היום אחרי השיעור נהיגה המורה שלי שאל אותי אם אני רוצה לעשות טסט בהפתעה.

המורה שלך לא יכול לעשות לך טסט זה טסט פנימי, לא נורא יהיה טוב נשמה

שואל השאלה:
לא, עצרנו בצד ונכנס הבוחן..

אהה טסט פנימי עשית כבר? לא נורא את תעברי שני

אוי את כל כך תצחקי על זה אחר כך.
אז מה, גם אני כשהוצאתי רישיון זה היה בטסט שני, ואני זוכרת שמאוד התבאסתי על עצמי כי למה לא מושלם, ולמה לא 100 אחוז, ולמה לא ראשון... וכל מיני קולות בראש.
עכשיו עשית טסט ואת יודעת איך זה מרגיש ותבואי מוכנה יותר לטסט הבא. אל תצטערי, חלק מהחוויה של להשיג את לחמך בחיים היא גם האתגר של להיכשל ולקום.

אגב סתם שתדעי, יש טסטרים מאוד פזיזים.
הם יודעים שבסופו של דבר יושב לידם תלמיד חסר ניסיון ואף קצת לחוץ,
ולפעמים הם ממהרים לבלום שלא כצורך.
בשיעור שלפני הטסט שלי המורה בלם אותי ואמרתי לו שבאתי לבלום, והוא אמר שהוא בלם קודם והתעקשתי שהייתי מספיקה וכבר הייתי עם הרגל על הבלם.
בתכלס? כן, הייתי מספיקה ב100% אבל לו היה חשוב שזה יקרה בזמן שלו, זה בסדר. שנינו קלטנו את הסיטואציה אך לא ראינו לנכון להגיב באותו הזמן.
מישהי שהיתה איתי בשכבה - בלמו אותה פעמיים + נגעו לה בהגה והיא עברה טסט ראשון.
לי בטסט הראשון לא נגעו ולא בלמו ולא עברתי.
אז היא יכולה להשוויץ עד מחר שהיא עברה ראשון ואני לא, נו אז מה?
במבחן התוצאה- אני נוהגת מעולה ואין לזה קשר לאיזה טסט עברתי.
את בתוך זה עכשיו אז זה טרי לך אבל הזמן עובר ואת מבינה שזה באמת חלק מהחוויה.
נכון מבאס להיכשל, מבאס "לזרוק" כסף אבל בעידן המודרני בו הכבישים פקוקים ומסובכים לא כולם עוברים טסט ראשון והרוב אפילו עוברים יותר מזה.

בקיצור, יאללה תרימי ראש, טסטים של נהיגה זה תחום שהוא מאוד אפור.
טסטר אחד יכול להעביר אחרי אלף טעויות וטסטר שני יכול להיות קטנוני על טעות קטנה, יש להם גם מכסת אנשים שהם יכולים להעביר ביום.
הכל בסדר!