כמה קלוריות שורפים בזמן ריקוד חופשי שאימצתי את עצמי אני אדומה והדופק שלי בשמיים. 30 דק (ערבבתי היפהופ וממש זזתי)

אל תתעסקי בזה! תעשי את זה כי זה כיף לך! לא כי זה שורף קלוריות! לספור קלוריות הביא אותי למצב מטורף וקיצוני שכמעט ולא הצלחתי לצאת ממנו. למזלי הרב איכשהו אני עכשיו מצליחה לעבור את היום בלי לחשב כמה קלוריות בדיוק אני אוכלת. זה היה נוראי, גיהנום, חיים של מספרים. זוועת עולם. אל תתחילו עם קלוריות. הטעות הכי גדולה שהייתה לי.. אמנם אצלי זה התחיל אחרי שכבר התפתחה הפרעת אכילה, אבל באמת שזה יותר נזק מתועלת

שואל השאלה:
יש לי כבר הפרעת אכילה
אבל אין מה לעשות אני אהיה רזה ואז אני אפסיק עם זה

ככה ניחשתי:(
אני גם באותו ראש כמו שלך- במספר x אני אפסיק.. אבל באמת? הרי זה כבר כל כך שולט לנו בחיים ויש מלא מאכלים שהעפתי ואני אוכלת כמות מזעזת של קלוריות ביום.. איך ביום בהיר אחד אחרי שאגיע למספר שאני מתכננת אני אצליח לחזור לאכול רגיל בלי להילחץ ולהרגיש אשמה? איך אצליח לאכול כמו בן אדם נורמלי כש600 קלוריות נחשבות בעיניי ליותר מדי? איך אצליח לאכול עוגה/פיצה/כל דבר אחר שאני לא מעיזה לגעת בו.. מבלי לצום אחר כך/מבלי להרגיש שנאה ואשמה?

דרך אגב, הגעתי למספר שרציתי כמה פעמים.. ומה קרה? מדי פעם עליתי ואז רק נלחמתי עם עצמי כדי לרדת אליו שוב. גם אם הצלחתי להישאר בו אז תמיד רציתי לרדת עוד טיפה, לשבור עוד טיפה את השיא, למתוח שוב את הגבול, לקחת את עצמי לקצה, כבר הצלחתי להגיע עד לפה אז עוד 2 קילו זה יהיה הרבה יותר יפה, אני עדיין שמנה..
אחרי אחת הפעמים שהצלחתי להגיע למספר שרציתי היה טיול של כמה ימים והיה לי מאוד ברור מראש שאני חוזרת ממנו כמה קילו פחות.. בעיקרון כבר הגעתי למספר שרציתי אבל עדיין לא הרגשתי טוב עם עצמי אז כמובן שרק ניצלתי את הטיול הזה. איך לא? טיול זו הזדמנות נדירה, יותר קל גם להרעיב וגם להסתיר וגם שורפים הרבה קלוריות במסלולים.. בטח את מבינה למה אני מתכוונת
תפני לטיפול, זה לא חולף לבד מניסיון:( זה הולך ומחמיר. את לא מרגישה בגיהנום? שאת בתוך מחזוריות שאי אפשר לצאת ממנה? שאת לא יכולה להפסיק להרעיב את עצמך או להפסיק כל סימפטום אחר שיש לך? שאת עצבנית? דיכאונית? שנמאס לך? שאת סובלת? שהקולות בראש משגעים אותך? שהאובססיביות כלפי כל זה רודפת אותך? שאת לא מפסיקה לחשוב על זה בכל שנייה ובכל דבר שקורה לך?