היה לי בולמוס מטורף..

רוצה לדעת למה היה לך בולמוס? בדיוק בגלל מה שקרה לפניו- שבמשך כמה ימים החזקת את עצמך ואכלת קצת יחסית. הדרך היחידה לעצור בולמוסים היא לא לחסוך מעצמך. לא להרעיב את עצמך. לא לצמצם. כשאת עושה את הדברים האלה, הגוף שלך מגיב לזה בכך שהוא דוחף אותך לבולמוסים. אם את מרעיבה את עצמך את בעצם מבטיחה את הבולמוס הבא. לכן, עם כמה שזה קשה, אל תרעיבי את עצמך אחרי הבולמוס. את צריכה תפריט מאוזן ומסודר שמספק לגוף שלך את כל מה שאת צריכה.

שואל השאלה:
^ אני באמת שלא יכולה להתחיל לאכול לפי תפריט ואני באמת מנסה אבל זה רגשות אשמה בטירוף ואני לא יכולה לאכול משהו ולהרגיש בסדרשאני אוכל אותו

חחח תאמיני לי שאני הכי מבינה בעולם בתור מישהי שהרעיבה את עצמה על בסיס קבוע במשך כמה שנים. ניסיתי להפסיק את זה לבד ולא הצלחתי להפסיק להרעיב את עצמי! ניסיתי לחזור לאכילה נורמלית אבל הרגשות אשם הרגו אותי אז חזרתי אחרי כל ניסיון כזה להרעיב את עצמי שוב. רק בעזרת טיפול של הפרעת אכילה התחלתי לשקם את האכילה ולאכול דברים שאסרתי על עצמי ופחדתי מהם ואפילו פתאום המשקל ירד שוב אחרי שהוא סוג של נתקע ורק עלה ועלה כל פעם למקום טיפה יותר גבוה. ההרעבות רק גרמו לי לעלות המשקל כי נדפק לי חילוף החומרים. כרגע אני אוכלת כמות הרבה יותר גדולה ממה שהייתי רגילה ואיכשהו אני אפילו יורדת לפעמים.. אבל כמובן שלא בגלל המשקל אני חושבת שכדאי להתחיל טיפול אלא כדי להסדיר את האכילה ולהחזיר אותה למצב נורמלי. אני פשוט לא הצלחתי לבד אחרי מלא נסיונות. אם זה המצב גם אצלך תשקלי טיפול אצל דיאטנית.. של הפרעות אכילה.
וספציפית לעכשיו, ככל שתמשיכי להרעיב את עצמך אחרי בולמוסים, הם כנראה ימשיכו.. גם אם לא תרעיבי אז כנראה יקח לזה קצת זמן להתאזן אבל הדרך היחידה להפסיק אותם היא לא להרעיב את עצמך. בדיוק ככה הרבה פעמים יש מעבר מאנורקסיה לבולמיה.. הגוף כבר לא עומד בהרעבות אז הוא גורם לבולמוסים

נסי לשכנע את עצמך שאם תאכלי בשביל להבריא, את לא תרגישי אשמה, זה עוד מיום שבו הרעבת את עצמך ולכן את עוד מרגישה ככה, התרגלת לזה, את צריכה גם להתרפא מזה נפשית מעבר לפיזית ואכילה, וגם מנטלית

אורה ושמחה הלוואי וזה היה כל כך פשוט. גם אני שאני כבר בתהליך הבראה עדיין מרגישה המון רגשות אשמה ובגלל זה לא תמיד מצליחה לעמוד בתפריט שאני אמורה לעמוד בו וממשיכה לדלג על ארוחות. לצערנו הפרעת אכילה זה משהו שמאוד קשה לצאת ממנו בגלל כל המחשבות האלה בתוך הראש. גם אם אתה מבין שזה למטרה טובה אתה בעיקר תרגיש אשמה. הדבר היחיד שגורם לי לא להרגיש אשמה זה אם לא עליתי במשקל למרות האוכל ואז אני יכולה להיות כביכול רגועה אחרי שהבנתי שלא עליתי ואז אני מסוגלת להמשיך לאכול את אותו הדבר/כמות באותה תדירות.. אבל פה שוב יווצרו רגשות אשמה במקרה של הוספת ארוחה/הגדלת כמות/תדירות.
זה נורא נורא קשה לצאת מזה לבד

שואל השאלה:
תודה רבה אנונימית, בעיקרון אני אתחיל ללכת לפסיכיאטר שמומחה לבעיה ומקווה להתשקם :)

ברור ואני יודעת את זה אבל אין ברירה אחרת אלא לנסות להבריא מזה גם אם זה קשה ולא פשוט, אין מה לעשות. צריך גם ללכת לאימון נפשי אישי שיעזור לך לא להרגיש אשמה, כמו שאומרים קל להרוס אבל קשה לתקן, ולוקח זמן שמצליחים להתרפא מזה