סתם פריקה... (קצר מידי)

נמאס לי כבר מהמשחקים האלה שלך. כל מה שחשוב לך זה רק האגו והכבוד שלך. אתה מוכן לוותר על הכל כולל אותי רק בשביל שחס וחלילה לא תצא טועה, כי אתה כזה מושלם נכון? אבל לא, אתה לא מושלם, אתה פחדן ואתה בן אדם גועלי. כל הזמן אתה מחפש להצתדק, להראות איפה אני טועה אבל לרגע לא מסתכל על ההתנהגות שלך. אני אהבתי אותך, אני רציתי שיהיה לך טוב אבל אתה בחרת להיפגע מאשר לתת לי הזדמנות להוכיח לך עד כמה מילים לא יכולות לתאר את מה שהרגשתי באותה תקופה ואני כמו מטומטמת המשכתי לחזור אליך, למקום הזה שכל כך אהבתי, בלי לראות כמה הזקתי לעצמי וכמה אתה כל כך לא בשבילי... כמו מטומטמת אני ספגתי את הפגיעות שלך, פעם אחר פעם, רק בגלל שלא יכולתי לדמיין מצב כזה של פרידה ממך. הייתי חייבת להיות זו שתמיד שוברת את הקרח אחרי ריבים, זו שלא איכפת לה להוריד מהכבוד שלה גם אם לא טעיתי רק כדי שנחזור לדבר שוב כי ברגע שנכנסת לי ללב, לא הייתה דרך יציאה. אבל זהו, נמאסת עליי. הייתי בן אדם חזק, הפכת אותי לחלשה אבל מעכשיו המשחק הזה נגמר. אני ממשיכה הלאה, בלי חרטות כי אני יודעת שמגיע לי טוב יותר. אני מקווה שיום אחד תקום ותבין מה הפסדת, כי האהבה שנתתי לך לא מובנת מאליו. אז ביי. לתמיד. אני בסערת רגשות... יש אנשים שמזדהים איתי?