בנים/בנות שהיו אנורקסית/בולמים/הפרעות אכילה כלשהן

אף אחד לא יודע. אבל אף אחד. אפילו לא ההורים שלי או הרופא משפחה

שואל השאלה:
אנונימי סליחה, תיקנתי

הייתי אנורקטי כמה שנים. לא הייתי אוכל כמעט והייתי גם בדיכאון. ההורים שלי ידעו ושלחו אותי לרופא

סיפרתי רק בסוף של זה, ולא הייתי כנה לגמרי
רק חברים ידעו ואחר כך גם אבא שלי והפסיכיאטרית

ב"חיים המציאותים" סיפרתי לידיד הכי טוב שלי.
בסטיפס עוד כמה יודעים,אבל בעיניי זה לא ממש נחשב.

אף אחד

לי היה הפרעת אכילה שהייתי קטן והיום אני מלא

אף אחד לא יודע

לא סיפרתי לאף אחד, גילו אחרי שהתחילו לי כאבים נוראיים בגוף. (ההורים ידעו וסיפרו לאחים שלי למרות שלא רציתי, מישהי אחת מהכיתה ידעה על זה כי היא שמעה במקרה ורצה לספר לכל הכיתה. עכשיו כל הכיתה וחלק מהשכבה יודעות)

אני בן ובגלל הדיכאון לא אכלתי כמעט בכלל, נחשב? וההורים שלי ניחשו אני מניח
גם חברים ניחשו

אני מתמודדת עם זה ...
תאמת לא סיפרתי כלום פשוט כולם שמו לב ההורים החברות התיכון עד שבסוף אושפזתי בכפיה..

מי שיודע: חברה הכי טובה שלי, אמא, סבתא ז"ל, הרופאה והיועצת בית ספר.
מי שסיפרתי לו: אף אחד:( הם פשוט הבינו לבד והתחילו לדאוג לי

למה דווקא בנות? אני בן והיה לי אנורקסיה