תשובה אחת
אינטרטקסטואליות "סמיוטית"
המונח אינטרטקסטואליות נטבע על ידי ג'וליה קריסטבה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כדי לתאר טקסטים כמערכת סימנים, שלעולם איננה "סגורה" ו"הרמטית", אלא מתייחסת (מרפררת) למערכות סימנים אחרות. טקסטים ספרותיים, למשל, אינם מתייחסים רק למערכת סימנים לשונית, לשפה, אלא גם לסוגי מערכות סימנים נוספות: תמרורים, פרסומות ואף צבע הבגדים. מנקודת מבט סמיוטית התרבות האנושית כולה בנויה ממערכות סימנים מסוגים שונים, ולפיכך כל טקסט חייב בהכרח לקיים יחסים אינטרטקסטואליים בינו לבין כמה ממערכות סימנים אלה.
טענתה של קריסטבה מעלה שאלות לגבי אופי הטקסט הספרותי. אם כל טקסט תמיד מרפרר גם לטקסטים אחרים, אז הוא אינו "סגור" ומהווה עולם לעצמו, אלא תלוי תמיד במערכות סימנים נוספות, שהן תלויות במערכות סימנים אחרות. כל טקסט, לפיכך, הוא אסופה של "ציטוטים". יותר מכך, עליו להיות מורכב מציטוטים כדי שיוכל להתקיים ולהיות מובן. טקסט שאינו "מצטט" מערכות סימנים מחוצה לו הוא טקסט בלתי קריא, מאחר שהטקסט אינו משתמש במערכות סימנים המשותפות לו ולקורא.
על פי קריסטבה גם נפש הכותב היא מערכת סימנים מסוג מסוים. הכותב מכניס תמיד לטקסט את עצמו, מחשבותיו וחוויותיו, ובכך הוא משמש כטקסט נוסף אליו היצירה מתייחסת. אידאולוגיות פוליטיות והנחות יסוד לגבי המציאות משתקפות בטקסט אף הן, ומכאן שניתן לקרוא טקסטים מנקודת מוצא פוליטית, ולבחון כיצד הם משמשים ככלי אידאולוגי, בין אם הכותב התכוון לכך ובין אם לא.
למושג אינטרטקסטואליות יש, אם כן, חשיבות רבה בכל המהלך הפוסט-מודרני והנאו-מרקסיסטי, ובדגש שזרמים הגותיים אלו שמים על היסוד הפוליטי שבתרבות, ועל האופן בו אידאולוגיות מסוות עצמן מבעד לתוצרי תרבות מסוימים.
(עריכה) ערכים קשורים
המונח אינטרטקסטואליות נטבע על ידי ג'וליה קריסטבה בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, כדי לתאר טקסטים כמערכת סימנים, שלעולם איננה "סגורה" ו"הרמטית", אלא מתייחסת (מרפררת) למערכות סימנים אחרות. טקסטים ספרותיים, למשל, אינם מתייחסים רק למערכת סימנים לשונית, לשפה, אלא גם לסוגי מערכות סימנים נוספות: תמרורים, פרסומות ואף צבע הבגדים. מנקודת מבט סמיוטית התרבות האנושית כולה בנויה ממערכות סימנים מסוגים שונים, ולפיכך כל טקסט חייב בהכרח לקיים יחסים אינטרטקסטואליים בינו לבין כמה ממערכות סימנים אלה.
טענתה של קריסטבה מעלה שאלות לגבי אופי הטקסט הספרותי. אם כל טקסט תמיד מרפרר גם לטקסטים אחרים, אז הוא אינו "סגור" ומהווה עולם לעצמו, אלא תלוי תמיד במערכות סימנים נוספות, שהן תלויות במערכות סימנים אחרות. כל טקסט, לפיכך, הוא אסופה של "ציטוטים". יותר מכך, עליו להיות מורכב מציטוטים כדי שיוכל להתקיים ולהיות מובן. טקסט שאינו "מצטט" מערכות סימנים מחוצה לו הוא טקסט בלתי קריא, מאחר שהטקסט אינו משתמש במערכות סימנים המשותפות לו ולקורא.
על פי קריסטבה גם נפש הכותב היא מערכת סימנים מסוג מסוים. הכותב מכניס תמיד לטקסט את עצמו, מחשבותיו וחוויותיו, ובכך הוא משמש כטקסט נוסף אליו היצירה מתייחסת. אידאולוגיות פוליטיות והנחות יסוד לגבי המציאות משתקפות בטקסט אף הן, ומכאן שניתן לקרוא טקסטים מנקודת מוצא פוליטית, ולבחון כיצד הם משמשים ככלי אידאולוגי, בין אם הכותב התכוון לכך ובין אם לא.
למושג אינטרטקסטואליות יש, אם כן, חשיבות רבה בכל המהלך הפוסט-מודרני והנאו-מרקסיסטי, ובדגש שזרמים הגותיים אלו שמים על היסוד הפוליטי שבתרבות, ועל האופן בו אידאולוגיות מסוות עצמן מבעד לתוצרי תרבות מסוימים.
(עריכה) ערכים קשורים