיים האחרונות שלה (שזה היה הכי נוראי!) ובתקופת חיסוני הפוליו היה אסור לי להיכנס לחדר שלה והייתי חייבת לשטוף ידיים כל שנייה וללכת עם ג'ל חיטוי.
הכי גרוע זה אלה שלא הכירו ואז שאלו למה לאמא שלי יש קרחת...