רק לדעתי אנשים מקנאים במי שלא עשה צבא?

זה סוגשל דו צדדי
כי כאילו מצד אחד למה אתה לא תורם למדינה ( חוץ אם אשכרה יש לך בעיה נפשית או פיזית שמונעת ממך אפילו אם היית רוצה )
ומצד שני כל אחד היה נהנה לא לעשות צבא

אני בצבא ואני ממש אבל ממש לא מקנאה באנשים שלא עשו צבא וזה אפילו לא מעניין אותי.. אני רק בדיעה שאנחנו מדינה וצריך שיהיו חיילים בצבא כדי להגן על המדינה שלנו או על הבית שלנו... ונכון יש ימים טובים ויש ימים שהם פחות טובים אבל זה קורה בכל מקום אליו תגיעו בחיים.. אבל בגלל שזה קורה בצבא מאשימים את הצבא.. שלדעתי זה ממש מטומטם

מי שלא עשה צבא הפסיד.
אין מה לקנא בו.
ועשיתי 3 שנים+קבע.
גם אם לא תמיד כיף עדיין זו חוויה שתשאר איתך לכל החיים.
זה חלק מההוואי הישראלי ולא יעזור כלום.
אז כשתשתחררי וכולם ידברו על הצבא אם לא תעשי צבא את תשבי בשקט ולא תהיי חלק מזה. וזה מבאס.

שואל השאלה:
אני עושה צבא. אבל גם אם לא הייתי עושה צבא לא הייתי מתבאסת. אני לא חלק מהרבה דברים ואין לי שום בעיה עם זה.

אני לא מתיפייף הייתי מאוד שמח לא לשרת בצבא.

בואו נודה באמת, רוב האנשים היו מעדיפים לא לעשות צבא. אם הייתה לנו אפשרות, סביר להניח שהרוב לא היה מתגייס (רואים את זה גם לפי אחוזי ההשתמטות וניסיונות ההשתמטות).

לא מתייפייפת לרגע- היותי נותנת הכל רק בשביל לא להמשיך במערכת הצבאית.
גם מלפני שהתגייסתי הרבה אמרו שכדאי לי להתגייס ושזאת חוויה לחיים ושאני אמצא חברות חדשות, עובדה ששום דבר מזה לא קרה, לא קורה ולא יקרה.
ראיתי שיש גם הרבה שמנסים לא להתגייס ואומרים שהצבא רק דופק אותך, אבל הרבה אנשים שלא עשו צבא בכלל אמרו משהו אחר לגמרי.
התגייסתי לפני חודשיים כמעט וכבר אני יכולה להרגיש את הייאוש שלי, איך אני "יעביר" שנתיים אין לי שמץ, אני חושבת שאני אתמוטט באמצע אבל בסדר, העיקר שעושים צבא לא? מה זה משנה אם זה מתאים לך או לא

אני לא מקנאה בכלל.
זו חוויה שטוב לעבור אותה זה רק מחזק וזה משהו שאקח איתי לכל החיים. מי שלא עבר הוא לא בדיוק "מוכן" לחיים האמיתיים. אין דרך להסביר כמה זה תורם ואם אני לא הייתי עושה צבא, הייתי אפילו מתביישת בזה המחשבה על זה נותנת לי כוח. ואני ממש אבל ממש לא מקנאה במי שלא עשה.

שואל השאלה:
אני לא סובלת את הצבא. מסגרת כזו נוקשה. מפקדים אדישים, אנשים מעצבנים. אני בקושי שנה בצבא ואני לא מבינה מה אני בכלל עושה פה. אין לי חברים, אין שמחת חיים, אני סתם מתסוכלת. חשבתי שיהיה לי טוב בצבא ובגלל זה התגייסתי, טעיתי. אחרי הטירונות והקורס הכל התדרדר. כל שבת שאני בבסיס אני בוכה. אני מכירה את עצמי טוב. כשיש לי חופש, מרחב תנועה, עצמאות- אני עושה את מה שאני עושה הכי טוב שאפשר. כי אני עושה את זה מרצון ולא מתוך הכרח. ואם הייתה לי אפשרות עכשיו הייתי כנראה לומדת אומנות או מוזיקה, עובדת במשהו ולא נתקעת כל היום בש. ג.

אני לא התגייסתי בגלל בעיה רפואית
ולכל אלה שחושבים שמי שלא עשה צבא לא מוכן "לחיים האמיתיים"- אתם חיים בסרט.
יש מלא מדינות שבהם צבא זה לא חובה ואנשים חיים כרגיל

יש ויש.
מהניסיון המר שהיה לי בצבא אני יכול לומר לך שאני קינאתי בכל אחד שלא עשה צבא, וגם שיצאתי מהצבא שעשיתי טופס טיולים יוצא מהיחידה שלי כל מי שהיה איתי אמר לי שעשיתי בשכל.
למי שאמר שצבא זה הכנה לחיים, זה שטויות.
יש מספיק חיילים שברגע שהם משתחררים הם אבודים ולא יודעים מה לעשות עם עצמם. אין משהו שיכול להכין לחיים, רק החיים עצמם יכולים

גם לדעתי