שמתי לב לדפוסי התנהגות מוזרים אצלי בזמן האחרון ואני הרבה זמן ככה. ההמשך בתגובות. תודה מראש.

שואל השאלה:
כשאני באוטובוס אני מרגישה שאנשים לא ירצו לשבת לידי, כשאנשים מדברים בשקט אני מניחה שהם צוחקים עלי, כשאני הולכת ברחוב אני הולכת בצורה מפוקסת ומהירה ואני לא מרגישה נינוחה, אני נרתעת ואפילו מפחדת ליצור קשר עין עם אנשים, בד"כ אני משפילה עיניים כשאני עוברת ליד אנשים ברחוב, אני מתדיינת ארוכות עם עצמי לפני שאני מעיזה להשתעל או לגרד ביד כשאני בפומבי.
אני לא יודעת למה אני ככה במיוחד כשבחברה שבה אני נמצאת אני מקובלת, המצב בבית ובלימודים מצוין. יש הסבר לזה?

האמתי שכן.
אצל כל בן אדם יש רמת ביטחון עצמי שונה, כניראה שאת לא מרגישה איתה מספיק שלמה.
אם זה מעולם לא קרה לך בעבר, כניראה עברת סוג של טראומה (צחקו עליך\השפילו אותך\או כל דבר אפשרי אחר) אשר גרם לך לאבד חלק גדול מהביטחון העצמי שלך.
את צריכה להתגבר על הטראומה הזאת, אפילו אם את לא חושבת על משהו ספציפי, פשוט יעבור עם הזמן או ברכישת הביטחון שלך בחזרה.
תסתגלי לחברה, תנסי לא לחשוב יותר מידי על מה שאת עושה או מה שאת אומרת, מקסימום עשית פאדיחה, אף אחד לא יזכור אותה למחרת!
מקווה שעזרתי :)

התיאורים שכתבת באים הרבה פעמים בהשפעת ספרים שקוראים או סרטים שרואים, אתה בעצמך צריך לדעת אם יש לזה קשר..

שלום. הדפוסים שאת מתארת הם ביטויים של חרדה חברתית - חרדה שמתמקדת בנושא של מה חושבים עליך האחרים שסביבך. חרדה כזו עלולה לגרום למצוקה ולפגוע בתפקוד, מפני שהיא גוזלת ממך קשב ומשאבים ומפריעה לך להיות פנויה לתכנים אחרים. הדרך שנמצאה יעילה ביותר לטיפול בחרדה חברתית היא טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שעובד הן דרך בירור ממוקד של המחשבות המציקות (ממה בדיוק את חוששת, מה בעצם התסריט הקשה ביותר שאת מדמינת) והן דרך חשיפה הדרגתית למצבים המלחיצים ש"תוציא מהם את העוקץ". הרעיון מאחורי שיטת החשיפה הוא שכאשר אנו נמנעים מסיטואציות שמעוררות בנו חרדה, או מתנהגים בהן תמיד בצורה מסוימת שלכאורה מגנה עלינו (כמו למשל להימנע מקשר עין), אנו לא נותנים לעצמנו את ההזדמנות להיווכח שבעצם הסכנה אינה ממשית ושהיינו יכולים להסתדר גם מבלי להימנע או מבלי להיעזר ב"התנהגויות המגנות". החשיפה באה להוכיח לנו שאמנם הסיטואציה המסוימת מעוררת חרדה, אך החרדה טבעה לשכוך אחרי זמן לא ארוך, ואנו מסוגלים לשרוד בסיטואציה, למרות שבתחילה נחוש אי נוחות. חשוב לציין שהחשיפה נעשית בהדרגה, בקצב שמתאים למטופל, בבחירה ובשליטה שלו. טיפול כזה לא צריך להיות ארוך, ואפשר לצפות להטבה משמעותית מאוד אחרי כ 15-20 פגישות. שיהיה בהרבה הצלחה.
תהלה אלזס-רגב, פסיכולוגית בהתמחות קלינית, ירושלים.

כל מה שאת מתארת מסתכם בחשש של איך אני נראית ומה יחשבו עלי.
לפעמים הדבר נובע דווקא מהפחד לאבד את הקיים. זה שאת מקובלת בחברה ושהכל למעשה יותר מידי טוב מלהיות אמיתי.
אבל זיכרי, הקיים והטוב בעולמך קיים בזכות מי שאת. הכי טבעי ואמיתי שקיים.
כל מה שתעשי על מנת לרצות את האחר מתוך חשש, הוא בגדר בגידה באופייך ואישיותך.
לכן הדרך הבטוחה והיעילה ביותר להישאר נאהבת היא להמשיך להיות מי שאת.