3 תשובות
יש מלא בגוגל, לא מבינה אנשים שמתעצלים ומבקשים שאחרים יעשו להם את העבודה
אנונימית
מאפייני חיים:
כל יצור חי, באשר הוא, עונה על כל 8 מאפייני חיים:
נשימה - קולט חומרים ואנרגיה מהסביבה
הפרשה - משחרר חומרים ואנרגיה לסביבה
הזנה - מפרק או משנה חומרים שקלט ויוצר חומרים אחרים.
רגישות ותגובה לגירויים - חש את הסביבה קולט מידע אודותיה ומגיב למידע הנקלט.
רבייה ותורשה - מתרבה תוך העברת מידע תורשתי שלו לדור הבא
גדילה והתפתחות - מסגול לגדול ולהשתנות
תנועה - מסוגל לנוע גם אם אינו משנה את מקומו.
מורכב מתאים
הומיאסטזיס
לכל היצורים החיים יש יכולת לשמור על סביבה פנימית יציבה פחות או יותר, השונה מהסביבה החיצונית בגבולות מוגדרים.
השמירה על ההומיאוסטזיס נעשיית באמצעות מנגנונים ביוכימיים, פיזיולוגיים והתנהגותיים מוגדרים מנגנוני משוב.
המערכות
נשימה
אף
פה
קנה
סימפונות
ריאות
סרעפת
מערכת הנשימה מהווה קשר בין תאי הגוף והסביבה החיצונית. דרך מערכת הנשימה נעשה חילוף הגזים.
מערכת הנשימה פתוחה בצידה האחד אל הסביבה החיצונית, (אף, פה ) ובצדו האחר מסתיימת בשקיקים קטנים ומרובים, בעלי דפנות דקיקות הנקראים נאדיות הריאה, שדרכן עובר החמצן מן האוויר אל הדם והפחמן הדו חמצני מהדם אל נאדיות הריאה (הריאות (
תהליך הנשימה מורכב משאיפה ומנשיפה.
השאיפה מתחילה כשפקודה מהמוח מורה לשרירי הנשימה להתכווץ. השרירים שבין הצלעות מתכווצים ועל ידי כך מרימים ומרחיבים את בית החזה, הסרעפת מתכווצת ויורדת ועל ידי כך תורמת גם היא להרחבה של בית החזה. כתוצאה מכך יורד לחץ האוויר בתוך הריאות ואוויר מבחוץ זורם דרך האף והפה אל קנה הנשימה, הסימפונות ומשם אל תוך הריאות. האוויר ממלא את הנאדיות והחמצן שבתוכו מפעפע דרך קרום הנאדיות אל נימי הדם שבצד השני. הדם הזורם מוביל את החמצן אל תאי הגוף. באותו הזמן מפעפע גם הפחמן הדו חמצני מהדם אל חלל הנאדית.
בתהליך הנשיפה קטן שוב נפח הריאות, הלחץ גדל והאוויר יוצא החוצה כשהוא מכיל פחות חמצן ויותר פחמן דו חמצני.
עיכול
פה
ושט
קיבה
מעיים
בלוטות העיכול: בלוטות הרוק, הכבד,
הלבלב ועוד.
מערכת העיכול הינה צינור ארוך בעל פתח כניסה פה ופתח יציאה פיט בעת. לאורכו עובר המזון שאנו אוכלים שינוים.
למערכת העיכול שני תפקידים:
1. פירוק המזון באמצעים מכאניים וכימיים (על ידי אנזימים)
2. ספיגת המזון לדם.
בפה מתרחש פירוק ראשוני של המזון: השיניים חותכות וטוחנות את המזון לחתיכות קטנות יותר, הרוק מרטיב את המזון והאנזים המצוי בו מפרק את העמילן (רב-סוכר) שבמזון לסוכרים פשוטים יותר. הושט הוא צינור שרירי המעביר את עיסת המזון מן הפה אל הקיבה ללא פירוק נוסף. בקיבה ממשיך להתבצע הפירוק המכאני והכימי של מרכיבי המזון הפחמימות, השומנים והחלבונים. בהמשך עובר המזון למעי הדק ושם מתבצעים תהליכים נוספים של פירוק כימי של המזון למרכיבים קטנים ופשוטים, הנספגים לדם דרך דפנות תאי המעיים. הדם מוביל את חומרי המזון לאחר פירוקם אל כל חלקי הגוף וממנו הם עוברים אל תאי הגוף השונים, מזון שלא נספג, ממשיך אל המעי הגס.
הובלה
לב
כלי דם:
וריד
עורק
נים
מערכת הדם היא מערכת סגורה שהדם זורם בה בצינורות סגורים ובאופן מחזורי בין הגוף לבין הלב. מערכת הדם באדם אחראית על הובלת חומרים ממקום למקום בגוף, משתתפת בשמירה על מאזן החום בגוף ובהגנה על הגוף מפני גורמי מחלה וכן משתתפת, יחד עם מערכת העצבים ומערכת ההפרשה הפנימית של הורמונים המהווים חומרי תקשורת בין אברי הגוף השונים ומסייעים בתהליכי תיאום בין מערכות הגוף
תנועה: שלד ושרירים
שרירים
גידים
עצמות
כל תנועה בגוף מקורה בהתכווצות של תאי שריר, המובילה להתכווצות סיבי השריר המרכיבים את השריר. תנועת השרירים מביאה להזזת שרירי השלד שיכולים להניע למשל רגל או יד, גם תנועות פנימיות ובלתי רצוניות כגון התכווצות הלב ואפילו הרחבת האישון בחושך מתבצעות על ידי התכווצות של שרירים.
עצמות השלד מחוברות בגידים לשרירים ומשמשות כמנוף לתנועת השרירים.
בנוסף, עצמות השלד מעניקות צורה ויציבות לגוף. העצמות הרחבות (כגון: עצמות הגולגולת) משמשות להגנה על איברים פנימיים חיוניים.
עצבים
מוח
עצבים
תאי חוש
מערכת העצבים קולטת מידע, גם מהסביבה החיצונית, באמצעות החושים, וגם מתוך הגוף, באמצעות חיישנים שונים.
המידע עובר עיבוד במוח שכתוצאה ממנו נשלחות פקודות לפעולה לשרירים או לבלוטות. המידע הרב המגיע אל המוח והעיבוד שלו מאפשרים תאום בין פעולות שונות ומערכות שונות.
עור
עור
העור נותן לגוף הגנה מפגעי הסביבה ומאפשר פיזור חום לסביבה.
הפרשה
כליות
שלפוחית השתן
הצינורות המחברים ביניהם. תפקידה של מערכת השתן הוא לסנן את הדם ולהפריש החוצה את כל החומרים שהם בבחינת פסולת והיו מומסים בדם. נוזל השתן הנוצר בכליות מכיל את חומרי הפסולת שהגיעו מהדם חומרים אילו מומסים במים נקראים שתן. השתן מופרש משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף.
כל יצור חי, באשר הוא, עונה על כל 8 מאפייני חיים:
נשימה - קולט חומרים ואנרגיה מהסביבה
הפרשה - משחרר חומרים ואנרגיה לסביבה
הזנה - מפרק או משנה חומרים שקלט ויוצר חומרים אחרים.
רגישות ותגובה לגירויים - חש את הסביבה קולט מידע אודותיה ומגיב למידע הנקלט.
רבייה ותורשה - מתרבה תוך העברת מידע תורשתי שלו לדור הבא
גדילה והתפתחות - מסגול לגדול ולהשתנות
תנועה - מסוגל לנוע גם אם אינו משנה את מקומו.
מורכב מתאים
הומיאסטזיס
לכל היצורים החיים יש יכולת לשמור על סביבה פנימית יציבה פחות או יותר, השונה מהסביבה החיצונית בגבולות מוגדרים.
השמירה על ההומיאוסטזיס נעשיית באמצעות מנגנונים ביוכימיים, פיזיולוגיים והתנהגותיים מוגדרים מנגנוני משוב.
המערכות
נשימה
אף
פה
קנה
סימפונות
ריאות
סרעפת
מערכת הנשימה מהווה קשר בין תאי הגוף והסביבה החיצונית. דרך מערכת הנשימה נעשה חילוף הגזים.
מערכת הנשימה פתוחה בצידה האחד אל הסביבה החיצונית, (אף, פה ) ובצדו האחר מסתיימת בשקיקים קטנים ומרובים, בעלי דפנות דקיקות הנקראים נאדיות הריאה, שדרכן עובר החמצן מן האוויר אל הדם והפחמן הדו חמצני מהדם אל נאדיות הריאה (הריאות (
תהליך הנשימה מורכב משאיפה ומנשיפה.
השאיפה מתחילה כשפקודה מהמוח מורה לשרירי הנשימה להתכווץ. השרירים שבין הצלעות מתכווצים ועל ידי כך מרימים ומרחיבים את בית החזה, הסרעפת מתכווצת ויורדת ועל ידי כך תורמת גם היא להרחבה של בית החזה. כתוצאה מכך יורד לחץ האוויר בתוך הריאות ואוויר מבחוץ זורם דרך האף והפה אל קנה הנשימה, הסימפונות ומשם אל תוך הריאות. האוויר ממלא את הנאדיות והחמצן שבתוכו מפעפע דרך קרום הנאדיות אל נימי הדם שבצד השני. הדם הזורם מוביל את החמצן אל תאי הגוף. באותו הזמן מפעפע גם הפחמן הדו חמצני מהדם אל חלל הנאדית.
בתהליך הנשיפה קטן שוב נפח הריאות, הלחץ גדל והאוויר יוצא החוצה כשהוא מכיל פחות חמצן ויותר פחמן דו חמצני.
עיכול
פה
ושט
קיבה
מעיים
בלוטות העיכול: בלוטות הרוק, הכבד,
הלבלב ועוד.
מערכת העיכול הינה צינור ארוך בעל פתח כניסה פה ופתח יציאה פיט בעת. לאורכו עובר המזון שאנו אוכלים שינוים.
למערכת העיכול שני תפקידים:
1. פירוק המזון באמצעים מכאניים וכימיים (על ידי אנזימים)
2. ספיגת המזון לדם.
בפה מתרחש פירוק ראשוני של המזון: השיניים חותכות וטוחנות את המזון לחתיכות קטנות יותר, הרוק מרטיב את המזון והאנזים המצוי בו מפרק את העמילן (רב-סוכר) שבמזון לסוכרים פשוטים יותר. הושט הוא צינור שרירי המעביר את עיסת המזון מן הפה אל הקיבה ללא פירוק נוסף. בקיבה ממשיך להתבצע הפירוק המכאני והכימי של מרכיבי המזון הפחמימות, השומנים והחלבונים. בהמשך עובר המזון למעי הדק ושם מתבצעים תהליכים נוספים של פירוק כימי של המזון למרכיבים קטנים ופשוטים, הנספגים לדם דרך דפנות תאי המעיים. הדם מוביל את חומרי המזון לאחר פירוקם אל כל חלקי הגוף וממנו הם עוברים אל תאי הגוף השונים, מזון שלא נספג, ממשיך אל המעי הגס.
הובלה
לב
כלי דם:
וריד
עורק
נים
מערכת הדם היא מערכת סגורה שהדם זורם בה בצינורות סגורים ובאופן מחזורי בין הגוף לבין הלב. מערכת הדם באדם אחראית על הובלת חומרים ממקום למקום בגוף, משתתפת בשמירה על מאזן החום בגוף ובהגנה על הגוף מפני גורמי מחלה וכן משתתפת, יחד עם מערכת העצבים ומערכת ההפרשה הפנימית של הורמונים המהווים חומרי תקשורת בין אברי הגוף השונים ומסייעים בתהליכי תיאום בין מערכות הגוף
תנועה: שלד ושרירים
שרירים
גידים
עצמות
כל תנועה בגוף מקורה בהתכווצות של תאי שריר, המובילה להתכווצות סיבי השריר המרכיבים את השריר. תנועת השרירים מביאה להזזת שרירי השלד שיכולים להניע למשל רגל או יד, גם תנועות פנימיות ובלתי רצוניות כגון התכווצות הלב ואפילו הרחבת האישון בחושך מתבצעות על ידי התכווצות של שרירים.
עצמות השלד מחוברות בגידים לשרירים ומשמשות כמנוף לתנועת השרירים.
בנוסף, עצמות השלד מעניקות צורה ויציבות לגוף. העצמות הרחבות (כגון: עצמות הגולגולת) משמשות להגנה על איברים פנימיים חיוניים.
עצבים
מוח
עצבים
תאי חוש
מערכת העצבים קולטת מידע, גם מהסביבה החיצונית, באמצעות החושים, וגם מתוך הגוף, באמצעות חיישנים שונים.
המידע עובר עיבוד במוח שכתוצאה ממנו נשלחות פקודות לפעולה לשרירים או לבלוטות. המידע הרב המגיע אל המוח והעיבוד שלו מאפשרים תאום בין פעולות שונות ומערכות שונות.
עור
עור
העור נותן לגוף הגנה מפגעי הסביבה ומאפשר פיזור חום לסביבה.
הפרשה
כליות
שלפוחית השתן
הצינורות המחברים ביניהם. תפקידה של מערכת השתן הוא לסנן את הדם ולהפריש החוצה את כל החומרים שהם בבחינת פסולת והיו מומסים בדם. נוזל השתן הנוצר בכליות מכיל את חומרי הפסולת שהגיעו מהדם חומרים אילו מומסים במים נקראים שתן. השתן מופרש משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף.
1) קרום התא: הקרום תוחם את פנים התא. קרום התא הוא מעטפת דקיקה יחסית לנפח התא. הוא מקיף את התא בשכבה כפולה של שומנים הנקראת פוספוליפידים (שומנים וזרחנים). בתוך שכבת השומנים ישנן גם מולקולות חלבון. את קרום התא ניתן לראות אך ורק במיקרוסקופ אלקטרוני. תפקיד הקרום הוא להפריד בין תוכן התא לסביבה החיצונית. הקרום לא נותן לכל חומר לעבור דרכו, הוא משמש גם כמחסום וגם כמעבר חצייה. על על קרום התא יש רצפטורים (קולטנים) שתפקידם לזהות חומרים מסויימים ולאפשר להם להיכנס לתא.
2) ציטופלסמה: תמיסה מימית צמיגית, הממלאת את פנים התא. הציטופלסמה נמצאת בתנועה מתמדת. מורכבת בעיקר ממים, ומומסים בה מגוון גדול של חומרים (מלחים, חלבונים, סוכר, שומן וויטמינים). בתוכה נמצאים כל אברוני התא ומתרחשים תהליכי החיים בתא.
3) גרעין: האברון הבולט בתא. מוקף בקרום הדומה בתכונותיו לקרום התא. הגרעין מכיל בתוכו את החומר התורשתי של התא ומשמש גם "מרכז בקרה" על כל פעילות התא. ניתן לראותו באמצעות מיקרוסקופ אור.
4) מיטוכונדריה: איבר הנשימה של התא. "מפעל האנרגיה של התא". בה מופקת האנרגיה בתהליך הבעירה האיטית.
5) ריבוזומים: איברונים קטנים מאוד המשתתפים בבניית חלבוני התא. חלקם חופשי וחלקם יושבים על הרשת האנדופלזמית. על גבם נבנים החלבונים שהתא זקוק להם.
6) רשת אנדופלזמית: רשת של קרומים הדומים בהרכבם לקרום התא. הרשת חוצה את הציטופלסמה ויוצרת מבנה של שקיות צפופות. ברשת נעשה ייצור על חלבונים ושומנים, והיא מאפשרת מעבר של חומרים ממקום למקום בתא. חלק מהריבוזומים דבוק לרשת.
7) מערכת גולג'י: אלו שקיקים קטנים שטוחים, בהם מתרחשים תהליכי עיבוד של חומרים שהתא מפריש החוצה ולכן היא נקראת מערכת ההפרשה של התא. (לדוגמא: חלק מהחלבונים המיוצרים בתא ע"י ריבוזומים צריכים לצאת מהתא. החומרים מושאים על גבי הרשת האנדופלסמית אל מערכת הגולג'י, שם הם נעטפים על ידי שלפוחית (תהליך העיבוד) ואז הם מופרשים החוצה מהתא).
ליזוזים: איברונים המתמחים בפירוק. עשויים כעין שקיקים קטנים המכילים אינזימים, המפרקים חומרים שונים. אינזימים אילו יכולים לפרק תאים זעירים אחרים.
8) שלד התא: מורכב מסיבים ארוכים החוצים את התא לאורכו ולרוחבו. חלק מהסיבים נוקשים וחלקם גמישים. הסיבים בנויים מחלבונים, ויוצרים מעין שלד פנימי בתא. הסיבים מקנים לתא יציבות, גמישות, ולחלק מהתאים- כושר תנועה. אברוני התא נעים לאורך הסיבים, בזמן תהליך של חלוקת התא.
2) ציטופלסמה: תמיסה מימית צמיגית, הממלאת את פנים התא. הציטופלסמה נמצאת בתנועה מתמדת. מורכבת בעיקר ממים, ומומסים בה מגוון גדול של חומרים (מלחים, חלבונים, סוכר, שומן וויטמינים). בתוכה נמצאים כל אברוני התא ומתרחשים תהליכי החיים בתא.
3) גרעין: האברון הבולט בתא. מוקף בקרום הדומה בתכונותיו לקרום התא. הגרעין מכיל בתוכו את החומר התורשתי של התא ומשמש גם "מרכז בקרה" על כל פעילות התא. ניתן לראותו באמצעות מיקרוסקופ אור.
4) מיטוכונדריה: איבר הנשימה של התא. "מפעל האנרגיה של התא". בה מופקת האנרגיה בתהליך הבעירה האיטית.
5) ריבוזומים: איברונים קטנים מאוד המשתתפים בבניית חלבוני התא. חלקם חופשי וחלקם יושבים על הרשת האנדופלזמית. על גבם נבנים החלבונים שהתא זקוק להם.
6) רשת אנדופלזמית: רשת של קרומים הדומים בהרכבם לקרום התא. הרשת חוצה את הציטופלסמה ויוצרת מבנה של שקיות צפופות. ברשת נעשה ייצור על חלבונים ושומנים, והיא מאפשרת מעבר של חומרים ממקום למקום בתא. חלק מהריבוזומים דבוק לרשת.
7) מערכת גולג'י: אלו שקיקים קטנים שטוחים, בהם מתרחשים תהליכי עיבוד של חומרים שהתא מפריש החוצה ולכן היא נקראת מערכת ההפרשה של התא. (לדוגמא: חלק מהחלבונים המיוצרים בתא ע"י ריבוזומים צריכים לצאת מהתא. החומרים מושאים על גבי הרשת האנדופלסמית אל מערכת הגולג'י, שם הם נעטפים על ידי שלפוחית (תהליך העיבוד) ואז הם מופרשים החוצה מהתא).
ליזוזים: איברונים המתמחים בפירוק. עשויים כעין שקיקים קטנים המכילים אינזימים, המפרקים חומרים שונים. אינזימים אילו יכולים לפרק תאים זעירים אחרים.
8) שלד התא: מורכב מסיבים ארוכים החוצים את התא לאורכו ולרוחבו. חלק מהסיבים נוקשים וחלקם גמישים. הסיבים בנויים מחלבונים, ויוצרים מעין שלד פנימי בתא. הסיבים מקנים לתא יציבות, גמישות, ולחלק מהתאים- כושר תנועה. אברוני התא נעים לאורך הסיבים, בזמן תהליך של חלוקת התא.