אם יכולתם להשאיר כאן מסר מאנונימי לאדם השנוא עליכם ביותר, מה הייתם כותבים לו?

שבאלי לחשמל אותו

כלבה
את יודעת שאת לא בסדר
תחזרי בך
אני אספר לכולם
אלוהים

אני לא שונאת אף אחד בעיקרון אבל כן פגעו בי ברמה שאני לא מסוגלת להסתכל על אותו בנאדם, אז כרגע הוא הבנאדם..
המסר היה "תודה, גם על החלקים הטובים וגם על הרעים אבל למדתי."

לאדם השנוי עלי ביותר (חמשיר קצר)
שטן. נאצי. זה מה שאתה.
מקווה שתצא מהחיים שלי מהר בבעיטה
אתה האדם הכי מרושע שהכרתי.
כולי צער שאתה בחיים שלי (וואלה בכתי)
אם אפשר בכלל לקרא לך אדם.
לצערי כל הרשע שבעולם בך קיים.
כל מכלול התכונות הרעות.
מניאק כמוך יש רק בסרטים ובאגדות.
מה שאלוקים יעביר אותך כשתגיע למעלה
תצטער על כל מילה ותזעק לאללה
אני לא מקנאה בך חתיכת טינופת
מגיע לך סבל והרבה תופת
ממני
השונאת שלך

שאני שונא אותו

שלום לכם חבורת חארות.
לא יודעת אם שמתם לב להתנהגות הילדות שלכם, אבל היא פוגעת.
3 שנים אני רודפת אחרי הזנב שלכם, ו-וואלה, נמאס!
איזה מין חברים אתם? אני מנסה להיכנס לשיחה ואתם אומרים "זה לא עובד ככה".
נדיר שאתם פונים אלי בשביל לדבר, הכל אני יוזמת.
אחד מכם חסם אותי בלי סיבה, וכששאלתי למה צחקתם עלי.
וצחקתם כשאמרתי לכם שאני יותר בוגרת מנטלית ממה שאתם רואים עלי.
ועל זה שאני נרדמת בשיעורים לפעמים בלי לשלוט על עצמי, למרות שאמרתי לכם מיליון פעם שאני שונאת לעשות את זה.
ועל זה שאני מפחדת מדבורים וצרעות. אף פעם לא פגשתם מישהו כזה? באמת? התרעה ההיא עפה לי 2 ס''מ מהפרצוף, מה ציפיתם שאעשה אם לא לקפוץ מהכיסא ולברוח? מה מצחיק אתכם שכל פעם שעף לידי משהו מזמזם הלב שלי מדלג על פעימה ועד שאני לא מוודה שזה זבוב אני לא אזוז מהמקום? ואם אני מגלה שזה לא זבוב, אני ישר אתרחק כמה שיותר מהר אבל לא בפאניקה כדי שלא יעקוץ אותי?
מה מצחיק בזה?
אתם מארגנים הכל ביניכם, ואפילו לא פעם אחת לא חשבתם להזמין אותי למשהו.
לא הייתי בשיעור שבו הודיעו על עבודה שנותנת בונוס של 5 נקודות לתעודה, ואתם בחרתם לקבוע יחד ולא להודיע לי.
ומתי גיליתי על זה? באמצע השיעור שהיה צריך להגיש את זה בו.
ומה עשיתי? בכיתי, כי אני אדם רגיש. לא כי לא קיבלתי את ה5 נקודות, אלא כי אף אחד מכם אפילו לא חשב על לשתף אותי.
ומה עשיתם? שאלתם "מה את בוכה? סהכ 5 נקודות" כמו חבורת מפגרים שלא מבינים מה זה אומר חברות.
זה לא מצחיק. זה לא יפה.
במשך 3 שנים התאמצתי שיהיו לי חברים, אתם לא יודעים איך זה להיות בלעדיהם.
ואל תגידו שכן, אחרת לא היה לכם כל כך קל להתחבר אחד לשני.
אחרת הייתם מבינים איך זה מרגיש כשאתם צוחקים עלי ככה.
סהכ רציתי חברים בכיתה. ולאן הגעתי?
כיתה ט, אנחנו יוצאים לסיור ואף אחד לא מחליף איתי מילה עד שאני לא פונה אליכם מובסת.
אני לא מבינה אתכם. אתם פשוט כל כך ילדותיים.
אתם לא רואים מה אתם עושים? לא שמתם לב שהפסקתי לנסות?
לא אכפת לכם כאילו? אתם הראשונים שניסיתי לדבר איתם בכיתה.
מה צריך כדי למשוך את תשומת הלב שלכם? להעדר חודש מבית הספר? אולי אז תשימו לב כשאני לא מגיעה, שנפגעתי ממכם.
אולי אז תבינו שאתם לא מצחיקים, שאתם לא חברותיים.
אולי אז המורה תצא מהפנטזיות שלה שכל הכיתה אוהבת אותי, כשאני ואחותי הכי מנותקות מהכיתה.
נמאס לי מהיחס הזה. מי אתם חושבים שאתם? מה פתאום אתם מרשים לעצמכם לרדת עלי ככה?
איך לעזאזל אתם רואים אותי? איזה מסר כבר שידרתי לכם?
מה לא בסדר בי? מה חסר בי? מה הבעיה שלכם איתי?
לא ניסיתי מספיק? הייתי צריכה להפסיק לנסות?
מה?
לכם אין פחדים, חסרונות?
זה מצחיק אתכם לראות אותי נפגעת? אותי זה לא.
אתם לא בריונים. לא הרבצתם לי, לא החרמתם אותי, לא הייתם בריונים.
אבל גם לא הייתם חברים, וזה מה שפגע.
רק רציתי חברים.
להיות חלק מהחבורה.
חלק מהשיחה.
להיות חלק ממשהו.
והנה, אני שוב תקועה בבית לבד. אין לי עם מי להיפגש, עם מי לדבר.
אין לי מה לעשות.
מה עשיתי לא נכון? למה זה מגיע לה?
תסבירו לי מה. תסבירו לי למה.
למה?

תמןתת אמן אני שונאת אותך

אני שונאת אותך וכולם שונאים אותך
לצערי לא אשכח אותך בחיים כי פשוט הרסת לי אותם

למה אתה בן של זונהה?! למ הלמה למהלכמהלהמגלגצגלל

אתה חתיכת מפגר ואני כל כך מרחמת עליך,
תתעורר מהסרט שאתה חי בו שנקרא הקיום המגעיל שלך.

התשובה שמעליי - אני מעריצה אותך.

אני מתחרטת בכלל שהיית החבר הראשון שלי
אני מרגישה כמו ריבאונד ושהייתי שם רק בשביל להעביר את הזמן עד שנמאס לך למרות שהתייחסת אליי יפה במשך הקשר
מזל שלא נתתי לך להיות הראשון שלי גם במיטה