עברתי המון דברים בחיים, ואני לא מדברת על זה שלא קונים לי מותגים או משהו.. מוות של קרובי משפחה, הורים גרושים, אח גדול שמאיים

אולי תלכי לפסיכולוג הם יסבירו לך מה לעשות תמצאי עבודה אולי תתנדבי איפה שהוא לכי לשוק עם אמא שלך ותשמחי שלא נולדת עם מגבלה כמו עיוורות חירשות אוטיזם ועוד..
מה מינוסים אני מנסה לעזור לה ולעודד אותה

גם אני עברתע המון דברים ןיש לי הרגשה שיותר אפילו גם אני היתי בדיכאון של החיים אבל החבר הראשון שלי בזכותו היה לי יותר קל לצאת מי זה מהאבה שהוא נתן לי אבל חוץ מי זה. תדעי שאף אחד לא יכול לעזור לך חיבים להמשיך הלאה לשנות גישה לא להיפגע מאנשים כי אנחנו בחרים מי מה להיפגע. לקחת הכל בצחוק לקנו בגדים הכי יפים זה יעזיר לדימוי עצמי לאכול בריא לשים לעצמך מתרות מנ שאת רוצה להישתפר ולעביד כדי להשיג אטתם בהצלחה :)

אני חושבת שאת צריכה ללכת לפסיכולוג שיפתח לך את החיים. אני הלכתי לפסיכולוג ולטיפול פסיכולוגי וזה עזר לי מאוד. תלכי אליו זה יעזור, תנסי להיפתח לאנשים אחרים ולספר להם את הרגשתך. זה יכול לעזור. בהצלחה וחג שמח!

אהובה, אני מצטערת לשמוע על כל אלה. גם אני עברתי המון דברים דברים. החוכמה היא להיות חזקה. לחייך. לא להישבר. בואי לפרטי, נראלי שאוכל לעזור לך (:

וואי את בול כמוני ולי יש עוד כמה דברים קשים וכואבים.. רק שאני לא שוקעת בדיכאון אלא שמחה כי חיים פעם אחת

קודם כל, האנשים כאן שהגיבו שהם עברו יותר- סתם שתדעו, אנחנו לא משחקים כאן מי קורבן מסכן יותר. חלאס. בתודה, אני.
עכשיו תקשיבי: אני בול כמוך. אני מזדהה איתך בכל מה שעברת ובכל הנזקים שזה גרם לך. אמרת שאת רוצה להמשיך הלאה להשתפר. מעולה שאת מודעת לבעיה וגם מרגישה מוכנה לנסות לפתור אותה.
אין לי מושג איזה עוד בעיות יש לך אבל אני אשמח אם תפרטי לי בפרטי קצת יותר כדי שאוכל לכוון אותך באופן יותר ספציפי למה כדאי לך לעשות. בינתיים, בבסיס, אני מציעה לך לגשת לאדם מבוגר שאין לך בעיה להיפתח מולו (גם אם זה לשנייה) תגידי לו שאת רוצה טיפול פסיכולוגי. זה באמת יעזור לך. הייתי בטיפול שנה וחצי ונתנו לי המוו כלים איך להתנהל מול אנשים למרות כל המחשבות והחרדות שמציפות אותי כשאני עומדת מול מישהו.
לפי דעתי את צריכה להפסיק להתעסק בזה. לא לתת לזה מקום בחיים שלך. ופסיכולוג יקרא אותך ויגיד לך בדיוק מה כדאי לך לעשות. אולי, במידת הצורך, תקבלי טיפול הולם ומתאים למצב שלך, אם זה משהו עמוק כמו דיכאון קליני. אני באמת משתתפת בצערך ומבינה אותך.
אני יכולה לייעץ לך שכשאת בשיחה ואת נתקעת אל תתביישי מדיי להגיד שאת מרגישה שאין לך על מה לדבר. זה בסדר וזה קורה. זאת את במהות. לאט לאט, כשתקבלי כלים ותפתחי יותר, תדעי מה להגיד ומתי ואיך.
בנוגע לשנאה העצמית אני אשמח לדבר איתך בפרטי. אבל את לא חייבת. תדעי שאת מוזמנת. לדעתי כשתהיי פחות חרדתית מול אנשים ופחות מתוסכלת אז גם תאהבי את עצמך. עד אז, תחפשי לך חברה טובה או ידיד טוב שיהיו לך אוזן קשבת ויסיחו את דעתך. ותחפשי לך תחום עניין שמרגש אותך והיית רוצה לפתח או להמשיך. זה עוזר לדכדוך ומנקה לך את הראש.
בהצלחה מדהימה.

למרות כל מה שקרה לך, את למדת המון דברים והדברים האלה יעזרו לך בהמשך החיים. אני משתתפת בצערך ומבינה את הכאב שלך. באמת שאם לא תאבדי תקווה הכל יהיה טוב. את רק צריכה לנסות למצוא משהו שאת טובה בו או משהו שאת מתעניינת בו ובאמת להשקיע את עצמך בו. אל תתני לעצמך לשקוע בבור הזה שנקרא "דיכאון" אותו הבור הזה גורם לך להתקע. אל תתני לעצמך להתקע שם.
אף אחד לא הבטיח חיים קלים.
מקווה שיהיה לך טוב והמון בהצלחה!

אני חושב שאני יכול לעזור לך
אני נייתי כמוך ויצאתי מזה..
ממש בכיתי שכקראתי את. מה שכתבת כי זה כל כך הזכיר לי את עצמי בעבר
אם תרצי לדבר על זה אני בפרטי

אני במצב שלך בדיוק עכשיו. אני חושבת על זה כל יום ולא מצליחה לצאת מזה.
הזדהתי כל כך שכתבת "בן אדם יכול לפנות אליי ואני באמת מוצאת את עצמי בלי נושאי שיחה כמעט כי אני רק בדיכאון ועסוקה בו."
אני כל כך מבינה ומזדהה!
אני מקווה שניצא מהמצב הזה יום אחד..
כל ההשלכות של מה שקרה לך שכתבת, זה בדיוק מה שקורה ביומיום שלי.
מגיע לך שיהיה לך טוב, ויהיה לך.