7 תשובות
הערס, הידוע יותר בשמו המדעי "קוף ארצישראלי מצוי" (ars haplorhini palaestinae) מקטע בתהליך האבולוציוני בין הקוף לאדם אשר ניזון בעיקר ממנגל, פיצוחים, סמים, פיתה-חומוס-צ'יפס-סלט ופיתה עם מטבוחה\שוורמה, וחייב לבצע ונדליזם כדי להתקיים. זוהי חית טרף תוקפנית, אשר למרות שאינה נמצאת בסכנת הכחדה, היא בכל זאת מוגנת על פי חוק ואסור להורגה.
הערס החדש הינו חיה חברתית, הניזונה בדרך מגרעינים ובירה גולדסטר ללא אלכוהול. אצל הערסים קיים מנגנון הגנה מתוחכם הכולל מערכת בריתות מתוחכמת בדומה למערכת הבריתות במלחמת האזרחים הראשונה. הערסים, בדומה לאריות מבלים את רוב זמנם בצפייה בכדורגל.
הערס חי רק במדינת ישראל בשמורות טבע כגון ראשון לציון (עיר הבירה הקטנה של הערסים), יפו (עיר הבירה הגדולה ביותר של הערסים ומכנסת את כולם לשם), נתניה ("מרכז הערס - סניף הצפון") באר שבע, יבנה, בת ים, פתח תקווה, אור עקיבא (חור-עקיבא), קרית מלאכי, אור יהודה, רמת פנקס, נשר, חולון, אילת, ירוחם בית שאן ודרום תל אביב בעיקר בטרטוריית "שכונת התקווה", כפר יונה (עיר בירה רביעית בגודלה) הבדלה נפרדת לערים, הינה הערס הירושלמי. אלה מופרדים בד"כ משאר הערסים, שכן הם נראים כמו פוקימונים עלי-אדמות. סוגים של ערסים מתחלקים לפי מוצאם, התנהגותם, מצבם הכלכלי ועוד. תקופת ההריון של ערסית המצויה אינה ידועה, וככל הנראה זהה לזו של אדם (כשלנו לחקור זאת מכיוון שנקבות ערס הן נדירות למדי בהשוואה לזכרים).
לערסים דגל לאומי עם פסים ירוקים וסמל ייצוגם באמצע, הגראס. "יושב אני בכלא שש" שנכתב ע"י אלון חסון הינו הימנונם.
נקבת הערס גם היא משויכת לגזעים שונים (כונפה, פרחה, פקאצה, ועוד)
הערס הוא מאופיין בפרטי לבוש מגוונים ובעיקר בסמל "חיי" או "חמסה" ענקי (מנחושת יצוקה) המקנה לערס כוחות על טבעיים (בהם יראה מצד החנונים ושמירה על צבע עורו במשך כל השנה). ניתן גם לזהות אותו ע"י חיוך נוראי עם שיניים צהובות או עם הערס כבד יותר שיניים שחורות. יצור זה מזוהה, בנוסף על כל אלו, בקול נמוך מזה של בני האנוש, ולעתים אף מתחת לספקטרום הגלי שהאוזן האנושית מסוגלת לפרש. כל הערסים מהווים אחוּת אחת (אחושרמוטה בערסית חדשית), ולכן כל ערס קורא לחברו "אחי".
צבעו של הערס המצוי מגוון וכולל צבעים רבים, בעיקר במוקדי הפרווה שעל ראשו. משקלו משתנה בצורה קיצונית שכן על גופו חפצי מתכת מכל הסוגים ומקטגוריות שונות. בין קטגוריות אלה ניתן למנות מספר חפצים פופולריים במיוחד: עגילים, טבעות, אגרופנים, סכינים, רובי סער, וכלי תקיפה יבשתיים (כגון: חתולים) ואמפיביים נוספים (ע"ע ערס מארינז) נעלי קפיצים של נייק, כובע כשהמצחייה פונה כלפי מעלה, ג'ינס וסווצ'רט של בילבונג.
הערסים נוהגים לנוע בקבוצות, ולהתנייד בעזרת כלי רכב שגילם מהווה כפולה שלמה של 20. על מנת להתחשב בסביבתם הם משתדלים להסוות את נוכחותם על ידי הרכבת אגזוז לחץ לכלי רכבם המתפרק. למרות זאת, מסיבה הנשארת בגדר תעלומה למדע המודרני, נוכחותם תמיד בולטת בשטח. יבששסא"ק סבור כי הערס הממוצע יפחד תמיד מהפרצופנתי ומכל הקשור לכת הנתיזם. השמות של הערסים הם בדרך כלל: גו-לן, בועז, אבי (אחד הידועים), ולעיתים גם יוסי, ששון, צ'יצ'ו, דוד, ביטון, דודו, ואלירן (בכל "חמולה" של ערסים יש לפחות אלירן אחד). הם בדרך כלל מצויים במשפחות דתיות ולא מכירים את האימרה "לא תרצח".
הערס החדש הינו חיה חברתית, הניזונה בדרך מגרעינים ובירה גולדסטר ללא אלכוהול. אצל הערסים קיים מנגנון הגנה מתוחכם הכולל מערכת בריתות מתוחכמת בדומה למערכת הבריתות במלחמת האזרחים הראשונה. הערסים, בדומה לאריות מבלים את רוב זמנם בצפייה בכדורגל.
הערס חי רק במדינת ישראל בשמורות טבע כגון ראשון לציון (עיר הבירה הקטנה של הערסים), יפו (עיר הבירה הגדולה ביותר של הערסים ומכנסת את כולם לשם), נתניה ("מרכז הערס - סניף הצפון") באר שבע, יבנה, בת ים, פתח תקווה, אור עקיבא (חור-עקיבא), קרית מלאכי, אור יהודה, רמת פנקס, נשר, חולון, אילת, ירוחם בית שאן ודרום תל אביב בעיקר בטרטוריית "שכונת התקווה", כפר יונה (עיר בירה רביעית בגודלה) הבדלה נפרדת לערים, הינה הערס הירושלמי. אלה מופרדים בד"כ משאר הערסים, שכן הם נראים כמו פוקימונים עלי-אדמות. סוגים של ערסים מתחלקים לפי מוצאם, התנהגותם, מצבם הכלכלי ועוד. תקופת ההריון של ערסית המצויה אינה ידועה, וככל הנראה זהה לזו של אדם (כשלנו לחקור זאת מכיוון שנקבות ערס הן נדירות למדי בהשוואה לזכרים).
לערסים דגל לאומי עם פסים ירוקים וסמל ייצוגם באמצע, הגראס. "יושב אני בכלא שש" שנכתב ע"י אלון חסון הינו הימנונם.
נקבת הערס גם היא משויכת לגזעים שונים (כונפה, פרחה, פקאצה, ועוד)
הערס הוא מאופיין בפרטי לבוש מגוונים ובעיקר בסמל "חיי" או "חמסה" ענקי (מנחושת יצוקה) המקנה לערס כוחות על טבעיים (בהם יראה מצד החנונים ושמירה על צבע עורו במשך כל השנה). ניתן גם לזהות אותו ע"י חיוך נוראי עם שיניים צהובות או עם הערס כבד יותר שיניים שחורות. יצור זה מזוהה, בנוסף על כל אלו, בקול נמוך מזה של בני האנוש, ולעתים אף מתחת לספקטרום הגלי שהאוזן האנושית מסוגלת לפרש. כל הערסים מהווים אחוּת אחת (אחושרמוטה בערסית חדשית), ולכן כל ערס קורא לחברו "אחי".
צבעו של הערס המצוי מגוון וכולל צבעים רבים, בעיקר במוקדי הפרווה שעל ראשו. משקלו משתנה בצורה קיצונית שכן על גופו חפצי מתכת מכל הסוגים ומקטגוריות שונות. בין קטגוריות אלה ניתן למנות מספר חפצים פופולריים במיוחד: עגילים, טבעות, אגרופנים, סכינים, רובי סער, וכלי תקיפה יבשתיים (כגון: חתולים) ואמפיביים נוספים (ע"ע ערס מארינז) נעלי קפיצים של נייק, כובע כשהמצחייה פונה כלפי מעלה, ג'ינס וסווצ'רט של בילבונג.
הערסים נוהגים לנוע בקבוצות, ולהתנייד בעזרת כלי רכב שגילם מהווה כפולה שלמה של 20. על מנת להתחשב בסביבתם הם משתדלים להסוות את נוכחותם על ידי הרכבת אגזוז לחץ לכלי רכבם המתפרק. למרות זאת, מסיבה הנשארת בגדר תעלומה למדע המודרני, נוכחותם תמיד בולטת בשטח. יבששסא"ק סבור כי הערס הממוצע יפחד תמיד מהפרצופנתי ומכל הקשור לכת הנתיזם. השמות של הערסים הם בדרך כלל: גו-לן, בועז, אבי (אחד הידועים), ולעיתים גם יוסי, ששון, צ'יצ'ו, דוד, ביטון, דודו, ואלירן (בכל "חמולה" של ערסים יש לפחות אלירן אחד). הם בדרך כלל מצויים במשפחות דתיות ולא מכירים את האימרה "לא תרצח".
ממה שאני ראיתי, וראיתי הרבה
זה אחד כזה שנועל נעליי בובה, ג'ינס קרעים עם גומי, חולצות בצבעי ניאון, מארינס, שרשרת מגן דויד, חסר כבוד, קולני, חצוף.
זה אחד כזה שנועל נעליי בובה, ג'ינס קרעים עם גומי, חולצות בצבעי ניאון, מארינס, שרשרת מגן דויד, חסר כבוד, קולני, חצוף.
אדם בעל רקע עברייני (לעיתים גם בריוני) כביכול, שהוא בעל חזות חיצונית מצועצעת, ודובר שפה עילגת.
מילת סלנג עברי המתארת אדם בעל רקע עברייני (לעיתים גם בריוני) כביכול, שהוא בעל חזות חיצונית מצועצעת, ודובר שפה עילגת. זהו סטריאוטיפ חברתי, אשר מזוהה באפיון התנהגותי-תרבותי וכולל מוטיבים לשוניים, התנהגותיים, תרבותיים ותעסוקתיים.
חחח.. ערס זה מרוקאי, כפי שנאמר: כל הערבים הם ערסים בלי כיפה...:), מרוקאים עם כיפה ומגן דוד=ערס חח- רציני לגמרי
חחח באפי הרגת אותי
חחח התגובה הראשונה אני בוכה חחח מאיפה זה
אנונימי