בוקר טוב עולם! מה שלום כלום?

מדהים

מצוין! יש ברבורים באגם ואני הולכת מכאן!.

חרא, יש לי שיננית היום אני ז"ל

בוקר טוב עולם מה שלום כולם אני יורד מהחוטים אני כבר ילד אמיתי כמו כל הילדים כמה טוב לחיות ולהיות ילד שאוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלבב

נע סבבה רק הרגע קמתי

כשלא הייתי משיג תפוחים חמוצים," המשיך אור, "הייתי משתמש בערמונים. ערמונים הם באותו גודל בערך כמו תפוחים חמוצים, ובעצם הצורה שלהם יותר טובה, למרות שהצורה לא משנה בכלל."

"למה היית מסתובב עם תפוחים חמוצים בלחיים?" יוסריאן שאל שוב. "זה מה ששאלתי."

"כי הצורה שלהם יותר טובה משל ערמונים," השיב אור. "הרגע אמרתי לך."

"למה," גידף אותו יוסריאן ברוח טובה, "חתיכת נאחְס בנזונה ומוכשר למכניקה, למה בכלל הסתובבת עם משהו בלחיים?"

"אני לא הסתובבתי עם משהו בלחיים," אמר אור. "אני הסתובבתי עם תפוחים חמוצים בלחיים. כשלא הייתי משיג תפוחים חמוצים, הייתי מסתובב עם ערמונים. בלחיים."

אור גיחך. יוסריאן גמר אומר לסתום את פיו, וסתם אותו. אור חיכה. יוסריאן חיכה יותר.

"אחד בכל לחי," אמר אור.
"למה?"
אור הזדנק. "למה לא?"
יוסריאן הניד בראשו בחיוך וסירב להגיד.
"זה מצחיק, העניין עם השסתום הזה," הירהר אור בקול רם.
"איזה עניין?" שאל יוסריאן.
"כי רציתי -"
יוסריאן ידע. "ג'יזֶס כְּרַייסְט! בשביל מה רצית -"
"- לחיֵי תפוחים."
"- לחיי תפוחים?" שאל יוסריאן בתקיפות.

"רציתי לחיי תפוחים," חזר אור. "עוד כשהייתי ילד רציתי שיום אחד יהיו לי לחיי תפוחים, והחלטתי לעבוד על זה עד שיהיו לי, ובאלוהים, עבדתי על זה עד שהיו לי, וככה עשיתי את זה, עם תפוחים חמוצים בלחיים שלי כל היום." הוא גיחגך שוב. "אחד בכל לחי."

"למה רצית שיהיו לך לחיי תפוחים?"

"לא רציתי לחיי תפוחים," אמר אור. "רציתי לחיים גדולות. לא כל-כך היה איכפת לי הצבע, אבל רציתי לחיים גדולות. עבדתי על זה בדיוק כמו המשוגעים האלה שקוראים עליהם, שמסתובבים כל היום ולוחצים כדורי גומי רק כדי לחזק את הידיים. האמת, הייתי אחד מהמשוגעים האלה. הייתי מסתובב כל היום עם כדורי גומי בידיים, גם."

"למה?"
"למה מה?"
"למה היית מסתובב כל היום עם כדורי גומי בידיים?"
"כי כדורי גומי -" אמר אור.
"- יותר טובים מתפוחים חמוצים?"

אור גיחך בבוז והניד בראשו. "עשיתי את זה כדי לשמור על שמי הטוב אם מישהו יתפוס אותי פעם עם תפוחים חמוצים בלחיים. עם כדורי גומי בידיים יכולתי להכחיש שיש לי תפוחים חמוצים בלחיים. כל פעם שמישהו היה שואל אותי למה אני מסתובב עם תפוחים חמוצים בלחיים שלי, הייתי פשוט פותח את הידיים ומראה לו שאני מסתובב עם כדורי גומי, לא עם תפוחים חמוצים, ושהם בידיים שלי, לא בלחיים. זה היה סיפור טוב. אבל אף פעם לא ידעתי אם קלטו אותו, כי די קשה להבין אותך כשאתה מדבר עם שני תפוחים חמוצים בלחיים."

בוקר טוב! עוד יום נוסף של שיעמום ועבודה מחורבנת במתמטיקה שאני לא אצליח לפתור לעולם...