במה אתם נאחזים גם שהכל שחור והצרות לא מפסיקות לבוא?

בידיעה שלפעמים "צרות באות בצרורות"- אך בטווח הארוך מסתבר בדרך כלל שזה היה מצב זמני, למרות שבתקופת ההתרחשויות זה נראה לגמרי מייאש.

באהבה וברצון לעזור של אלה שכן אוהבים אותנו - גם אם וכאשר אנחנו בצרה (צריך להתאמץ ולספור, בפרט את אלה שמובנים לנו מאליהם, וגם את אלה שמוכנים לעזור אבל בדרכים שלא מקובלות עלינו, כי עצם הרצון והאהבה- מחזקים).

בהקדשת 15 דקות ביום רק למחשבה (למרות הקושי במצבי יאוש) על פתרונות מסוגים שונים שייתכן שטרם חשבנו עליהם, וזאת תוך שנשקול שלפעמים אולי יהיה שווה "לשלם מחירים" (קשיי התמודדות בתחילה) במהלכים כגון שינוי מקום מגורים/מקום לימודים/מקום עבודה/מציאת עבודה נוספת/התנדבות באירגונים חברתיים/שינוי אחר, שייתכן שיסייע לנו לסלול לעצמנו דרך חדשה ובסופה- לצאת "מחושך לאור",

בהצגת שאלות ספציפיות באתרים כגון האתר כאן, על אירגונים וגופים שנותנים סיוע ללא תשלום מסוגים שונים/חיפוש כאלה באינטרנט, תוך התמקדות בכל בעייה ספציפית (בלי להתייאש ממצב של מקבץ בעיות) ועשיית מאמץ לקחת עזרה ככל שהיא זמינה.

בסיפורים אמיתיים של אנשים, אפילו המצליחים ביותר, שהיו להם תקופות שחורות משחור, אך בהמשך, ולפעמים רק אחרי מלחמה עיקשת, הם יצאו מהצרות ו"המריאו" לדרך חדשה וטובה יותר עבורם.

בעזרה נפשית שניתן לקבל- למשל שיחות נפש בטלפון (ער"ן) או עם איש מקצוע של קופ"ח (חלה עליהם חובת סודיות).

שואל השאלה:
אנונימית אם תרצי לדבר בפרטי בכיף בכיף ;)

שתמיד יש אנשים במצב הרבה יותר גרוע משלך. ועדיין שורדים. תמיד יש אנשים כאלה שאתה נדהם מהם.. נכים שהפכו לאלופים בכל מיני תחרויות ספורטיביות, משפחות שקולות שמצאו כוח להמשיך בחיים ואפילו לעזור לאנשים אחרים במצוקה.. ואז אתה מבין שהצרות שלך ממש קטנות לעומתם.. אלה רק דוגמאות..
וגם לא לשכוח שהתקופה הקשה מתישהו מסתיימת והמצב מתייצב פחות או יותר. צריך להאמין שיהיה טוב..