מה הסוד הכי גדול שלכם? אפשר גם מאנונימי/ת

עד גיל 8 הייתי שותה עם בקבוק חלב

כל הקטע של סוד שהוא נשאר סוד

הבחור שאני אוהבת יותר מכל דבר אחר בעולם הזה, הדבר הכי יקר לי, האושר שלי, הבנאדם שאני חושבת עליו דבר ראשון בבוקר ותכלס הוא זה שנותן לי את הכוח לצאת מהמיטה, השמש שלי, לא יודע שאני קיימת

לא בליברית, אבל מעריצה זמר אחר
למה מינוס? אתם יודעים איך זה מרגיש? שכל פעם שאני רואה תמונה שלו אני לא יכולה להפסיק לחייך? שפעם חשבתי שהוא מחק את האינסטגרם אז בכיתי יום שלם? שכל פעם שמעלים תמונה רעה עליו אני מדווחת עד שמוחקים? אתם לא יודעים איך הז מרגיש אני אוהבת אותו יותר מאת עצמי

אני לא מאושרת באמת.

צלקות וחתכים ברגליים וצלקות בידיים
מוות של ידיד
הפרעות אכילה
בדידות
והכל אני מסתירה עם חיוך מזוייף ושרוולים ארוכים

אני לא יודעת להכין חביתה ואף פעם לא ניסיתי

^^ ^בליברית?

im gay guys

לא כן.
כן.
כמה שאני שונאת את זה

שאני גולש בסטיפס

בת 13 וחצי ועדיין עושה פיפי במיטה (כשקר לי)

עדיין מוצצת אצבע (כמו מוצץ)

אני שונאת את סבא שלי ואני לא יכולה להסתכל עליו אפילו שהוא אוהב אותי הכי בעולם ואני לא יודעת אפילו למה אני שונאת אותו

אני מאוננת כמו בן. כן.
ולאנונימית שלא יודעת הלכין חביתה:
זה סוד? את רצינית? אין לי מושג בכלל בכללי איך להכין משהו לאכול כי ברוך ה' אני לא צריכה לעשות מטלות בבית ואני עצלנית מפונקת אבל היי רוב האנשים יודעים את זה ולאף אחד לא אמור להיות אכפת כי זה לא פאקינג קשור אליו בשום צורה!
נ. ב. כל מאכל שיש בו ביצים זה גורם לי להקיא. אז דיי.
על מה המינוסים לעזאזל?

עברתי אונס אף אחד לא יודע את זה ואני גם לא אספר

ניסיתי להתאבד כמה פעמים (עכשיו אני כבר לא חושבת על זה ומי שצריך לדעת יודע)

אני בוכה המון... המון

יש לי מחברת כזאת שהייתי מציירת עליה בתקופה שהייתי רוצה להתאבד מה שאני מרגישה ורק החברה הכי טובה שלי יודעת על המחברת הזאת ואני כמובן

הייתי רוצה מאוד להיות מאושרת
כי החיים שלי לא מאה אחוז אבל הם כן טובים

שאני כנראה שחקנית ממש טובה אם אנשים מאמינים ל"הכל בסדר" שלי

לא בא לי לרשום אנשים פה מגעילים אותי מחקתי את התשובה כאילו מה הקטע של המינוסים כאילו דיברו עליכם שאלו שאלה אז עונים! מה אתם עושים מינוסים לאנשים כאילו זה עליכם סתומים

חחח אין לי

אני בת 11, דיי מוכרת בסטיפס אבל אף אחד לא יודע שאני בת 11

סבא שלי היה מטריד אותי מינית בגיל 5..

אני לא בתולה.

אה אולי שאני אוהב אותה, אף אחד לא יודע חוץ ממנה

האמת שכבר כתבתי כאן את כל הסוד בערך 12 שורות כזה ורציתי לשתף ואז התחרטתי אוף, אז הסוד הוא שהיה צריך להיות כאן הסוד שלי, נחשב?

שכולם חושבים שיש לי חיים מושלמים והכל בסדר איתי
אבל זה הכי לא ככה
ההורים שלי צורחים עלי ומקללים אותי
היו ימים שניסיתי להתאבד והדבר היחידי שעצר אותי זה זה שאולי בעתיד יהיה לי יותר טוב
אני כיאלו מקובלת וזה אבל אין לי שום חברים אמיתיים שאני יכולה לספר להם את זה כולם צבועים ומגעילים
ממש קשה לי לסמוך ולהאמין לאנשים ולכן אני לא אספר את זה לאף אחד
כולם חושבים שאני עם מלא ביטחון עצמי כי אני "נחשבת יפה" אבל אני שונאת את עצמי ואת איך שאני נראת וכל מילה קטנה שאומרים לי פוגעת בי ממש
אני מסתירה רגשות ולא מראה
אני לא יכולה לאהוב אנשים ואני גם לא רוצה כי תמיד אני נקשרת ואז בסוף בוגדים בי אי עוזבים אותי..
זהו

יש לי קראש על מישהו לא כל כך הרבה זמן אבל אף אחד לא יודע אפילו החברה הכי טובה שלי

יש לי מיניות מתוסבכת מצד אחד אני ממש נמשכת לגברים אך מצד שני אני מסתכלת
על בנות ועל הגוף שלהן וזה קצת עושה לי משהו..
ההורים שלי לא בעד גברים וגברים או נשים ונשים, ואני פוחדת שאולי זה מכעיס אם אני אגיד להם שאולי אני קצת נמשכת כי זה ממש מעצבן לא לומר דברים להורים כי הם החברים הכי טובים שלי..
גם אני התחלתי לאונן בגיל מאוד צעיר ומה שגרם לי לתחושה הזאת של ה"חרמנות" זאת אישה דווקא... אני לא יודעת כבר מה אני.. מי אני

אני לא אנושי

אני מפחדת לכתוב את הסודות הכי גדולים שלי רק כי אולי סטיפס יבואו אליי הביתה. (פחדנית רצח)

אני הומו ומאוהב בחבר הכי טוב שלי

כל יום מחדש אני צריכה לומר לעצמי להיות חזקה ולהמשיך לחיות גם עם כל הכאב למרות שדוגרי החיים שלי לא ילכו לשום מקום, אני פשוט שאריות שזרקו ואני רק מחכה ליום הזה שיהיה לי מספיק אומץ לסיים תכאב הזה.
ובאמת שאני לא בוכה על כלום.. עברתי כמה דברים שגרמו לי להתבייש בעצמי, להרגיש חלולה, זולה, מטומטמת, שבורה. מתחרטת על היום שנולדתי

מאוננת מגיל 12..

למה לעזאזל מינוס?! אני אשמה שהייתי חרמנית?!

הסוד הכי גדול שלי, הוא הקטן שלי.
תבינו לבד

אני עוד שניה בוכה מהכמות של הנוער שניסו/רצו/רוצים להתאבד/לחתוך
וואי זה עצוב כל-כך אני על סף דמעות..

אני בי

כל אלה שרשמו שהם לא סטרייטים כסוד, אתם לא צריכים להתבייש מזה! זה נורמלי ואתם בני אדם בדיוק כמו כל אחד אחר!

שאני מצלם את התחת של ידידות שלי כן זה אני חרמן אחושלוקי

מכור לסיגריות

אממ זו דיי הטרדה אתה יודע? נראלי זו עברה..

שאני בי סקסואלית

שאני לובש חיתולים

לאמא שלי יש חבר

רע לי.

אני יוצאת עם ערבי מוסלמי. והוא רחוק מכל הסטיגמות.

וואו אתם מדהימים, ממש!
אם יש מישהו שרוצה לדבר על הבעיות שלו אני אשמח להקשיב לכם ולנסות למצא פתרון לבעיות שלכם ביחד.
וגם אם לא זה כמובן בסדר, חשוב שתישארו חזקים!

אני בי וגם אני בוכה מבפנים כל הזמן ואני מחייכת בכיאילו בשביל להראות שהכל טוב לי אפילו שפנים חרא לי ואני לא יכולה להגיד לאף אחד...

אני מעדיף חיות מאנשים (חוץ ממשפחתי וחבריי)

אני עם מוצץ..

אני גם לא אנושית
והראשון שכתב את זה, אתה ג'ק במקרה?

לא סגורה על הנטייה שלי
וואו אוקיי סליחה באמת תודה על המינוס

שהייתי כולכך תלותית בה, ואהבתי אותה בו זמנית, והיה לי קשה להתנתק ממנה רגשית, למרות ההתנהגות החרא שלה, ובנוסף היא נתקה איתי קשר, למרות שהערצתי אותה בהתחלה

יש לי סודות כמו לכל אחד. כשסיפרתי למישהו את הסודות שלי הוא איים עלי שהוא יספר אותם ואלה סודות הורסי חיים. ואני לא מאחל את זה לאף אחד. אני חושב שכל הסודות שרשומים פה וכל האנשים בא לי לתת לכם חיבוק ולהגיד לכם הכול בסדר בין אם זה האינסטנגרם שמישהי עברה פה על ידי סבא שלה. או אפילו החיוך שמסתיר את הסבל פה של אנשים רק לגיד לכם כמה אתם חזקים שקשה לכם ורע לכם בחיים ואתם מתעלים על עצמכם ואם הייתי יכול הייתי עכשיו בא אליכם מחבק אתכם ופשוט יושב איתכם שתפרקו את הלב שלכם עלי ואני הכי אשמח זאת גם הסיבה שלא עשיתי אנונימי אני אשמח שתדברו איתי באמת ותמשיכו להיות חזקים

לא באמת אכפת לי. מכלום. אני אומר שאכפת לי אבל לא. לדעתי בשיא הרצינות אין לשום דבר משמעות. לא אכפת לי מהלימודים שלי, מהחברים שלי, מהמשפחה שלי, מהחיים שלי. לא אכפת לי אפילו מזה שלא אכפת לי. זה בסדר שלא אכפת לי.

-אני דיי בטוחה שאני זוכרת את אחי נוגע בי יותר מפעם ויותר מפעמיים כשהייתי קטנה, הייתי מפחדת כבר להישאר לבד בבית. זה לא קרה כבר 4 שנים אבל עדיין אני זוכרת את זה למרות שאני אוהבת אותו כל כך. הוא בטוח לא חושב שאני זוכרת כי הייתי קטנה ובחיים לא אמרתי כלום על זה. הוא האח האהוב עלי, מלמד אותי כל כך המון דברים טובים ומגדל אותי מצויין, סלחתי בלב.

-אני מוצצת את האגודל.. בת 15 וחודש בדיוק.~

אין לי חברים אמיתיים
אבא שלי שונא אותי
אני נמשכת לבנות
אני בדיכאון
היה כיף להוציא את זה

אני לא יכולה לסבול אנשים..

ביקשת קיבלת זה הסוד לא יכולה.

שאני בוכה כל לילה
ואני לא אוהבת את אחותי

אני מכור לתחושה של סקס וכשאני בתקופות יובש אני מאונן על בסיס יום יומי (אבל שונא פורנו).
אני אף פעם לא הצלחתי להשתכר עד הסוף למרות שהייתי עושה את עצמי כאלו כן

היה לי ריב גדול עם אבא שלי לפני 11 חודש בערך..
מאז אני בדכאונות. חוסר מוטיבציה מוחלט.
פחדים. בעיות שינה.
הכל בגלל "אבא" שלי

אני רוצה להיות מדוגדג.

אני לא הולכת לתיכון ואני אהיה הומלסית ואו קבצנית או זונה וכנראה אפתח הפרעות אכילה כי אני בעודף משקל וככה אני לא יכולה להיות זונה, וגם אני כנראה אתמכר לסמים קשים

אז אני אמות בערך בגיל 30 גג (:

זה שאני חופרת שאני לא רוצה אותו..
אני כנראה ממש רוצה אותו..

^זאת שכתבה על אבא ואחות שלה
וואו. ריגשת.

אני בן 20 ועוד לא יצאתי יותר מפעם אחת עם מישהי

יש לי בריחת שתן, ואני ממש מתביישת בזה. ואני בת 21 כבר
הייתי מאוהבת בחבר של אח שלי 4 שנים מבלי להגיד לאח שלי, דיברתי עם חבר שלו אבל הוא פסל אותי בגלל זה
אני בדיכאון, בודדה, מדברת עם עצמי, יש לי מחשבות מוזרות לפעמים של חולת נפש

הילדה שבאמת אהבתי בגדה בי ומאז אני תמיד בצד, לא יוצא לטיולים, לא מדבר עם אף אחד בהפסקות, לא מסוגל לעבור יום בלי להרגיש בעל מום, עם חור ענק בתוך הגוף שלא מתרפה וממשיך לדמם כבר ארבע שנים. כבר ארבע שנים שאני מנסה להכחיש וזה מתחמק ממני שאני בדיכאון אבל מנסה לא לשדר את זה לסביבה שלי. כבר ארבע שנים שאיבדתי רצון לאהוב, לחיות, ולצאת לטיולים שנתיים או בכללי לצאת בערבי שישי, פשוט איבדתי רצון לשמוח. אני יודע שזה דפוק כי היא זאת שבגדה בי אבל כשאוהבים באמת זה הדבר הכי נוראי שיכול לקרות לך, ואותי זה ריסק.

שאני בדיכאון.
שאני הומו.

שהתחלתי להרגיש דברים שוב אחרי שנים של חוסר רגש גמור

שאני ביסקסואלית..
ושאני מאוהבת במישהו מהשכבה שלי, בידיד טוב שלי...
כן המצב שלי נורא כי אין לי סיכוי עם אף אחד מהם (היא הטרוסקסואל והוא גם כן הטרו אבל הוא גר רחוק..;-;)
אני לא יכולה להאמין לאנשים ואני חושדת בכל בן אדם שני.
אני שונאת את איך שאני נראית.
אני שונאת את רוב החיים שלי.
לפחות חלקם.
אני ניסיתי להתאבד כמה פעמים אבל לא הצלחתי לקפוץ מבעד לחלון.
אני פחדנית.

ואיי, כואב לי לראות אנשים עצובים, הלוואי והייתה יכולת לעזור לכולם פה, כולל גייז, אבל אני לא יודעת בדיוק אם זה הדבר באמת נכון בשבילי אז אני נותנת לאנשים אחרים לעזור מחשש שאני אולי אגיד משהו שיפגע בהם וכל זה, זה מסובך מדי להסביר את זה, עצוב לי על כולם, לכולם מגיע להיות בגן עדן, לא בהקשר דתי אלא שיהיה לכולם טוב. איך יודעים אם עושים את הדבר נכון ואיך יודעים שזה באמת הדבר הנכון באמת? יש לי נטייה לפילסופיה לפעמים. יש לי כמה סודות, אני מציירת לפעמים באיזה אתר דברים די יפים אבל זה לא דומה למה שרציתי לצייר ובכל זאת, זה יפה מאוד

שאני מרגישה חרא בפנים
ושאני לא עצלנית אני פשוט בדכאון ורע לי ואני מרגישה כאילו אי אפשר לסמוך על אף אחד
הבנאדם היחיד שיכולתי לסמוך עליו עזב ואני צריכה מישהו לשתף אותו במה שקורה לי ובמחשבות שלי אבל קשה לי להאמין לאנשים שאומרים שהם רוצים את הטוב בשביל אחרים
אני בקשר חרא עם המשפחה ומנסה לחשוב על דרך להגיד להם שאני עוזבת
מחשבות אובדניות like always
וזהו החיים תותים.

אנונימית תהיי חזקה.. אל תיכנעי לזה, אולי כן אפשר לסמוך, כנראה איבדת אמון בבני אדם. למה את בקשר רע איתם, קרה משהו במשפחה? מה עם כתיבה ביומן, אל תיכנעי למחשבות האלו:\

^אני לא אפגע בעצמי אין לי מספיק אומץ לחזור לזה
והקשר עם המשפחה אבוד ולכתוב לא עוזר אני פשוט מתעלמת מזה

יש לי טריכוטילומניה.
ההורים שלי עומדים להתגרש.
אני בדרך לנשירה מהלימודים.
אני אוהבת את הלבד, להיות בבית עם כוס שוקו מאשר לצאת להשתולל בחוץ.
הסובבים אותי חושבים שאני מאושרת אבל עמוק בפנים, יש לי כמה שריטות.
קצת קשה לי בחיים האלה ולפעמים אני חושבת על החיים ואולי יהיה יותר קל אם אתאבד... למרות שאני לא בן אדם אובדני בכלל.

זו שאמרה שהקשר עם המשפחה אבוד, ואם הוא לא אבוד? ולמה כתיבה ביומן לא עוזרת לך? טוב שאין לך אומץ לעשות את זה

אנונימית את לא צריכה לעשות את זה בשביל תשומת לב, יש דרך טובה יותר להשיג תשומת לב בלי לפגוע בעצמך, אל תנסי להרעיב את עצמך, אם את רוצה שישימו לב אליך תדברי עם מישהו, נסי לבלוט, תראי שאת קיימת בדרך לא פוגעת, חבל שאת מזיקה לעצמך בשביל זה

אחי היה מטריד אותי מינית ואולי הוא חושב ששכחתי

המצב הנפשי שלי פח. אני נכנסת ממש במהירות לדיכאון, יש לי הפרעת אכילה שאני מנסה לצאת ממנה ולא מצליחה, חרדות, אני לא עושה את ההחלטות הכי טובות ואז אני ממש אוכלת את עצמי בגללן. בקיצור, הביטחון העצמי שלי ברצפה אבל אני מפגינה המון ביטחון לסביבה שלי. אני מפחדת שמישהו ישים לב למצב שלי כי אני לא רוצה לסבך אף אחד בשריטות שלי.

זה בסדר אנונימית, לכל אחד יש שריטות, נסי לפרוק למישהו, את צריכה שמישהו יעזור לך בזה, נסי להילחם בהפרעות אכילה האלה, את תצליחי, נסי לנשום עמוק, נסי להעלות את הביטחון העצמי שלך. את לא תסבכי אף אחד

גרמת לי לבכות^
במיוחד הקטע עם החברה שטבעה: (
יש לי אקנה קשה בגב ושום דבר לא עוזר, לא הלכתי 3 שנים לים ולבריכה, אני הולכת רק עם חולצות סגורות ולא מסוגלת ללבוש גופיות.
אני ממציאה חברים כי לכל החברות שלי יש עוד חברים משלהן ולי אין אף אחד..

אני מכורה לממתקים.
אולי זה נשמע שטותי, אבל כל הרופאים הזהירו אותי לא לאכול יותר מדי ממתקים כי מאז ומתמיד הייתי מכורה אבל אני פשוט לא מסוגלת להפסיק.
וזה לא קטע של השמנה, פשוט רמת הסוכר שלי כבר ממש גבוהה ובכל זאת אני לא נגמלת

וואו, תהיי חזקה, זו ש אמרה שחבר שלה כועס עליה, אני מקווה שתצליחי לפייס אותו, אולי הגיע הזמן לאזור אומץ ולעשות מה שהכי מפחיד אותך ולדבר אתו? ולגבי זה שחברה שלך טבעה, אני מצעטרת לשמוע. דברים כאלה קורים לרוע המזל, פשוט צריכים להיזהר בים או בבריכות. היא עדיין תהיה אתך בלב, לאנונימית מתחתיה, אני מקווה שאקנה שלך יתרפא מתישהו, יש אולי משחה או משהו שלא ניסית? עצוב לשמוע שאין לך חברים, אולי תנסי להיפתח לכמה אנשים, אם את רוצה להכיר, ואני מקווה שאקנה שלך תתרפא מתישהו, אולי צריך לזה טיפול קוסמטי מתאים או משהו כזה, זו שמעלי, אני גם די מכורה לממתקים ואני עוד בדיאטה של קולטסיס וכל זה, אסור לי שוקולדים וכל זה כי זה לא בריא וגם שזה גרם למה שהיה לי בבטן לפני שנתיים, הבעיה שאני בחצי שנה הקודמת בחתונה של בן דוד שלי וגם בשבת חתן וגם פורים, אכלתי עוגות שוקולד וכל מיני ממתקים ושפתאום ראיתי שהבטן שלי מגיבה לזה די טוב אז חשבתי שטוב אולי כן אפשר לאכול קצת אבל זה נהיה להרבה, ואני עכשיו לא מספיקה לאכול עוגות ושוקולדים עצמם, כן אני יודעת שזה גרם לזה וזה אולי יגרום לזה, הדיאטנית שלי אמרה לי לא לאכול, וגם אימא שלי לא מסכימה. אני די זללתי מספיק שוקולדים בבית וגם הכנתי טוסט שוקולד עם השוקולד עצמו וזה היה טעים, אני יודעת שזה לא בריא ואולי זה יכול להחמיר שוב את הדבר, אני מפחדת שזה יחמיר את זה או יזיק לבטן שלי, אבל אוף, מאז החתונה שאכלתי עוגת שוקולד וגם שבת חתן שהיו שם ממתקים שהביאו בקופסת לב וגם בפורים שהיו משלוחי מנות, פתאום חשבתי שהכול בסדר אם לא קרה לה כלום, כי תמיד שאכלתי את זה, הבטן שלי עשתה בעיות והייתי צריכה לשירותים ללכת אז הפסקתי, כנראה שהפחד שלי מזה היה לא חזק מדי, כי פחדתי שזה יעשה לי בעיות מאשר הבנה שזה לא בריא, אם ממתקים לא היו מתוקים וטעימים, הייתי מפסיקה לאכול אותם, אני מבינה אותך, אני גם די מכורה לזה, בואי ננסה ביחד להיגמל מזה איכשהו.-. ממתקים, אוף, כמה שזה טעים ומתוק ככה זה יותר ממכר, אם לממתקים לא היה טעם טעים כל כך, היה אפשר להיגמל מזה. הבעיה היא הטעם והמתיקות.. תמיד אני הייתי מכורה לזה אז -.-

עברתי אונס בגיל קטן ורק ההורים שלי יודעים

אני א-סקסואל

יש לי אנורקסיה מגיל 14

אני בדיכאון

אני שונא את עצמי

ניסיתי פעם להתאבד

אין לי חברים

אני לא יכול לסבול בני אדם

אני קורס נפשית

וואי. והם מנסים לעזור לך להתגבר על זה? הם עושים משהו בשביל להקל עליך שתרגישי טוב? ואיך את מתמודדת עם זה? ולגבי אנורקסיה, אני מקווה שתצאי מזה איכשהו, זה לא טוב שתהיי בזה לנצח גם לגבי דיכאון, תהיי חזקה ^

הם לא מנסים לעזור לי כי הם לא יודעים איך
ואני לא מתמודד עם זה. בגלל שנזכרתי באונס שרטתי את עצמי ואז חזרתי להרעיב את עצמי (הייתה תקופה שקטה של שנתיים ש- אנה הייתה ממש חלשה) אבל היא חזרה

וואי..-. הם שקלו להתלונן במשטרה? להגיש תלונה על הבחור שאנס אותך, שמע כנראה שזה דבר באמת קשה לעבור וגם דבר קשה למי שמנסה לעזור, תנסה לדבר אתם על זה, אתה חייב להתמודד עם זה איכשהו, זה יהרוס אותך, ואל תחזור לאנורקסיה, זה לא שווה שתפגע בעצמך שוב בגלל אותו אנס דפוק שחסרה לו שליטה עצמית בסיפוקים שלו, אל תאשים את עצמך בזה שאדם כזה חסר שליטה ורגשות אנס אותך נגד רצונך. תילחם בה: ( אולי תנסה להכיר אנשים כמוך בקהילה הגאה. אל תשנא את עצמך. תהיה חזק, איכשהו בסופו של דבר מי שאנס אותך ישלם על זה בעתיד בכלא. או בחיים שלו. תעשה כל דבר אפשרי שהוא לא יצא בשלום מזה, שלא יטריד אנשים ונשים בכלל.

זה לא פדופיל, הוא קטן ממני בחצי שנה.

ואני שונא את עצמי בעיקר בגלל מה שהמראָה מראה לי

ילד הטריד אותך? למה הוא עשה את זה לך? אל תשנא את עצמך, אתה לא אשם במה שקרה לך וגם לא בגלל המראה, סלח לעצמך, מה שקרה לא היה באשמתך בכלל, עליך לסלוח לעצמך, אתה לא רצית שזה יקרה ושהוא יעשה את זה לך, אתה ניסית להתנגד לו וכמעט הצלחת, אתה לא פגום או אשם, האשמה היא לא בך אלא בו, אתה היית בסדר, מגיע לך יחס טוב והוגן ולא שיטרידו אותך אנשים או ילדים או נערים כאלה. הוא הבעיה והוא צריך לשנוא את עצמו על זה שהוא פגע בך, לא אתה, אתה היית חף פשע, אתה חייב לנסות להתגבר על זה. שום דבר לא באשמתך או בגללך, זה רק בגללו קרה, סלח לעצמך, אל תאשים את עצמך במה שלא קרה בגללך או באשמתך, שום דבר מכל מה שקרה לא היה באשמתך

אני שונא את עצמי כי אנה אומרת לי שאני שמן וצריך להפסיק לאכול ואני מתעלם ממנה. (עכשיו היא שוב חלשה)

אני מהשאלה על זה שהרעבתי את עצמי 37 שעות וניסיתי לאכול והקאתי

ואני לא רוצה ללכת לקהילה הגאה כי אני לא גאה בזה שאני לא מסוגל למע' יחסים עם מישהי. אני טראומטי אז אני לא רוצה לפגוש בני אדם בכלל ואני לא מסוגל להיות במע' יחסים אחרי מה שקרה אז. אני לא יוצא מהבית כמעט.

ולמה אתה חושב שאנה " צודקת? האם היא לטובתך או שהיא מנסה להחליש אותך בכוונה? אנה אומרת לכל אחד הרבה דברים ואינם בכוונה או במטרה לעודד או לעזור, היא אומרת לך שאתה שמן, האם היא צודקת? תתסכל רגע על עצמך, בלי להקשיב לה, תתסכל עמוק בתוכך, ותגיד לי אם היא צודקת, אנה יכולה לומר לך הרבה דברים בשביל להוריד אותך נמוך ולהרוס אותך, אל תשנא את עצמך, ותמשיך להתעלם ממנה, טוב, אני מבינה, שתהיה מוכן להחלים, אז תתחיל איך שאתה רוצה, בינתיים שתהיה לך החלמה מהירה מכל אנורקסיה ושנאה עצמית וכל זה, בהצלחה.

שקשה לי

גם לי מאוד קשה^

שהלב שלי יוצא אל כל אחד ואחת מכם
והלוואי שהימים יביאו איתם דברים טובים וחוויות ואנרגיות חיוביות לכולכם
כולנו באותה סירה וכל שנשאר לנו זה להיות נחמדים אחד אל השני תמיד, ובכל סיטואציה של היום יום.
כי אנחנו באמת לא יכולים לדעת מה עובר בראש של מישהו אחר....ולכן תמיד לשפוט אנשים לטובה, אנחנו רואים מישהו עצבני שצופר בכביש כמו אידיוט ואנחנו ישר שופטים אותו שהוא איזה מפגר שמת לשים דוח משם ולנסוע. אבל מי יודע אולי אישתו יולדת והוא ממש רוצה להיות שם איתה באותו רגע מיוחד.
אז קחו בחשבון הכל! הכל!
הכל לטובה. ושום דבר לא מובן מאליו
באמת שקראתי מלא תגובות בפוסט הזה, וריגשתם, אני רק מקווה שנראה כולנו ימים טובים יותר זה הכל. 3>

מה זאת אומרת מאוננת כמו בן?

מה זאת אומרת מאוננת כמו בן?