אני שונא את אמא שלי שנאת מוות, בא לי שהיא תמות מאיזה מחלה, איך היא יכולה להיות כזאת רעה?

אתה מאחל לה מוות בצורה אכזרית, וקורא לה רעה?
מדהים.

ספאם ספאם אבל לא צריך להגזים מותק

לא יודעים כנראה גנים או משהו

אתה הבן שלה בזכותה אתה כאן בעולם הזה היא הבנאדם שתמיד ידאג לך ותמיד יאהב אותך לא משנה איך אתה ניראה או מתנהג היא הבנאדם שאתה צריך להעריך הכי בעולם ולהודות לו שהוא שם אמא יש רק אחת ותאמין לי שלא תרצה לאבד אותה אף פעם אולי אתה קצת בגיל ההתבגרות עכשיו וזה קורה שכועסים אבל גם שכועסים אל תאחל בחיים לאמא שלך למות חס וחלילה ואנימבטוחה שהיא לא כזאת רעה תנסה לדבר איתה או להסתדר איתה ואתה לא חייב להסכים איתה על הכל זה לגיטימי טבסדר

שואל השאלה:
אל תדון אדם עד שתגיע למקומו, אין לך מושג מה אני עובר בגללה כל החיים

איך אפשר לאחל דבר כזה לבן אדם שברא אותך? אני בהלם

תמשיך להיות בהלם כפרע... תנו לבנאדם לשנוא... אנחנו לא יודעים מה עובר עליו אז אנחנו לא יכולים לשפוט

אוהבת את האנשים כאן.

מישהו מכם יודע מה קרה בכלל?
כאילו, צריך להיות ממש אידיוט בכדי לאחל מוות סתם כך, ככה שאמא שלו, לפי התשובה, באמת עשתה משהו שפגע בו.

העובדה שהוא יצא מהרחם שלה לא מקנה לה את הזכות לפגוע בו, במידה וקרה משהו.

איחול כזה לא בא סתם ככה מפה של מישהו, או לפחות ככה אני חושבת.. או שזה סתם עצבים, למרות שזה אמירה קצת חזקה למישהו שהוא בסך הכול עצבני על אימא שלו, או רב איתה ריב קטן, זה הכול תלוי במה שקרה, וחומרת הדבר. אם זה סתם בולשיט של גיל התבגרות אז זה ממש לא מצדיק איחול כזה.

האמן לי שאני מבינה אותך כל כך, אני יודעת מה זה לעבור סבל מהמשפחה, כשאתה עובר גהנום מהמשפחה שלך ואתה מגיע למצב שזהו כבר אתה לא יכול להכיל, אתה רוצה לאחל להם את כל הרע שבעולם, אני לא שופטת אותך, כי גם אני הגעתי למצב שאמרתי שימותו כבר.. אבל כבחורה דתית, אני משתדלת להאמין שהכל לטובה, זה הניסיון שלנו, זה כל כך קשה לכבד הורים אחרי שהם גורמים לנו לסבל גדול.. האמן לי שאני מבינה אותך, אני חייה בבית שהוא אסון, אני לא יודעת מה זה לקום לבוקר טוב, הבוקר שלי מתחיל ב" חולת נפש", "צריכה פסיכולוג"... אני לא יכולה לזוז לשום מקום, אל תיגעי, אל תלכלכי, מה נגעת? מה פתחת? הורסים לי דברים ואין לך מושג מה אני עוברת זה כל כך כואב לי שאני לא מסוגלת לפרט, אני כבר לא חייה אבל מנסה להאמין שהכל לטובה.. מה נראה לך, זה לא אכזרי, שאימא רואה את הבת שלה מול העיניים שלה שכל החצאית שלה עולה באש והילדה אומרת לה זה לא מזיז לך שאני אמות, במקום לדאוג לבת שלה ולכבות את זה שהיא לא תישרף למוות, היא אומרת: תיזהרי לא לשרוף לי לא ללכלך לי ואח"כ אנשים יבואו ויאמרו לי שהיא דואגת לי, זה נראה כמו דאגה... וכל החיים אני בשבילה בכל מה שהיא רוצה שאף אחד מהילדים שלה לא היה עושה לה את מה שאני עושה לה והיא לא מעריכה.. שאבא שלך מקלל אותך ברחוב בקללות שזה כל כך מביך ובכלל לסבול מכל המשפחה...

לא מבינה איך אפשר להגיד דבר כזה על אמא. אפילו כשאני כועסת עליה אני לא אגיד דברים כאלו..
תעריך את אמא שלך! תאמין לי שאתה לא רוצה שיקרה לה משהו רע.
יש כאלה שהיו מוכנים לתת הכל כדי שאמא שלהם תהיה איתם עכשיו. תתבייש לך.

לאחרונה, תקראי את מה שכתבתי ונראה אם את חושבת שזה אפשרי לא לאחל ואם כל זה אני משתדלת לא לקלל אותה רק כי אני בחורה דתייה וכתוב בתורה כבד את אביך ואימך...

מה הקשר את? עניתי לזה ששאל, לא לך.

קודם כול אני רוצה לתקן שגיאת כתיב, בגלל הקלדה בשיטה עיוורת.. ועם כל זאת ולא ואם...
ולמגיבה האחרונה: אני יודעת שכתבת לשואל השאלה אני רק אמרתי לך שתקראי את תגובתי, בכדי שתביני שיש מצבים שמאד קשה לא לאחל דברים איומים... אימא שרואה את ביתה עולה באש וזה לא אכפת לה את חושבת שאפשר לאהוב אותה, זה בלתי אפשרי, אם לא הייתי בחורה דתית, לא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה...