איך בן אדם עם חרדה חברתית פשוט בא ומדבר עם בן אדם חדש רנדומלי שנראה מעניין

פשוט אתה צריך טיפה אומץ ולא לפחד מה תיהיה התגובה של האחר

תשאלי שאלה טכנית, ואז יהיה יותר קל לפתח שיחה.

ככה אני
כל תנועה אני עולה לאוטובוס מרגיש כאילו כולם מסתכלים אך ורק על כל תנועה שלי
הגעתי למסקנה שחיים פעם אחת

בתור מישהי שסבלה מחרדה במשך הרבה זמן, זה אפשרי. זה קשוח, אבל זה אפשרי. התחלתי מלעשות דברים פשוטים. להגיד תודה לנהג או לשאול זרים מה השעה. אפילו את זה לא יכלתי לעשות. עם הזמן ניסיתי לדבר עם תלמידים אחרים בבית ספר שלי שאני לא מכירה ודחפתי את עצמי לצאת מהאיזור הנוח שלי. זה היה לא נעים בהתחלה, אבל אחרי שהתגברתי על זה החרדה שלי כבר לא שלטה בי והבנתי שאין ממה לפחד. במיוחד אם זה בן אדם זר. אם לא ילך אז לא ילך ושניכם תעברו הלאה, אבל מה אם כן ילך? למה לפספס.

אתה צורח על עצמך מבפנים - "פשוט לך כבר!!"
זה קשה רצח אבל

בן אדם כזה פשוט מבין את המנגנון של החרדה ומבין שאין לו ברירה, מנסיון.
זה אדם שלמד את המנגנון ולומד להפריד בין התחושות שלו, למציאות. להיות חזק יותר מהגוף. זה לא קל, אבל כשמבינים שזו הדרך היחידה, בוחרים בדרך הקשה. הבחירה היא לעבור עינוי עכשיו, מאשר לחיות בחרטה כל החיים על זה שלא מימשת את הפוטנציאל שלך בגלל פחד.
אחרי שהתחלתי לעשות את זה הכרתי אדם חדש בעצמי, והיום אני הרבה יותר פתוחה. ובניגוד לאחרים אצלי זה התבטא בתסמינים פיזיים כמו כאב, אז תארי לך כמה לי היה קשה.

עם קצת אימון תוכלי לעשות כל דבר. אני מאמין בך.

צריך קצת אומץ ואת יכולה. בהצלחה!