7 תשובות
היי, אתה מוזמן לשלוח הודעה אם אתה רוצה לדבר :)
נסה להכיר חברים, להאמין בעצמך
אני פה אם בא לך לדבר :)
רואים את הסדרה שאתה הכי מתחבר אליה.
דמויות מצוירות הפכו לחברות הכי טובות שלי, אז אני בטוחה שגם אתה תצליח :)
דמויות מצוירות הפכו לחברות הכי טובות שלי, אז אני בטוחה שגם אתה תצליח :)
אנונימית
תתידד עם עוד מישהו שמרגיש או מרגישה כך.
(למשל אני)
(למשל אני)
מצטרפת לשאלה..
היי. תקשיב. אני ממש מקווה שתהיה לך את הסבלנות לקרוא את זה. אני באמת רוצה לעזור לך.
אם מדובר בסתם בדידות זמנית, שמקרה ספציפי גרם לך פתאום להרגיש ככה.. אז חבל על הטחינת שכל שתספוג עכשיו ממה שאכתוב פה.. תדלג. אני רק אומרת - שים פס על אנשים, קדם את עצמך ואל תתן לאמירות שליליות לשחק לך את החיים ולהשפיע עליך. תקיף את עצמך באנשים חיוביים.
אבל, לעומת זאת, אם מדובר בבדידות רצינית, שאתה מרגיש שהתחום החברתי שלך לא טוב, אז תקרא את זה..:
לא פעם ולא פעמיים, הרגשתי בודדה.. בדיוק ככה.
בעצם, היו תקופות בחיים שלי (ואני בת 16 עוד מעט) שהרגשתי ממש רע עם עצמי ועם הסביבה שלי, הרגשתי ה"פחות", הרגשתי ה"לא שייכת", ה"אאוטסיידרית" שלפעמים אפילו לא חשבתי שאף אחד אשם - רק אני.
תמיד האשמתי את עצמי. שאני לא מספיק טובה, לא טובה חברתית, שהתחום התקשורתי שלי גרוע. תמיד שנאתי את עצמי על זה. ולא הבנתי, שחוסר ביטחון עצמי גרם לזה בעצם, ולא ההפך. חוסר ביטחון עצמי/ חוסר מודעות עצמית. לא הבנתי עם איזה אנשים טוב לי להיות, הסתובבתי עם כאלה שגרמו לי להרגיש לבד, וכשלא הסתובבתי איתם, רציתי כל הזמן להיות לבד אבל אז גיליתי כל פעם מחדש שהלבד גורם לי להרגיש לא טוב. אז לא ידעתי כבר מה טוב לי.
אבל הגעתי להבנה עם עצמי. ואני חושבת שזה משהו שצריך ליישם, לפני שעומדים לשפר את המצב רישמית, לטוב יותר:
קודם כל טבע האדם זה תקשורת כלשהי עם הסביבה. אצל כל אחד התדירות התקשורתית היא אחרת, אבל בסופו של דבר כולם זקוקים לתקשורת עם אנשים. נכון?
הרצון הטבעי הזה להרגיש שייך לסביבה, מחובר לעולם, זה רצון אנושי שקיים בכל אחד.. אף אחד לא אוהב להרגיש בודד.
לכן, אלה שמרגישים בודדים, פשוט כנראה לא יודעים איך לעזור לעצמם. וזה מה שאני חוויתי.
קודם כל, תשאל את עצמך - איך אתה מרגיש לגבי עצמך? לעולם אל תגדיר את עצמך על חשבון התחום החברתי קודם כל. אל תאשים את עצמך על התחושה הזאת, אבל גם אל תחשוב שהתחושה הזאת של בדידות היא לא בשליטתך. תזכור שכל תחום בחיים ראוי לשיפור.
כך גם התחום החברתי! תמיד אפשר לשפר אותו.
אתה צריך לחזק את הביטחון העצמי שלך. פחות לחשוש מביקורתיות. לא לתת לאנשים להוביל אותך ב"שביל החיים שלך", אלא לתת *לך* להוביל את עצמך לאן שתרצה, ולמטרות ש*אתה* שואף אליהן.. להקשיב לליבך ולא לאף אחד אחר. לא להירתע מביקורת. לא לפחד מה אנשים יחשבו עליך. להיפתח. זה צריך לבוא בהדרגה.
ככל שבן אדם יותר חסר ביטחון ויותר חושש מה אחרים יחשבו עליו ומפחד מאמירות שליליות של אנשים ומסתכל על אנשים כאיום, הוא מתחיל לבנות סביבו "חומה" שתגרום לו להרגיש יותר מוגן. והתקשורת שלו עם הסביבה נחלשת.
אם ההרגשה הזאת של הבדידות גוברת עליך, תנפץ את החומה הזאת. כשאתה נמצא במסגרת מסויימת, קל לך יותר לקבל יותר הזדמנויות לעשות את זה, יש לך יותר אנשים שיאתגרו אותך. למשל בבית ספר, בכיתה, יש אנשים בגילך. לכן זאת הזדמנות טובה במיוחד להיפתח יותר, להכיר יותר.
אם לא תרצה להכיר ולא תעז לפנות - אתה לא תוכל ללמוד עליהם, ולא עליך. ואתה לא רוצה להתחמק מלהתמודד עם הקושי הזה נכון? כי זה בונה אותך.
וכשאתה עושה את הצעדים הראשונים, כך קל לך יותר להמשיך ואתה מתרגל לזה.
אל תרגיל את עצמך לתחושת הבדידות. כי לא תוכל להתמודד עם זה באמת.
לבד זה כיף.. לפעמים צריך את השקט שלך, אתה יודע. רוגע. אבל בדידות.. זה משהו אחר.
יש אנשים שלרוב אוהבים להיות עם עצמם. זה בסדר. אבל צריך איזון.. גם את הח'ברה וגם את הלבד.
אבל שוב, כשמדובר בבדידות.. בדרך כלל לא מדובר פה באיזון הזה. מדובר להפך, בחומה הזאת שאתה מרגיש שמפרידה אותך מהשאר. שמבודדת אותך מהסביבה.
אם קשה לך לצאת מזה בכוחות עצמך, אל תהסס לפנות למישהו. מישהו שאתה סומך עליו.
לאמא/ אבא/ אח/ אחות/ דוד... לא משנה מי.
יודע מה? אפילו טיפים מהאנטרנט.
אבל מה שאני כן מקווה, זה שתקח את מה שרשמתי לתשומת ליבך. לפחות תנסה.
ומה שחשוב זה התמדה. גם אם התחום החברתי משתפר וזה.. תמיד יהיו את הימים האלה של "משבר", של תחושה כזאת של "חזרה אחורה" אבל זה רק נדמה.
תחשוב שכל יום רק מקדם אותך רחוק יותר. רק אם תתמקד במה שגורם לך להרגיש לא טוב כרגע ותנסה להפוך אותו לטוב יותר.
תצא ליותר חוויות, תקח כל הזדמנות לצאת החוצה.
ותזכור - אנשים הם אנשים. כמוך - אוהבים תקשורת. תמיד יהיו את אלה שפחות אוהבים ויותר אוהבים. אבל מה שבטוח זה ש*כולם* אוהבים את אותו דבר וצריכים- את אותו דבר - תקשורת. רק ככה, תלמד על אנשים, על עצמך, ועם איזה טיפוסים כדאי לך להיות.
בהצלחה.. :)
אם מדובר בסתם בדידות זמנית, שמקרה ספציפי גרם לך פתאום להרגיש ככה.. אז חבל על הטחינת שכל שתספוג עכשיו ממה שאכתוב פה.. תדלג. אני רק אומרת - שים פס על אנשים, קדם את עצמך ואל תתן לאמירות שליליות לשחק לך את החיים ולהשפיע עליך. תקיף את עצמך באנשים חיוביים.
אבל, לעומת זאת, אם מדובר בבדידות רצינית, שאתה מרגיש שהתחום החברתי שלך לא טוב, אז תקרא את זה..:
לא פעם ולא פעמיים, הרגשתי בודדה.. בדיוק ככה.
בעצם, היו תקופות בחיים שלי (ואני בת 16 עוד מעט) שהרגשתי ממש רע עם עצמי ועם הסביבה שלי, הרגשתי ה"פחות", הרגשתי ה"לא שייכת", ה"אאוטסיידרית" שלפעמים אפילו לא חשבתי שאף אחד אשם - רק אני.
תמיד האשמתי את עצמי. שאני לא מספיק טובה, לא טובה חברתית, שהתחום התקשורתי שלי גרוע. תמיד שנאתי את עצמי על זה. ולא הבנתי, שחוסר ביטחון עצמי גרם לזה בעצם, ולא ההפך. חוסר ביטחון עצמי/ חוסר מודעות עצמית. לא הבנתי עם איזה אנשים טוב לי להיות, הסתובבתי עם כאלה שגרמו לי להרגיש לבד, וכשלא הסתובבתי איתם, רציתי כל הזמן להיות לבד אבל אז גיליתי כל פעם מחדש שהלבד גורם לי להרגיש לא טוב. אז לא ידעתי כבר מה טוב לי.
אבל הגעתי להבנה עם עצמי. ואני חושבת שזה משהו שצריך ליישם, לפני שעומדים לשפר את המצב רישמית, לטוב יותר:
קודם כל טבע האדם זה תקשורת כלשהי עם הסביבה. אצל כל אחד התדירות התקשורתית היא אחרת, אבל בסופו של דבר כולם זקוקים לתקשורת עם אנשים. נכון?
הרצון הטבעי הזה להרגיש שייך לסביבה, מחובר לעולם, זה רצון אנושי שקיים בכל אחד.. אף אחד לא אוהב להרגיש בודד.
לכן, אלה שמרגישים בודדים, פשוט כנראה לא יודעים איך לעזור לעצמם. וזה מה שאני חוויתי.
קודם כל, תשאל את עצמך - איך אתה מרגיש לגבי עצמך? לעולם אל תגדיר את עצמך על חשבון התחום החברתי קודם כל. אל תאשים את עצמך על התחושה הזאת, אבל גם אל תחשוב שהתחושה הזאת של בדידות היא לא בשליטתך. תזכור שכל תחום בחיים ראוי לשיפור.
כך גם התחום החברתי! תמיד אפשר לשפר אותו.
אתה צריך לחזק את הביטחון העצמי שלך. פחות לחשוש מביקורתיות. לא לתת לאנשים להוביל אותך ב"שביל החיים שלך", אלא לתת *לך* להוביל את עצמך לאן שתרצה, ולמטרות ש*אתה* שואף אליהן.. להקשיב לליבך ולא לאף אחד אחר. לא להירתע מביקורת. לא לפחד מה אנשים יחשבו עליך. להיפתח. זה צריך לבוא בהדרגה.
ככל שבן אדם יותר חסר ביטחון ויותר חושש מה אחרים יחשבו עליו ומפחד מאמירות שליליות של אנשים ומסתכל על אנשים כאיום, הוא מתחיל לבנות סביבו "חומה" שתגרום לו להרגיש יותר מוגן. והתקשורת שלו עם הסביבה נחלשת.
אם ההרגשה הזאת של הבדידות גוברת עליך, תנפץ את החומה הזאת. כשאתה נמצא במסגרת מסויימת, קל לך יותר לקבל יותר הזדמנויות לעשות את זה, יש לך יותר אנשים שיאתגרו אותך. למשל בבית ספר, בכיתה, יש אנשים בגילך. לכן זאת הזדמנות טובה במיוחד להיפתח יותר, להכיר יותר.
אם לא תרצה להכיר ולא תעז לפנות - אתה לא תוכל ללמוד עליהם, ולא עליך. ואתה לא רוצה להתחמק מלהתמודד עם הקושי הזה נכון? כי זה בונה אותך.
וכשאתה עושה את הצעדים הראשונים, כך קל לך יותר להמשיך ואתה מתרגל לזה.
אל תרגיל את עצמך לתחושת הבדידות. כי לא תוכל להתמודד עם זה באמת.
לבד זה כיף.. לפעמים צריך את השקט שלך, אתה יודע. רוגע. אבל בדידות.. זה משהו אחר.
יש אנשים שלרוב אוהבים להיות עם עצמם. זה בסדר. אבל צריך איזון.. גם את הח'ברה וגם את הלבד.
אבל שוב, כשמדובר בבדידות.. בדרך כלל לא מדובר פה באיזון הזה. מדובר להפך, בחומה הזאת שאתה מרגיש שמפרידה אותך מהשאר. שמבודדת אותך מהסביבה.
אם קשה לך לצאת מזה בכוחות עצמך, אל תהסס לפנות למישהו. מישהו שאתה סומך עליו.
לאמא/ אבא/ אח/ אחות/ דוד... לא משנה מי.
יודע מה? אפילו טיפים מהאנטרנט.
אבל מה שאני כן מקווה, זה שתקח את מה שרשמתי לתשומת ליבך. לפחות תנסה.
ומה שחשוב זה התמדה. גם אם התחום החברתי משתפר וזה.. תמיד יהיו את הימים האלה של "משבר", של תחושה כזאת של "חזרה אחורה" אבל זה רק נדמה.
תחשוב שכל יום רק מקדם אותך רחוק יותר. רק אם תתמקד במה שגורם לך להרגיש לא טוב כרגע ותנסה להפוך אותו לטוב יותר.
תצא ליותר חוויות, תקח כל הזדמנות לצאת החוצה.
ותזכור - אנשים הם אנשים. כמוך - אוהבים תקשורת. תמיד יהיו את אלה שפחות אוהבים ויותר אוהבים. אבל מה שבטוח זה ש*כולם* אוהבים את אותו דבר וצריכים- את אותו דבר - תקשורת. רק ככה, תלמד על אנשים, על עצמך, ועם איזה טיפוסים כדאי לך להיות.
בהצלחה.. :)