מישהו יכול לספר לי איך זה מרגיש שיש לך חברים?

תחושה עילאית, אורגזמה נצחית ובעיקר רצון ללקק כפות רגליים.
בנוסף לכל זה אני מרגיש ששאלתך נובעת ממצוקה עמוקה ובדידות קשה, אין לי מושג כיצד עליתי על כך, תחושות בטן...

מרגיש כאילו לא בא לי פתאום להיות בסטיפס ולשאול איך זה מרגיש כשיש לי חברים, אלא להיות איתם.

לא יודעת כי כולם שונאים אותי אז אני בודדה אז אני משקיעה זמן בעצמי במקום באנשים אחרים.

מרגיש אממ רגיל? פשוט כזה שבהפסקות אז צוחקים או יוצאים לסיבוב לרכל ואחר הצהריים וזה לאכול לקניון וכאלה

הפלוץ הראשון כתב בציניות את תגובתו, אך הוא צדק בזה ששאלתך נובעת מבדידות. למה אתה מרגיש ככה? למה אתה לא מכיר חברים?

כיף ומצחיק בעיקר

גורם לי לחיוך על הפנים

תלוי איזה. יש לי חברות שלא הייתי מאחלת לאף אחד ויש כאלו שכן. אי אפשר להכליל בזה.
בעיקרון אם יש לך חברים טובים שבאמת אפשר לסמוך עליהם והם לצידך כל הזמן ואם תגיד/י להם לבוא, הם יעשו את אמריקה בשביל זה אז זה אושר ללא גבולות. יש לי חברה כזו.

סבלתי שנים רבות, מהצקות בלתי פוסקות בבית ספר. מילדה אחת ספציפית. קוראים לה גל דרך אגב. ילדה דוחה, אכזרית ופשוט רעה. אין מילה אחרת לתאר. היום אנחנו החברות הכי טובות. מסתבר שהיא כל הזמן עשתה את זה כי היא קינאה שלי יש שוגר דדי ולה אין. אבל סידרתי לה אחד

איזה תגובות מזלזלות.. אני מאחלת לכם להרגיש את ההרגשה הזאת לדקה, הכי קל להפוך את זה למשהו חפיף כזה כאילו אין מישהו מאחורי המסך. אני מתכוונת שכתבתם שזה לא כיף ודברים בסגנון (כמובן בציניות) ואתם לא מבינים שזה ממש עושה להפך.. אני אומרת את זה בתור אחת שמזדהה עם שואל השאלה כי אתם לא מבינים איך זה מרגיש רע בלי חברים אז להגיד שזה סבל וכאלה? זה ממש כואב כי זה לא, כי זה כל כך חשוב בחיים. מה הייתם עושים בלי לספר הכל לחבר טוב? זה מאוד קשה להתמודד עם דברים ועם הבדידות הזאת. ושוב, כן הבנתי שזה בציניות אבל זה לא נושא לשטויות אני חייבת להבהיר

אני לא הייתי צינית.