מה הסוד הכי גדול שלכם?

שאני שומעת אריק איינשטין

אני ממש קשוחה כלפי חוץ ואני אומרת שאני אף פעם לא בוכה אבל אני בוכה בשירותים לפעמים כשאף אחד לא רואה
ירדתי לילד וקיימנו יחסי מין יבשים שחשבתי שאני אוהבת אותו ושלחתי לו עירום וזה היה מתוך רצון לתשומת לב, כי חשבתי שאף אחד לא אוהב אותי וכשהוא אמר שהוא אוהב אותי הייתי מאושרת ונתתי לו את כולי. אני התחרטתי אחרי זה ואמרתי לו שנפסיק עם זה כי זה לא בסדר, ניתקנו קשר מאז והוא מפיץ עלי שמועות וחושבים שאני זונה
אני מחוננת ועוברים לי דברים בראש שלא אמורים לעבור אני חושבת יותר מידי ומחוץ לקופסה, יש לי מחשבות עמוקות
אני עצובה בחיים וחושבת שאין משמעות
יש לי בעיות אמון קשות,
הכי גרוע זה שאני בת 13, ואני מתחרטת על כל מה שעשיתי בחיים

שאני בסטיפס

משהו שאשימו אותי וזה בכלל מישהו אחר עשה ואני אמרתי שאני עשיתי את זה מרוב תמימותי... ואז הייתי מרותקת שנתיים לבית..

הוטרדתי מינית בגיל 9 על ידי בן דוד שלי.
עד היום קשה לי כשבן נוגע בי.

שאני דתיה ואני כל הזמן חרמנית אז אני מפצה את זה בפורנו...: (

הייתי מעדיף לחיות לבד ולדעת שהמכונית שלי לא משעממת מאשר להיות נשוי ולנהוג בקיה

שאני בסטיפס חחח

שאני די מקנא בחבר שלי על זה שהוא יוצא עם ידידה שלי..

אני מאוהבת במישהו שהיה פעם חבר שלי ועכשיו יש לו חברה ואני חושבת שגם הוא מרגיש כלפיי משהו..

כבר שלוש שנים אני לא נמצאת במסגרת של בית ספר, אני בבית ללא שיגרה או חיי חברה.
בגיל 5 עד 8 בערך אח שלי הטריד אותי מינית. בשבוע הבא אני הולכת ליום נסיון בבית ספר לאחר שנים, אחלו לי בהצלחה:)

שואל השאלה:
בצלחה ביום הראשון שלך בבית הספר!:)

אני אוהבת את דניאל.
משחרר רצח.

שכבתי עם אח של החברה הכי טובה שלי.

היה לי דלקת בגיל 3 שעד עכשיו משפיעה עליו מסיבות אישיות ואני מסתירה את זה מכולם ורק המשפה שלי יודעת את זה...

שבכל פעם שאני רואה שאלה שקשורה למין (לא מדויק.. נגיד שילדה מתייעצת מה לעשות אם היא שכבה וירדה לו וכו וכו) אני מתמלא בכעס ושנאה ובאותו רגע אני רק רוצה שיכחדו, למרות אפילו שלפעמים אני מייעץ לה/ו.

אני אוהבת בנות
אני גם מאוהבת בילדה מהכיתה שלי
אני בולמית
אני בוכה בשירותים לפחות 8 פעמים ביום

לול זה משחרר כל כך.
תודה.

שאני מאוהבת בהילל פרודי

אהבת אמת

סתם.. אין אין לי פאקינג שמץ

סוד עבר- שאני לא יודעת לשחות

אם אני יגלה לך זה לא יהיה סוד.

עברתי פעם ניתוח בראש מסיבות כלשהן, עד היום אני עם שיער די ארוך בשביל להסתיר את הצלקת.

שיש לי עוד חיים אחרונים, ביזבזתי שתיים.
אולי זה יראה או ישמע כמו משחק מחשב של זה, אבל לא. ככה נולדתי.
ביזבזתי אותם על דברים שילדים עשו לי.
מי שרוצה אפרט בפרטי, לא פה.

שאני בסטיפס
שיש לי מחשבות טורדניות
אני עושה כמעט כל מה שאומרים לי, ואני משקרת לאנשים שאני עושה מה שבראש שלי (לפעמים) ושאני לא עושה כל מה שאומרים לי.

שידיד שלי היה עצור, כי הוא עשה דבר נורא.

שילדה אחת איימה עלי

ש2 חברים קרובים שלי נפטרו: (

שאני נפגעת מכל זבוב

שאני לא מקבלת את עצמי, למרות שאני אומרת שכן.

שרצו להרוג אותי אחרי בית ספר (רציני, לא צוחקת)

שחרטרתי על הגוף שלי

שאני מנסה להרזות אפילו שאומרים שאני לא צריכה.

שכל יום כמעט אני בוכה על מה שעשו לי בבית הספר

יש לי קופסא עם תמונה של בובספוג בתחתונים

שאני מאוהבת בידיד מאוד מאוד טוב שלי.
הבעיה שהוא מאוהב בכל החברות שלי חוץ ממני...
כאילו הוא עושה לי דווקא.

אני אוהבת את רון

אבא שלי היה גונב עושה הונאות ועושה סמים וישב בכלא כמה שנים
עד היום אני מתביישת בזה

חתכתי בשירותים בבית ספר עם סרגל מברזל פעמיים...

שחברות שלי שואלות אותי אם אני מאוהבת אני אוהבת להם לא
אבל האמת היא שאני מאוהבת בסתר: (

שאני מאוננת ואוהבת להיות ערומה בחדר ושאין אף אחד בבית. אני חרמנית ממש אבל מסתירה את זה

יש 2 שאני מצליחה לחשוב עליהם עכשיו.
1-שאני בסטיפס
2- שאני עדיין מרגישה משהו לאקס שלי למרות שכולם בטוחים שכבר לא
ואני די בטוחה שיש עוד אבל זה בכל אופן

ניסיתי לעשן סיגריה בעקבות לחץ של חברה, זה קרה ממזמן
וולא היה כייף. וטוב שהפסקתי וזה היה חד פעמי.
אני נגד עישון חברה!
יש הרבה דברים להנות מהם חוץ מעישון

מזתומרת איך חח?
להכניס אצבעות ולשפשף תדגדגן

אני בולימית!
אין לי חברים/ות (למרות שאני ילדה די חברותית):'/
אני רוב הזמן שונאת לחיות.

שאני מדמיינת לעצמי חיים אחרים שאני מפורסמת וזה ואני מדברת לעצמי בראש ובחיים ומישהו מהאתר עזר לי להבין שאם זה מה שאני חושבת כבר כמה שנים אולי הגיע הזמן להשגים את החלום ולהיות מישהי מפורסמת ושחקנית כמו אלה שאני אוהבת היום ואז אני יפסיק לדמיין.
שאחשלי הואשם בסמים
אני גנבתי פעם מאבא שלי ואחים שלי מכעט 1000 שקל וביזבזתי על עצמי
ושאמא שלי הייתה מאושפזת פעם בבית חולים בטירת הכרמל.
וואי זה כל כך משחרר

זה לא כזה וואו אבל
אני תמיד מפחדת שאני לא אתחתן כי אני ממש לא מקובלת
אני מפחדת שייצאו לי ילדים עם אופי לא טוב
יש הרבה דברים שאני יודעת על חברות שלי שהן לא יודעות שאני יודעת (אני סוג של קוראת אותן לפי מה שהן אומרות כשבן משקרות ולפי מה שהן עושות בכללי)
אני ממש מפחדת מהמוות חח
אני סוג של צנועה מבחוץ אבל מבפנים לא נגיד אני מקבלת ציון טוב אני לא צועקת אותו ברחבי הכיתה אבל אני ממש רוצה שיישאלו אותי כמה קיבלתי
אני מאוד רגישה וכל מילה קטנה יכולה לגרום לי לבכות
תמיד בכל מקום (חוץ מעם חברות) נגיד בבית ספר ועם
המשפחה המורחבת אני יותר שקטה וזה נראה כאילו אני לא רוצה שידברו איתי אבל תאמת כל דבר קטן שאומרים לי משמח אותי
אני יודעת שזה לא סודות כל כך אבל עדין חח

ממ יקח לי זמן לתת תשובה

יש לי הפרעות אכילה ואף אחד לא חושב שזה משהו נפשי

-שאלה טובה- ^^
1. שהייתיי מאוהבת בבן דוד שלי 3 שנים.
2. שאני חורטת על הגוף שלי ומסתירה מפניי דודים/הורים.
3. לפעמים אני חושבת על להיתאבד (ניסיתי לחתוך ללא הצלחה).
4. אין לי חברות אמת-טובות ( ואלו שיש לא נחשבות לכאלה אבל אני מסתפקת במה שיש).

יש לי את אותם פחדים כמו שיש לאנונימית שמעליי.

אני הומו דתי, למשפחה הומופובית, דבר שמקשה עלי כל כך.

שיש לי הרבה מחשבות על אונס, אני מפחד שאצא פסיכופת בעתיד

שאני אוהבת את ידיד שלי בן 17.5 ואני בת 15

אני מאונן הרבה ; ( אפילו שאני נראה ביישן

אה וגם אני מאוד אוהבת שיעורי אנגלית ומתמטיקה וכל פעם שיש איכשהו זה משכיח ממני את כל הלחצים עד שנגמר השיעור.
היסטוריה זה הפוך אני רק חושבת על כל הלחץ שיש בלימודים או בכל דבר אחר
שאומרים לי שאני לא צודקת במשהו שאני בטוחה שאני צודקת אני יכולה להתפוצץ מעצבים
אף אחד לא שמע אותי מקללת, אני מקללת בלב
אני הרבה פעמים חושבת איזה מודל טוב הייתי בתור מפורסמת
אני מדברת הרבה אל אלוהים וזה מרגיש כאילו הוא באמת עונה לי

הסוד הכי גדול שלי הוא שאין לי סודות.. כמעט כל מה שיודעים וחושבים עלי נכון אבל אני מסתירה את זה ומשדרת ההפך

אני אוהבת את עידו

אני יכולה להתלונן על הטרדה

אמרתי לחברה שלי שאני בחיים לא רואה את עצמי חותכת, והאמת שחתכתי פעמיים

אני מפחדת ללכת עם בגדים צמודים/חשופים

יש לי מחשבות אובדניות

אני בן אדם דיכאוני

אני בוכה לפחות פעם ביום

אני מתוך שינה משתינה במיטה בלי סוף כל יום אני משתינה משתינה זה מעצבן: (

שאני כבר יותר מחצי שנה חושבת בכל יום מתי כבר אתאבד..
זה ההפך ממה שרואים, אנשים חושבים שאני מאושרת..
זה מה שאני מראה.. אחרת כבר אי אפשר, הסתבכתי יותר מדי..
אם אראה דיכאונית ועצובה אף אחד כאן לא יתן לי לעזור לו..
הדבר היחידי שמחזיק אותי הוא פחד לגבי מה שהסביבה שלי תרגיש ועל התאבדות מובטחת משני משתמשים שיודעים שאני ככה.. (אם את מתאבדת, גם אני!) ועזרה לאחרים..

שאני זונה ידועה בישראל..

אני מרגישה כאילו אני לא מהעולם הזה (ברצינות)
מאז שהייתי ממש קטנה אני זוכרת הכל ואני זוכרת את כל החלומות שלי אני לא לומדת למבחנים ועדיין הכל אצלי כמעט מאיות יש לי זיכרון טוב ואני תמיד הייתי בוגרת לגילי באופן יוצא דופן.. אני לא מתחברת לאנשים בגילי ואנשים שמדברים איתי לא מאמינים שאני רק בת 14.
שום דבר לא מזיז לי מבחינה רגשית אני לא בוכה רק יורדות לי דמעות וזה קורה רק בגלל כאב פיזי שהוא נדיר מאוד אצלי או הזדהות עם כאב של מישהו אחר כמו בסרטים או שאני רואה את אחת ההורים שלי בוכה, כולם קוראים לי עבם ואפילו אין לי בעיה עם זה.
אני שמה על עצמי מסכה של מישהי נחמדה ומתוקה שאני ממש לא, אני לא אוהבת אנשים יותר בכיוון של שונאת, אני אוהבת להתבודד, אבל משום מה אני תמיד מושכת וסוחפת אחריי אנשים יש לי התקפי צחוק לא מוסברים שיכולים להימשך אפילו חצי שעה.
וואו זה כל כך משחרר להגיד את זה..
אה והכי חשוב.. אם לא היה מישהו שאוהב אותי ואני יחסר לו ויכאב לו אם יקרה לי משהו רוב הסיכויים שפשוט הייתי תורמת את הלב שלי או משהו.. אני לא רואה מטרה בחיים.. לא הייתי רוצה להתאבד אבל עדיין... אני חיה בשביל לחיות אני לא מרגישה שיש לי מטרה או ייעוד בחיים...

שאני רוצה להתאבד ולא מסוגלת כי אני מפחדת שזה יכאב לי מידי (אני יודעת שאני פתטית)

היא לא יודעת כמה היא חשובה לי וכמה ההשפעה שלה עלי גדולה,
משפט אחד שלה עלול לגרום לי להתאבד ומשפט אחר עלול לגרום לי להיות כל כך מאושר..
+_+

אם אספר לך, זה לא יהיה סוד יותר

שעדיין כוא בלי הלב כשאני רואה אותה במסדרונות בבית ספר.
היא הייתה חברה שלי בגן, ביסודי ולפני ארבע שנים היא הפכה לחברה הכי טובה שלי. לפני יותר מחצי שנה היא החליפה אותי בחבר שלה ולא דיברה איתי יותר.:\

אני לסבית.
אני לא מסוגלת ללכת עם טייץ.
אני לא מסוגלת לשקר או להגיד לא לאנשים כי אני לא רוצה לאכזב אותם.
אני חושבת עמוק מידי לפעמים.
אני אוהבת להיות לבד יותר מידי.
יש לי חרדה חברתית ואני גרועה בלדבר עם אנשים.
הביטחון והערך העצמי שלי ברצפה.
ולעזאזל אני מתה להגיד לה שאני אוהבת אותה אבל אני מפחדת שכבר נמאס לה ממני.

שהיו שמועות שמישהו נעל את המורה שירלי בשירותים וזרק עליה מאחורה נייר רטוב וממלא בקבוקים של מים מהכיור ושופך עליה מים וריסס על הדלת שירלי הזונה אף אחד לא יודע מי זה כי זה היה ממש בסוף היום
זה בעצם אני כי היא אמרה לי שאין לי שכל

אין לי סוד...

סליחה מראש על המגילה..
שהייתי בת 10 מישהו זקן רמז לי שאני אמצוץ לו.
אחרי זה הלכתי לסינימה ומישהו נצמד אליי בתור לגלידה. (בצורה שהאיבר שלו עלי).
משיכה לבנות? תמיד הייתה לי (לגניחות ותחת של בנות להנאה שלהן ואני אפסיק לפרט), תמיד הייתי אומרת לידיד שלי "אולי אני לסבית" ותמיד הייתה לי הרגשה שזה "יגיע" גם אליי.
בכיתה א צחקו עלי ובכל פעם שהייתי באה לאמא שלי היא הייתה אומרת "זה לא נכון", "את סתם מדמיינת", "זה בראש שלך.."
פה הרגשתי שדחו אותי.
אחרי שהגעתי לחטיבה לקחתי את עצמי בידיים ועשיתי שינוי משמעותי אבל עם חוסר בטחון נוראי.
היו מדברים איתי פדופילים שניסו למשוך אותי, וניסו לגרום לי להיפגש איתם.
(נגיד ערבי שאמר שהוא ילדה בת 14 שבא לה להיפגש).
גיל 14 איימו עלי אז שלחתי תמונות.
בגלל ההטרדות נהפכתי לאדם מאוד חרמן אבל שמרתי על עצמי כמה שיכולתי.
אחרי זה בטווח 14 ידיד שלי שקרוב אליי אנס אותי ואז אחרי שבוע הטריד אותי מינית, ואז הלך לכל בית הספר שלו והוציא עלי שמועות. פשוט חייתי בפחד, וכל מה שעברתי הדחקתי לתת מודע.
לא הייתי יודעת להבדיל בין טוב ורע, עם מי מתנשקים האם סטוצים זה טוב?
לבוש חושפני זה מכבד?
הייתי מקבלת כל יום הודעה ממספר חדש "שרוצה להכיר אותי" "ופתאום הופעת לי בטלפון".
החלפתי איזה מאה מספרים.
עכשיו בזמן שהייתי הכי צריכה תמיכה יחס הזדהות, משהו... היו לי אקסים שניצלו אותי ובכלל לא אהבו אותי, הם ניצלו את המצוקה שלי ובגדו בי שיקרו לי הוציאו עלי שמועות ופשוט דרדרו אותי (ואת הנפש שלי) עוד יותר.
ופה הייתי מתעלמת ומדחיקה את המשיכה לבנות.
בזמן האקסים הייתי עוברת כמעט כול יום הטרדה מינית מאיזה מישהו זר ברחוב
אחרי זה הייתי גורמת לעצמי לחשוב שאני נהנת שמבוגרים איתי והייתי חוזרת בוכה הביתה, נכנסת לדיכאונות ונגעלת מהגוף שלי.
הייתי פשוט נהנת לפגוע בעצמי, ואז מתאכזבת מעצמי שאני לא כזאת כי אני יודעת שאפשר להישאר חזקים (אי אפשר...:/)
ניפגשתי גם עם חבר של האקס שלי בביניין אחד ישבנו ודיברנו והוא פשוט עשה עלי יבש וחזרתי בוכה הביתה.
אמרתי לו "די, לא, עזוב אותי" פחדתי להרביץ לו.
עכשיו? עכשיו החיים שלי קשים לי,
הייתה לי חברה הכי טובה שאמרה לי "את טראומתית ודיכאונית מידיי לא אהיה חברה שלך".
אחרי שעברתי איזה מאה הטרדות מיניות השמועות המשיכו להתפשט ועדיין היו מנצלים אותי משפילים אותי וההפך מעוזרים לי.
פשוט נגעלתי מעצמי ומהגוף שלי רציתי לברוח למוסד פסיכיאטרי כדי שיעזבו אותי כולם, פשוט כדי להיעלם.
רק פה התחיל לי בטחון עצמי, והיום? נראת ממש טוב.
אז עם כול המצוקה והצלקות שלי לסבית אחת "משכה" אותי לכיוון שלה (גרמה למשיכה שלי להתפרץ וגם גרמה לי להבין צד אחר שבי) ופשוט הייתי אובססיבית אליה תלותית ומאוהבת בה והיא הייתה בוגדת בי כל יום (נמרחת על החברה הכי טובה שלה, נוגעת באיברים אינטימיים "בצחוק", מנשקת אותה נמרחת עליה מולי ומשקרת לי כל פעם).
עד שהשתחררתי ממנה לקח לי זמן עבדתי מאוד קשה, הייתי בסבל נוראי איתה עד שסיפרתי להורים שאני והיא ביחד.
(אומנם בדרך הכי לא נראת טוב-סיפרתי שהיא פגעה בי בתור זוג) אבל הייתי חייבת פריקה תמיכה ועזרה.
הם אסרו עלי לראות אותה ולדבר איתה, בקיצור ניתוק קשר.
כמובן נפגשנו בסתר ^^
וזה היה לי קשה כי היה לי רגש אליה מאוד חזק, גם בקטע הזה ההורים הראו התנגדות מוחלטת, שוב אני מרגישה דחויה, שוב הכחישו למצב שקורה במציאות, ושוב הייתה את אותה הרגשה שההורים שלי לא שם בשבילי שאני הכי צריכה.
ברור שזה נראה שבגלל מה שעברתי אני מחשיבה את עצמי כלסבית, אבל משהו בלסביות באמת מטריף אותי, באמת מושך אותי.
אני רואה את עצמי בעתיד מתחת לחופה עם מישהי.
ומאז קשה לי שהם מתנגדים בחריפות למשיכה המינית (אני אולי לסבית, יכול להיות בי עם משיכה ממש ממש משמעותית לבנות). ושהכרתי עוד מישהי שוב אסרו עלי שכבר הרגש שלי אצלה, (ואני הייתי בוכה לילות שלמים שאני מתגעגעת אליה, למה החיים שלי כאלו? למה אותי לא מקבלים?)
ועכשיו נשארתי בלי חברות חוץ מכמה, נכון לעכשיו? אני נמנעת מלהתחבר לבנות.
יש לי חברות רק אחרי ביהס.
חלק מהחברות שלי הסטרייטיות נוגעות בי לפעמים בלי רצון, כן כן -סטרייטיות- למרות שאני אומרת להן תפסיקו.
היום הלבוש שלי בכלל לא חושפני (עברתי לבגדי גברים וגם נשיים)
הפסקתי לחתוך בגלל סיבות טיפשיות.
ואני עוברת תהליך שרובם מהאנשים עברו (על הזהות המינית).
אבל אני מקבלת את עצמי וגאה בעצמי (:
היום אני עוזרת לאנשים מבעיות פשוטות ועד לבעיות פסיכולוגיות.
ואני מבינה כאב של אנשים ע"י הכאב שאני עברתי, אני יודעת מזה שילד על הרצפה וילד שרוצה עזרה אבל מפחד להודות בה או מפחד לקחת אותה.
ושכחתי לציין שעברתי הטרדות גם מהאקסיות (אי אפשר לקרוא לזה הטרדות אבל כן דברים לא נעימים).
ילדה אחת מהשכבה העבירה את המספר שלי לאקס שלי, הסכמתי להיפגש איתו.
סיפרתי לו את הסיפור הזה.
הבן אדם הראה תמיכה, הזדהות אבל לא...
הוא התחיל לגעת בי אמרתי לו "די לא באלי" הוא הפסיק ואז שוב המשיך ואז שוב "די תעזוב אותי" וככה שעתיים וחצי.
אני מרגישה אשמה, מרגישה שהכל באשמתי.
שלא הייתי אמורה לספר לו מה עברתי, שלא הייתי צריכה לגלות לו את המשיכה המינית שלי.
הראתי לו גם תמונות של לסביות, זה אומר שאם חירמנתי אותו הוא אמור לגעת בי?
התכוונתי לפרוק, רק לפרוק בסוף יצא שהוטרדתי מינית וגם נפשית.
עשיתי טעות שהלכתי להיפגש איתו.
היום אני חזקה, אומנם בוכה הרבה ולצערי חרמנית.
איכ..

מספיק סודי?
הסוד הוא החיים שלי
וכן אני לסבית

שיש לי ביטחון ברצפה
כל הזמן בבית ספר המורה לא נותנת לי יחס ואני מרגישה ילדה כל כך צגעילה ולא רצויה
ותמיד אני מנסה כן שהיא תתן לי יחס, אבל במקום זה היא נותנת לילדים שהיא אוהבת
משמע: אפליה
ונמאס לי
פעם הייתי בוכה כל הזמן למה זה מגיע לי, כי זה פשוט דוחה כל יום לבוא לאותה כיתה ולקבל יחס דוחה
ועוד בכלל עוד מעט יש לי אסיפת הורים ואני לא רוצה שהיא תגיד עכשיו לאמא שלי שאני מופנמת, כי אני ממש לא. היא לא מכירה אותי. עובדה שכל שאר המורים "אוהבים אותי" (לא בדיוק, עדיין יש מלא מורים ששונאים אותי) אז זה מעצבן שהיא פתאום תגיד את זה
אוף אני כל כך שונאת אותה
מדברת כל היום על כמה צריך לעשות טוב לאחרים והיא לא עושה טוב לאף אחד
היא רק עושה אפליות

ויש לי מלא ריבים עם המשפחה שלי
פעם זה היה ממש מסוכן שרציתי להתאבד
והייתי אומרת כל יום: בא לי להתאבד בא לי להתאבד ובוכה
ממש ככה..
אני שמחה שאני במקום יותר טוב עכשיו
ומנסה כמה שיותר לחיות את החיים ולא לחשוב על הדברים הרעים

פאק זה משחרר.. תודה לשואל השאלה

יש הרבה..
אני מבינה הכל. גם אם אנשים חושבים שאני רק בת 13 ולא רואה כלום וכמו טיפשה בת 13 רגילה חושבת רק על דברים שטחיים וחסרי כל משמעות - אני לא מרגישה בת 13.
אין לי חברים בגיל שלי. אני מרגישה תמיד כמו אימא של כולן. אין לי חברות שאני אוהבת בכלל, יש רק כמה שאני איתן בבית ספר בשביל לא להיות לבד. למרות שאני אוהבת להיות לבד.

יש לי דיכאון וחרדה. אני כותבת ספר. אני מלמדת את עצמי אנגלית שוטפת בכוונה לעזוב את הארץ.
אני מתכננת כבר את הירידה שלי מהארץ בשנים הקרובות ואת החיים שלי שם.

אני סופרת את הימים כי החיים שלי מרגישים כמו כלא, בנתיים, אני יודעת שכשאעזוב את הארץ אני אהיה הרבה יותר מאושרת.

לרוב אני נראת להרבה אנשים קשוחה כזאת, אני מניחה, אבל אני בוכה - הרבה.
למרות שבדרך כלל אני בכל כך הרבה כאב, זה לא מונע ממני לשמוח לפעמים.

אני חושבת הרבה, על כל. יותר מידי, עמוק מידי.

אני תומכת בזכויות של חד מיניים למרות שאני לא כזאת. אני נגד כל סוג של גזענות על רקע דת, נטייה מינית, צבע עור וכו'.
אני מאוד דעתנית.

אין יום שעובר שאני לא חושבת על כמה מאושרת הייתי יכולה להיות אם רק הייתי גדולה יותר בכמה שנים..

אני מאונן עם מרגרינה בשירותים

שאני מוכרת סמים

אני אדם פשוט בודד אין לי חברים כל כך אני תמיד עצובה מהבריונות שקרתה לי פעם ולא גיליתי את זה לאף אחד ואני מתחרטת על זה ובלילות אני פשוט בוכה מרחב פחד לחרדה שזה ייקרה שוב אני מציירת יותר מדיי דברים עצובים אני ילדה דכאונית אני ילדה מוכה ברמות ואני מסתירה את זה אף אחד לא יודע את זה
אולי אני נשמעת בוגרת אבל אני בסך הכל בת 14 עם הרבה כאב בלב

לטל מוסרי יש sidechick. נחשו מי זו?









אני.

הסתרתי זאת במשך תקופה ארוכה, אני לא יכולה לסבול את זה יותר.

עכשיו כולם לצעוק איתי.

"אני הסייד צ'יק של טל מוסרי! אני הסייד צ'יק של טל מוסרי!"

תודה, זה כל כך משחרר.
אני מודה לך.

ירדתי לאח שלי שהיית קטנה לא באמת ידעתי מזה והוא גרם לי לעשות את זה אני מצטערת על זה באמת שלא ידעתי בא לי לבכות אני מרגישה שאף פעם אני לא אהיה שווה משהו זה גורם לי להרגיש מגעילה
אני מצטערת על זה אני באמת מחפשת דרך לשכוח את זה איך בדיוק?

שאני מחפש קשר רציני וזה לא שאני לא יכול להכיר מישהי זה שאני לא מוצא את האחת שאני מחפש

אמא שלי חלתה בסרטן ולא סיפרתי לאף אחד. הטעות הכי גדולה בחיים שלי. חתכתי ולא סיפרתי לאף אחד. מתעללים בי בבית ספר ולא מאמינים לי.

אני עברתי בית ספר ואז חזרתי לבית הספר הישן שלי.
שאני רוצה לשכב עם חבר שלי (אפילו שאני בת 16 ).

אפשר להגיד שהגוף שלי הוא פשוט בור של סודות.

ואלה דברים שאסור לי לספר.

ניסיתי לחתוך כי אהבתי מישהו כל כך שחשב שאני סתם מגעילה וטיפשה (זה היה שנה שעברה ובחיים לא הגעתי למצבים כאלה)

אני מפחדת שאני אף פעם לא אכנס למערכת יחסים ואהיה לבד הרבה זמן
מה שגם חלק מזה אני מפחדת שאני אצא מתישהו עם מישהו לא נכון ואחרי הפרידה הוא יהיה מגעיל אםילו כשנהיה ביחד

כמו שכתבו כבר, שאני מדמיינת שאני מפורסמת וזה... נשמע ילדותי אבל די קשה לי להסביר בדיוק איך זה
שיש לי ocd וחוץ מההורים שלי אף אחד לא יודע וזה גורם לי גם למלא חרדות חוץ מהocd הרגיל ולפעמים אפילו יש לי התקפי חרדה בבית ספר ואף אחד לא שם לב.
שאני מפחדת שאני לעולם לא אתחתן
המורה שלי ביסודי די הרסה לי את החיים, סיפור ארוך, ואף אחד מסביב לא שם לב.
שלמרות שאני ממש ממש ביישנית, מבפנים אני ממש רוצה להפתח ואני פשוט לא מסוגלת

אני האנונימית שהתחילה ככה: "סליחה מראש על המגילה.." (התגובה שממש יצאה מגילה)
אני פשוט רוצה לבכות בגלל מה שעברתן.
אני שולחת לכולכם חיבוק חם ואוהב.. ומילת עידוד כמו כל הכבוד ושאני גאה בכן על החוזק.
תמשיכו כך אני מאמינה בכן (:

אני ילד כל כך מוזר, ממש מוזר... אין לי מילים אחרות, פשוט פריק...

וואן כל מה שכתבו נשמע נורא רציני ומה שלי יש לומר נשמע כמו הבעיה הכי קטנה שיש; אני אוהבת מישהו אבל אני לא יכולה לאהוב אותו כי זה הוא ועוא ידיד ממש טוב

שאני מרגישה שאני חייבת לאהוב מישהו.

יצאתי עם ערבי

בילדות עברתי הרבה התעללויות.
ביסודי עברתי בריונות קשה מצד המורות והילדים בכיתה, עברתי לבית ספר אחר וגם שם עברתי בריונות.
נהפכתי לילדה מתבודדת ודכאונית וכבר כמה שנים שזה ככה.
בחטיבה הפכתי להיות ילדה שונה וילדים עברו בריונות בגללי.
בכיתה ט' שזה השנה עברתי לפנימייה וילד סטוציונר יצר איתי קשר, התאהבתי בו, נתתי את כל כולי בשבילו ואחרי יומיים הוא זרק אותי.
מאז יש עלי שמועות שאני זונה שנותנת לכל אחד.
עכשיו הוא עם חברה ממש טובה שלי שיודעת שהיינו ביחד והיא בכל זאת איתו והוא אוהב אותה באמת ואני רואה אותם כל יום מולי ואוכלת את עצמי מבפנים כי בעצם אני זאת ששידכה בניהם.
אני ילדה דכאונית ומסתירה את זה וכולם חושבים שאני ילדה מאושרת.
יש לי כל כך הרבה מה להגיד אבל אין לי אומץ.
הדימוי העצמי שלי והביטחון שלי ברצפה.
אני לא יודעת להגיד לאנשים לא.
אני חרדייה לשעבר שחוזרת בשאלה כרגע.
לא כל כך סוד אבל הייתי חייבת לפרוק.

אני הומו..

אני שונאת את הגוף שלי.
אני שונאת את איך שאני נראת.
הדבר היחיד שמשאיר אותי בעולם הזה זה הכלב שלי
ואני יודעת שזה נשמע מוזר אבל באמת מבין אותי...
לא כמו החברות שלי שאומרות לי את מכוערת את מטומטמת, וכל זה אחרי ארבעה חודשים של אשפוז בבית חולים במחלקה להפרעות אכילה.
אני במלחמה יומיומית עם אוכל ולאף אחד לא אכפת.
רק יורדים עלי...
אני מקווה שלכל אלה שמשתודדים על המחלה הזאת שפשוט ינצחו את זה

אני בטוחה שאף אחד לא יואהב אותי אי פעם, מי יוכל לאהוב אחת כמוני?
אני מרגישה בודדה למרות שיש לי חברים.
אני דיכאונית שמנסה להסתיר את זה מהחברים של אבל לא מצליחה. אני שמה על עצמי חיוך כל יום אבל עדיין איכשהו הם שמים לב...
יש לי התקפי חרדה לפחות פעם בשבוע.
אני לא מסוגלת לישון ללא אור כי זה מה שגורם להתקפי חרדה (לא באופן ישיר)
אני מבולבלת מינית אבל תוך כדי אני מאוהבת בחבר הכי טוב שלי.
אני מפחדת להיות בחדר מלא אנשים שאני מכירה, אבל בכל זאת להיות לבד.
אני מפחדת מהמוות.
אני תמיד מוקפת באנשים, אבל תמיד לבד.
אני לבד..

שאני מאוהבת בבן דוד שלי כבר ארבע שנים.: (

שבגיל קטן (11) אוננתי ומשכתי בשפתיים שבאיבר המין וזה פשוט גרם לזה שאיבר המין שלי נראה לא כמו שהוא צריך להיראות, רפוי וכהה (סליחה אם אני מגעילה). בקיצור גרמתי לעצמי נזק, ובזמן האחרון אני מרגישה שמגרד לי שם.
זה יושב לי בבטן מלא זמן, אני חושבת שזה נזק בלתי הפיך ולא סיפרתי את זה לאף אחד, אני סתומה וכנראה שרק בגיל 18 אלך לרופא לבדוק את זה וזה כנראה יהיה כבר מאוחר מדי.
אני פוחדת שיש לי סרטן אן מחלה אחרת, ובחיים לא אספר את זה למשפחה או לחברים שלי.
זה פשוט יושב לי כמו לבנה ענקית בבטן ואני בוכה על זה הרבה. ואני בת 13: (

שאני מאוננת בלילה בסתר וצופה בפורנו, ומאוהבת באקס של חברות שלי ושהם שואלות אותי במי אני מאוהבת אני אומרת באף אחד.

הדבר הכי נורא בזב שרק אתמול הוא יצא מארון שבר לי תלב

וואו מסכנה..^

אמא שלי לא מרשה לי לחבק בנים ואני עושה הרבה יותר (בת 14) אני אוהבת לגעת בז*ן של ידיד שלי לחרמן אותו ולדבר על דברים כאלה זה עושה לי טוב

2019?
מה קרה לך ב4 שנים האחרונות חחח

רק לפי דעתי השאלה הזאת חייבת לחזור לחמות?

לא