כבר כמה חודשים יש לי את ההרגשה שצופים בי כשאני לבד. אני יודעת שזה לא אמיתי אבל אני לא יכולה להיפטר מההרגשה. אני הולכת לעובדת סוציאלית בהקשר למשהו אחר ואני פוחדת לספר לה את זה כדי שהיא לא תתן לי תרופות הוא שהיא תספר להורים שלי. מה לעשות?

חחח כולם מרגישים ככה לפעמים

זה סתם מחשבה כזאת שחיים בסרט

א. זה לא קשור לתרופות. זה המוח שלך.
ב. זאת תופעה טבעית, גם אני הרגשתי ככה פעם. זה רק לחץ.
ג. אין צורך לפנות לאף אחד, פשוט תתעלמי.
ד. דבר כזה יכול לקרות בהרבה מצבים, בעיקר כשאת מקבלת שיתוק לזמן קצר, רוב הזמן מרגישים שמישהו נוגע בך או שיש עוד מישהו איתך, אבל זה רק המוח משחק איתך..

הרבה מרגישים ככה אל תדאגי, יכול להיות שהעובדת סוציאלית שלך יכולה לעזור לך ולא רק ע"י תרופות... וחוץ מזה היא לא אמורה חספר לאף אחד שום דבר ממה שאת אומרת לה זה חלק מהתפקיד שלה.

אל תפחדי לספר לה, קודם כל, אני לא חושבת שצריך לתת לך כדורים. את בסדר גמור, וזה שאת מדמיינת ומרגישה שיש בנאדם לידיך/צופה בך, לא הופך אותך למשוגעת או חולה. הכל בראש שלך, את מסוגלת להיפטר מזה. את תצליחי, אני מאמינה בך. בסדר?
כשאת מרגישה שמישהו צופה בך, תחייכי, תתנהגי רגיל, תגידי לעצמך סבבה שיסתכל, תתעלמי ממנו. הכל זה בראש, זה פחדים, תעלמי אותם בעזרת התעלמות, וזלזול כלפי אותה דמות, ככה לאט לאט היא תעלם. (ייקח זמן, אבל לאט לאט).

היא אמורה לספר רק אם זה פוגע בה

שואל השאלה:
אבל אני מרגישה ככה כל הזמן שאני לבד בחדר או במקלחת ואני מרגישה כאילו אני לא יכולה לעשות כלום, אני לא יודעת איך כולם מרגישים ככה אבל אני לא מסוגלת כבר. באמת.

תתגברי. גם אני הרגשתי כאילו משהו עוקב אחרי מהחלון. סגרתי וזהו חחח

לא יודעת אם זה קשור אבל אחרי שקרוב שלי נחטף (אורון שאול) מאז אני מרגישה שהוא הולך אחרי ונשאר איתי ולידי כל הזמן..

שואל השאלה:
לתגובה לפני האחרונה. את/ה ממעיט/ה בערך של ההרגשה הזו. זה ממש לא ככה, זה בלתי נסבל.

אני איתך.
אוקיי?
את תצליחי להיפטר מזה.
כשאת מרגישה שהוא איתך בחדר, תסתכלי עליו תחייכי ותגידי לו. "המופע הסתיים, אתה יכול ללכת".
אל תתני לו הרגשה שזה מפריע לך, אחרת הוא יישאר.

גם אני ככה מאז שהייתי קטן האמת ואי אפשר להעלים את זה סתם ככה לכל מי שכתב זה לא עובד ככה זה יותר מורכב ממה שאתם חושבים..

גם אני ככה
ואל תגידו "אפשר" או "אי אפשר" ותנסו לתת נימוקים מדעיים.
זה נכון שבאיזשהוא מובן זה מדעי, אבל זה גם נפשי. ונפש האדם משתנה מכל אדם. גם לי הייתה תחושה כזאת, והייתה תחושה שמישהו/י מאוד ספציפי הסתכל עלי ואני ידעתי מי זה (זה לא שהוא באמת הסתכל עלי אבל ככה זה הרגיש לי). והוא הסתכל עלי כל הזמן ולא ידעתי מה לעשות עם זה. ככל שעבר הזמן זה עבר וזהו הכל טוב לי עכשיו
זה משתנה מאדם לאדם

שואל השאלה:
אורן, אפשר לפנות אלייך בפרטי?

אפשר אבל אני די הולך לישון

שואל השאלה:
אוקיי. לול. לילה טוב, אני אשלח לך מחר הודעה אם אני אזכור.

אוקי בכיף
ותזכרי אני אשמח לדבר

גם מרגישה ככה כל הזמן. אם תספרי לעובדת הסוציאלית היא ממש לא תתן לך תרופות זה טבעי לגמרי ואת לא משוגעת