3 תשובות
קללה תלמודית שנועדה לאחל את מותו של אדם.

מתוך מאמר:
לכן, כאשר נאמר על מלכת שבא, לאחר שראתה את כל תפארתו של שלמה המלך, ש"לא היה בה עוד רוח" (מלכים א' י' ה') הכוונה לכך היא שנשימתה נעצרה, ונשמת חייה פרחה מקרבה מאחר שלא היתה מסוגלת לנשום. באותה משמעות של המלה "רוח" משתמש יחזקאל כאשר הוא מציין כי אופני המרכבה שראה בחזונו נעו בעצמם, כאילו היתה בהם "רוח החיה" ואיש לא הצטרך לנהוג בהם. זהו אולי המקור לביטוי המודרני המתייחס לאדם שהוא "הרוח החיה" במסיבה, או בביטוי "רוח צוות", כדי לציין את מקור חיותו של אותו מאורע או גוף שבלעדיו לא היו בו חיים. מכאן נובעת גם הקללה התלמודית "תיפח רוחו", המייחלת לכך שתפוג הרוח מגופו של המקולל והוא ימות. במשנה (מסכת בכורות) מופיע גם שמה של מחלה כ"רוח קצרית", שהיא אולי קצרת (אסטמה) הגורמת לקוצר נשימה ועלולה אפילו להביא למוות. התלמוד מציין במפורש במקומות את זהות המושגים "נפש", "נשמה", ו-"רוח".
שימות.
אנונימי
הפירוש המדויק:"תצא נשמתו"
paz