מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. גם בתשעה באב? איך אפשר לשמוח ולהתאבל בו זמנית?

בתשעה באב נחרב בית המקדש אז אני לא בדיוק חושבת שצריך להיות שמחים

שואל השאלה:
תמיד זה תמיד וזה כולל תשעה באב

לא צריך להיות שמחים... אבל אם את מחייכת או צוחקת בגלל משהו זה לא באמת משנה את לא יכולה להחזיק את עצמך מלחייך או משהו

שואל השאלה:
אבל ממש יש מצווה לשמוח! אולי זה הגדרה שונה של שמחה?

יש מצווה לשמוח אבל זה כמו שתגיד שברגע שמישהו קרוב אלייך חס וחלילה נפטר צריך לשמוח... זה ממש לא נכון

יותר מזה, כשלמישהו נפטר קרוב ואסור לו שנה שלמה לשמוע שירים וללכת למסיבות איך אפשר להיות תמיד בשמחה? אני חושבת שהמטרה היא שתמיד נחזור להיות שמחים בסוף. אפשר להיות עצובים ולהתאבל ואפילו צריך כדי שנזכור ולא נשכח אבל בסוף צריך גם לחייך

אם זה קשור לזה אז אסור

אין מצווה להיות בשמחה תמיד, זה רק שיר נחמד.
בכל מקרה, גם תשעה באב אמורים להיות שמחים בזה שאנחנו מתאבלים. זה נשמע סותר, אבל זה לא.
תשעה באב לא שמחים בגלל החורבן והרצון שלנו לבנות את ביהמ"ק, אבל גם יש בזה טוב כי יש לנו את הרצון הזה, יש לנו את היכולת לבנות ולעלות בחזרה למדרגות שהיו לנו בבית ראשון ואפילו יותר. זו לא שמחה חיצונית של חיוך, אלא שמחה של אמונה שלמה שהיא רק בנשמה בתור חלק מהאבל.

שואל השאלה:
בן אדם פרטי התשובה שלך מהממת , אבל רק שתדע שמצווה גדולה להיות בשמחה זה לא רק שיר זה משפט שכתב רבי נחמן מברסלב והמקור בתורה לזה זה הפסוק תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ומרוב כל

אח החלומות
אני מכיר את תורת מוהר"ן, אבל הוא מדבר על שמחה כללית בחיים שמועילה לאדם, לא כמצווה. ("מצווה גדולה להיות בשמחה" מצווה מלשון דבר שטוב לעשות ולא כמו תרי"ג מצוות).
הפסוק מדבר על שמחה בזמן עשיית מצוות, וגם אז יש סוגי שמחה שונים. נגיד מצוות לווית המת, לא אמורים לשמוח בהלוויה, אבל גם צריך לשמוח על המצווה. יש הרבה דקדוקים מהי שמחה.