נכנסתי לדיכאון, אני כל היום בבית, אין לי חברות, אני אחרי צבא ולא עובדת ( הדיכאון לא נותן לי) אני לא מצליחה להתאפס

התשובה בגוף השאלה תתחילי לנסות לשנות את מה שעובר עליך

אני מבינה אותך ככ.. את יודעת.. אנחנו חיים רק פעם אחת בחיים האלו. פעם אחת. למה שלא נהפוך את הפעם הזו למאושרת?
מה באמת מונע ממך לקום ולעשות את מה שתרצי?
הסביבה שלך? המוח שלך?
אין דבר כזה חיים נורמאליים.. רק חיים שטוב לך בהם.
תשלחי לי הודעה בפרטי? אני ממש ממש אשמח לעזור..^^

קודם כל זה בסדר להרגיש מה שאת מרגישה. השתחררת מהצבא וזו מסגרת אינטנסיבית שנמצאים בה שנתיים/ שלוש שנים/ או יותר ( תלוי בתפקיד), ופתאום לצאת מהמסגרת הזו זה לא קל לכולם.
אני גם השתחרתתי מהצבא לפני שלושה שבועות ודבר ראשון שעשיתי זה שהתחלתי לעבוד, זה ממש עוזר. תחשבי שבכך שתעבדי גם תרוויחי כסף וגם תרגישי שאת עושה עם עצמך משהו ומעבירה לך את הזמן במהלך היום. בנוסף תעשי תוך כדי דברים שאת אוהבת, אם את אוהבת ספורט תירשמי לחדר כושר או שתעשי ספורט בחוץ, אם את אוהבת ציור/ בישול/ אפייה/ עיצוב את יכולה לעסוק בזה ביום יום או להירשם לקורסים או סדנאות.
ולגבי החברות, תנסי לחשוב לפחות על חברה אחת מהתקופה של הצבא שהיית חברה שלה בשירות והיא חשובה לך ותקבעי איתה לשבת באיזה בית קפה או בר. ככה לאט לאט תחזקי את הקשר איתה, ואפילו עם עוד בנות שהיו איתך בצבא או אפילו בנות מהבית ספר.
בכל מקרה, אני פה לכל שאלה :)

אני יכול לענות על השאלה שלך, ולהגיד לך מה לעשות.
אבל אני בטוח שאת כבר יודעת מה לעשות. זה לא יעזור אם אני יענה.

העניין בדיכאון הוא שאת לא רוצה לצאת ממנו. את לא רוצה לשנות.
זה מה שהכי קשה בדיכאון.

אבל אני יכול להבטיח לך משהו אחד - זה יעבור.
זה לא קל, זה ממש קשה. אבל זה עובר.

אני כאן בשביל לדבר איתך - אם את צריכה לפרוק או משהו :)

ותקופה של דיכאון זה תקופה די קשה, אבל זה תקופב שבונה אותך. אחרי התקופה הזאת את תיהי בן אדם שונה לגמרי. ותיהי חזקה יותר.

שיהיה לך בהצלחה!

רוצה לדבר בפרטי?
אני חושב שאני מכיר אותך...
ובקשר לשאלה...
תנסי למצוא חברה אחת (ברור שכדאי יותר) ותנסי להיפגש איתה לבדוק מה איתה תיפגשו ואולי תחזרו להיות חברות תנסי ללכת לפסיכולוג תדברי עם ההורים
בהצלחה:)

אני גם במצב שלך בדיוק... מה שעשיתי זה התבטלתי כמה חודשים בבית עד שהבנתי שזה לא יכול להימשך ככה ומצאתי עבודה בחנות בקניון, זה לא הכי כיף אבל לפחות אני מרוויחה כסף על זה
אני מציעה לך בינתיים למצוא עבודה זמנית כדי שתעסיקי את עצמך ותרוויחי כסף ומשם תתקדמי

תקחי לך את הזמן שאת צריכה

אני חושב בכיוון של "גבר גאה" פה גם כן
תנסי למצוא חברה אחת ולצאת איתה ותוך כדי שאתן תדברו על דברים שאתן עושות (או לא עושות ורוצות לעשות) את אוטומטית מקבלת:
א) מצב רוח כי זה נחמד לדבר עם מישהו. שזה נותן מוטיבציה.
ב) רעיונות למה לעשות בחיים כי את תשמעי סיפורים של אנשים אחרים. (לאוו דווקא תעשי מה שהחברה הזאת עושה אבל זה נותן רעיונות)

לגבי מי שאמר שהוא עובד זה גם נחמד.
זה טוב לתעסוקה ויכול לעזור לשמור על יציבות מסויימת (פחות תרגישי שאת מתחרפנת מחוסר מעש)
אבל באיזשהו שלב צריך להתקדם, כדאי להציב כל הזמן מטרות חדשות ולא לעצור בעבודה פשוטה ראשונה שיצא לך לעשות.

אני בעצמי חלש בדברים האלה אבל יש לי בערך מסגרת מסויימת ואני מנסה לשרוד אותה למרות חוסר מוטיבציה (טיפה קשה אפילו) לפעמים.

אני כל כך מבינה אותך.. אני תמיד אומרת שרק אנשים שהם בדיוק כמונו (דיכוניים חרדתיים וכו') יכולים להבים אותנו בגלל זה אני לא טורחת להסביר לאנשים למה אני מתנהגת בצורה כזו או אחרת.
אני מבינה אותך כי גם אני לא עובדת (הייתה תקופה שעבדתי ועכשיו אני פשוט בבית, גם בגלל המון לחץ ודיכאון) חברות שיש לי..? אף אחת לא בראש שלי, כולן חיות בסרט וחושבות שהכול טוב בחיים ולא מבינות שיש אנשים שרע להם כי הם פשוט עברו המון בחיים כי הרי דיכאון לא סתם שם, חייבת להיות סיבה למה אנשים מסויימים בדיכאון ובגלל שאני בעצמי בנאדם כזה אני יודעת שהכול מתחיל מאיפה שאת גודלת, מהסביבה, הדברים שעברת בחיים - לאן הלכת ומה עשית שם, מה עשו לך ומה אמרו לך.. יש לנו משחק כזה בראש שלא נגמר ותאמיני לי לפעמיים אני אומרת לעצמי (אחרי שאני רואה אלף סרטונים ביוטיוב על הערכה עצמית וביטחון עצמי וכו וכו ) שאני בסדר, שאני מסוגלת לעשות כל דבר שאני רוצה בחיים ואז אני מציבה לעצמי מטרות כאלו ואחרות שדורשות לצאת פשוט לעולם ולעשות אותם אבל הנה שוב מתחיל לרוץ הגלגל בראש שאומר לך ככה וככה ואת לא טובה מספיק ואת בדיכאון ואנשים פגעו בך וכו וכו וזהו, אני בסוף מוצאת את עצמי לא עושה כלום. ותאמיני לי מהמקום שאני באה זה נורא, כולם שופטים ומסתכלים עליך בעין לא יפה כי את לא עובדת /את לא לומדת /אין לך בן זוג/ אין לך רכב למרות שיש לך רישיון ועוד כל כך הרבה דברים.. ואז את שואלת את עצמך, מה נסגר עם העולם הזה? אנחנו יודעים לקדם מדע וטכנולוגיה אבל אנשים לא? מה עם הרגשות של בני האדם? למה במקום לעזור לנו ולהבין שאנחנו שונים מכם אתם רק הורסים אותנו יותר ויותר? מה יש לעולם הזה.. למה עדיין יש מלחמות מיותרות, גזענות ילדים רעבים ומליון שאלות שאני חושבת עליהם כשאני לבד ואז זה מכניס אותי עוד יותר לדיכאון כי אני לא מצליחה להבין למה?
אז בשביל לנחם את עצמי קצת אני מנסה כל הזמן להתעלם מהאנשים האלה, מהסביבה האכזרית הזאת ובמקום לראות את הזמן הזה שאני בבית כמשהו לא טוב אני רואה את זה כמשהו טוב. כי את יודעת, בזמן הזה שאני בבית וסוג של התנתקתי ממלא אנשים הבנתי מה אני אוהבת לעשות ומה אני רוצה ללמוד, אני כותבת, לומדת שפות כי זה מעניין אותי, התחלתי לנגן על גיטרה ולצלם תמונות במצלמה כי אני אוהבת את זה, אני כותבת ספר ורוצה להוציא לאור בעז"ה. עכשיו, אני לא חושבת שהייתי מגיעה לכול זה עם הייתי מקשיבה לאנשים ולדיכאון הזה שבתוכי, כמובן שהוא בא והולך ויש ימים שבא לי רק לישון אבל גם זה עובר, אני באמת באמת מבינה אותך אז בבקשה תסתכלי על זה כמשהו טוב ואל תחשבי שבגלל שאת לא עובדת או אין לך חברות אז זה סוף העולם כי זה לא, באמת שלא.

מקווה שעזרתי קצת, אם את רוצה לדבר, בשמחה :)

אל תתני לזה להרוס אותך, נסי להילחם בו למרות שקשה לך