האם זה פתאטי שאני דואג וחושב באובססיביות לאקסית שלי, יש לי ידידות קרובות שרוצות אותי מעבר לידידות, אבל בכל זאת, אני מרוסק

יש לנו חבורה של 8 מרוסק מאיך שחבר שלי שאנחנו בריב שדד אותה מימני, בוא נגיד שנפרדנו משטויות והיא ליוותה אותי בתקופות אפלות כמו גם אני אותה, זה היה הדדי זה מעבר לזוגיות זאת הייתה הנפש התאונה שלי, האחת שאני משתתף איתה הכל, האחת שהייתי הולך איתה יד ביד כשהיינו מלאים, היא תמכה בי ואני בה, היה בינינו כימיה מטורפת, יחד עברנו טרנפורמציה היא הורידה 40 קילו, אני 25 קילו היינו ממש קרש קפיצה אחת של השניה, עם כל הנסיבות היא עדיין ידידה שלי וטענה שהיא אוהבת אותי כשהיא הייתה מסטולה, כל פעם אני הולך לצד נמלט בהפסקה כשמישהו מזכיר לי אותה, ידידה שלי הכי קרובה בגדר אחותי, לב טהור כפרה עליה בתכלס החבורה הזאתי זה רק אינטרסים בשבילה זה לפחות מה שהיא טוענת וכל פעם שאני נעלם היא הולכת לחפש אותי וכשהיא רואה אותי מרוסק ומזיע דמעות, היא פשוט מחבקת אותי ומעלה לי את המצב רוח, מעודדת ומעצימה, יש לה חבר והיא תפוסה ככה שאני בספק שהיא בכלל בעניין שלי, בכל מקרה נכנסתי לדיכאון קליני עם המראה שלי אתם בטח חושבים ואיי מה אתה מתלונן ומילל בטוח יש לך חיים מושלמים, אז לא אני סגור עליה ואני לא מסוגל לשחרר, איך אני מתגבר עליה? אני מרגיש שהיא תוקעת אותי ושתבינו היא לא אשמה זה אני אשם אני נפרדתי מימנה, למה? כי אמא שלה שונאת אותי ומלכלכת עליי כל פעם שאני אצלה והיא מקשיבה לה וזה מחלחל אליה וזה ניכר בהתנהגות שלה, בקיצור אני אידיוט.