יצא לכם פעם לכתוב על משהו שקרה לכם?

שואל השאלה:
תקופה ארוכה, הוא בראש שלי, מהדהד..
כל דבר מזכיר אותו, כל מנגינה, כל מחשבה...
בלי סיבה.. כשעולה מחשבה עליו באופן מדהים עולה גם חיוך ואיזה צחוק קטן.. לא האמנתי שיקרה ביננו משהו הרי זה בלתי אפשרי.. הוא היה בגדר חלום מבחינתי.. לא מעבר לפנטזיה שלעולם לא תתממש.. כל חיבוק שלו גרם לי להתאהב בו כל פעם קצת יותר, הבושם שלו שאליו התמכרתי ממזמן.. הוא משאיר שובל ריח אחריו, והריח נמצא בכל מקום בחדר.. על הגוף שלי..
לי זה הרגיש כל כך קשה.. כל מגע שלו שמלטף את הגוף שלי וגורם לצמרמורת נעימה.. כל נשיקה כל נשימה שלו ליד האוזן שלי.. כשהוא מחבק אותי ואומר לי בשקט "אל תדאגי אני כאן".. הכל מרגיש כל כך אמיתי כל כך נכון כל כך טוב.. אני אוהבת אותו... אני פשוט אוהבת אותו.. הוא אוהב אותי.. וכל כך קל, פשוט.. רגיל בשבילו מצבים אינטימים כאלה.. ושלי זאת הפעם הראשונה.. אני ילדה טובה.. מחכה לאחד... ודברים קוראים כל כך מהר.. מנשיקה קטנה על השפתיים, לנשיקות על הצוואר, עדינות וקטנות שיורדות לאט לאט.. ואז הוא פותח את החזיה.. ומוזר לי.. מעולם לא קרה לי.. הוא מרגיע אותי.. " אל תדאגי" אנחנו ממשיכים.. טוב לי.. זה לא משהו שאני רגילה לעשות זה חדש.. אני מסבירה לו "אני נהנת, אבל אני מרגישה שדברים קוראים מהר מידי..' הוא משיב "זה בסדר, זה הגיל.. להכיר, לנסות" אנחנו ממשיכים.. והוא, הוא כל הזמן מהדהד לי בראש.. כמה שאני אוהבת וסומכת עליו.. אני אוהבת אותו כל כך הרבה שנים.. כל כך הרבה שנים שלא נתתי לאף אחד אחר להיכנס במקומו.. להגיע ללב שלי.. להגיע לגוף שלי.. אני אוהבת אותו..

לא יצא לי כי אין לי כוח אני גרוע בכתיבה חח

מאז ומתמיד היתה לי משיכה לסבל
זו לו אני שתתמודד עם האבל
הכאב מעורר, מפעיל את החושים
אז יהיו רכילויות, אז יהיו קישקושים
זה לא משנה כי כבר לא אהיה באיזור
את ההחלטה שלי קיבלתי, לעולם לא אחזור
לפחות זה יקל שיאסוף אותי אל בין זרועותיו
מקווה שיהיה טוב יותר אחרי שהמוות יקח אותי אליו

היתה תקופה קשה, גם אם זה ספציפית לא יצא משהו
זה היה נטו לפרוק

כן ברור

לא יצא לי לכתוב סיפור שיר וכאלה.
אבל כתבתי לבן זוג שלי פעם אחת מכתב ארוך שסיפרתי לו הכל הכל הכל.
זה היה כ"כ משחרר.