9 תשובות
ספר שמואל א' - פרק ט'ו
שמואל א', טו: מלחמת שאול בעמלק:
הערך העליון בעיניו של המספר המקראי הוא "שמוע בקול ה'" (טו 22) שאול לא מקיים ערך זה פעם נוספת והפעם על רקע מלחמת שאול בעמלק.
אומנם, שאול מצליח לנצח אוייב היסטורי של עם ישראל (עמלק היה אוייבם עוד מימי יציאת מצרים) אך, שוב מתגלה מחלוקת בין שאול לשמואל והפעם מחלוקת זו עמוקה יותר וסופה: ניתוק יחסים מוחלט מצד שמואל
שמע בקול ה ' – טו\1
הפרק פותח בדברי שמואל אל שאול, המזכיר לו שה' שלח אותו למשוח את שאול למלך וכעת צריך שאול לשמוע בקול ה'. מדבריו אלו אפשר לראות ששמואל לא מוותר על היותו במוקד ומעל למלך, שהרי הנביא משמיע את קול ה'. מכאן יוצא, ששאול צריך להיות כפוף לשמואל ואין הוא חופשי כמלך.
הצו לשאול והחריגות מן הצו
הוראתו של שמואל לשאול היא: להכות את עמלק. הוראה זו מבוססת על זכרון לאומי מהעבר, המנוסח גם בספר דברים כ"ה 17-19.
בטבלה שבע"מ 52.
אפשר לראות ששני הכתובים מעידים על מטען רגשי כבד מאוד נגד עמלק. עויינות זו החלה כבר בתקופת הנדודים במדבר (מקום הנקרא "רפידים" – שם נערכה מלחמה בין ישראל לעמלק וישראל ניצחו) וממשיך בפגיעות נוספות מצד עמלק שהצטרף בכל פעם לעם אחר המתקיף את ישראל (כגון: כנענים, מואבים, מידניים) והיה להם לסכנה.
נעבור לראות את הטבלה שבע"מ 53 הכוללת את הצו ואת הביצוע.
טבלה זו מבליטה את שתי החריגות של שאול:
שאול השאיר את אגג מלך עמלק בחיים למרות הצו להמית בלי לרחם.
שאול השאיר את הצאן והבקר בחיים למרות הצו להחרים את כל הרכוש.
המפגש בין שאול לשמואל והקונפילקט ביניהם
א. לאחר שריחם שאול על אגג ועל הבהמות, התגלה ה' לשמואל וסיפר לו זאת. שמואל מגיב בכעס וזועק לה' כל הלילה. למחרת בבוקר קם שמואל, והגיע לשאול, לכרמל (עיר בדרום יהודה) ותגובתו הראשונה של שאול הרואה את שמואל היא:
"ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'" (פס' 13). מדבריו אלו מסתבר ששאול סבור שמה שהוא עשה הוא מילוי צו שמואל והוא מניח ששמואל מרוצה מכך ויברך אותו.
ב. שמואל, לעומת זאת, רואה בדברי שאול דברים המנוגדים לדברי ה', חטא נוסף של סילוף ואי אמירת אמת, דבר שמכעיס ומאכזב את שמואל.
ג. שמואל השומע את קול הצאן שואל את שאול לפשר הדבר, שהרי היה צריך שאול להרוג את כולם, כולל הבהמות. שאול לא רואה סתירה בין טביחת הצאן והבקר תוך כדי המלחמה לבין זביחתם לה' במסגרת חגיגות הניצחון. הוא רואה בזבח חלק ממילוי צו החרם.
השורש ח. מ. ל ומשמעותו
השורש ח. מ. ל חוזר 3 פעמים בסיפור זה (פס' 3,9,15). המשמעות של שורש זה היא: לרחם, להשאיר בחיים. שורש זה מדגיש את הניגוד בין הצו לבין הביצוע. מתברר ששאול הפר את ההוראה ובנוסף, הוא מתחמק ואינו נושא באחריות של מעשיו, כאשר הוא אומר: "אשר חמל העם" – מסיר מעל עצמו את האחריות ומטיל את האשמה כולה על העם. (כמובן שאם המלך היה מתנגד העם לא היה ממשיך במעשה זה).
קרא את פסוקים 16-23
מה תפקידו ואחריותו של שאול כמלך?
שמואל מזכיר לשאול את הצטנעותו בפרק ט' 21: "הלוא בן ימני אנוכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל שבטי בנימין". שמואל מזכיר זאת לשאול כדי לומר לו שאחרי שהתמנה להיות מלך על כל ישראל, הוא צריך לקחת אחריות ולא להתנהג כאחד מקטני השבטים. כמלך, חייב שאול להורות לעם מה לעשות ולא להסתתר מאחורי מעשי העם ולהטיל עליהם את האשמה.
מהי האמת על פי שני המנהיגים? שאול ושמואל:
שמואל ממשיך להטיף לשאול ושואל אותו שאלה רטורית: "למה לא שמעת בקול ה'?" שמואל רואה בהשארת הצאן והבקר הפרת צו ה' ועשיית הרע בעיניו. לעומתו, שאול אומר: "שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'", כלומר שאול רואה בהשארת אגג מלך עמלק מילוי צו ה', שהרי אפשר להורגו בכל רגע. כמו כן, בהשארת בע"ח רואה שאול את "ראשית החרם" כלומר, מיטב החרם, שהרי אפשר לקחת אותם ולזבוח אותם לה' ולא סתם להורגם. אפשר לראות מכאן, שלכל אחד יש אמת משלו ובה הוא מאמין באמת ובתמים.
חוסר שליטה של שאול בעיני שמואל
שמואל מאשים את שאול שהתנפל על השלל ולא ריסן את עצמו – "ותעט אל השלל" (פס' 19). יש כאן תיאור של חוסר שליטה והתנהגות מופקרת. לעומת זאת, שאול רואה את לקיחת השלל בצורה מסודרת ומאורגנת – "ויקח העם מהשלל" (פס' 21).
לשמוע בקול ה' – מה הכוונה?
בפסוק 22 מסכם שמואל את הויכוח באומרו: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'"? כלומר, יש כאן שאלה רטורית שהתשובה עליה ברורה ß ה' לא רוצה קורבנות אלא הוא רוצה שיעשו כדבריו וישמעו בקולו. הערך הבסיסי של לשמוע לקול ה' מופיע כבר בתחילת הסיפור, כנראה כרמז מקדים לכך ששאול יחטא ולא יעשה זאת (השורש ש. מ. ע חוזר מספר פעמים בפרק).
אי שמיעה בקול ה' מכונה בפי שמואל "מרי" (להמרות את פי ה') כלומר: מרד (פס' 23). שמואל רואה בתירוצי שאול עבודה זרה (חטאת קסם, אוון ותרפים) ומסיק ממעשה זה ששאול מואס בדברי ה' ולא רוצה לקיים אותם ולכן גם ה' לא ירצה את שאול כמלך: "יען מאסת את דבר ה' – וימאסך ממלך".
דברי שמואל הופכים את שאול לדמות טרגית, מאחר שהגמול שקיבל שאול על הצלחתו להשמיד את עמלק, האויב ההיסטורי, הוא לרדת מכיסא המלכות להעבירו לאדם אחר. מדברים אלו, נראה שניצחונו הגדול של שאול לא נחשב לו ועל סטייתו הקטנה הוא נענש.
פס' 24-31
שאול מבין כי טעה!
בפס' 24 מודה סוף סוף שאול באשמתו ואומר לשמואל שהוא חטא ועבר על דברי ה' ולא שמע בקולו. פסוק זה שונה מהפסוקים הקודמים, בכך ששאול מודה באשמה ומקבל על עצמו אחריות על מעשי העם ומסביר שעשה זאת כי פחד מתגובת העם (רצון העם היה כנראה לקחת מהשלל).
קריעת כנף המעיל והמשמעות הסמלית
שאול מרגיש שאין לו ברירה והוא צריך לבקש את סליחתו של שמואל, אך שמואל מגלה חוסר סבלנות כלפי שאול ומשתמש שוב ושוב בשורש מ. א. ס (פס' 23,26). שמואל מסרב לסלוח לשאול ומסרב להופיע עמו בפומבי לעיני כל העם. שאול מנסה לעכב את שמואל ולכן הוא מחזיק בכנף מעילו של שמואל, אך שמואל מפנה לו עורף ומתכוון ללכת מהמקום ובאותו הרגע נקרע הבגד ושמואל מנצל אירוע זה ופוגע שוב בשאול ואמור לו שה' קרע את המלכות מעליו (פס' 28) וה' לא יחזור בו מגזר הדין ולא יתחרט ("ינחם" – פס' 29).
בפסוק 31 שמואל נענה לבקשת שאול ובא עימו לעיני כל העם והם משתחווים לה'.
פס' 32-35
שמואל הורג את אגג
בפסוקם אלה הורג שמואל את אגג מלך עמלק במסגרת טקס פולחני לעיני העם. מבצע ההריגה הוא שמואל ולא שאול, מכיוון ששאול כבר עבר על העבירה בכך שלא הרג את מלך עמלק לכן לא ניתנת לו ההזדמנות נוספת.
שמואל משסף את אגג לפני ה' בגלגל ואומר לו: "כאשר שכלה נשים חרבך – כן תשכל מנשים אמך" (פס' 33). העונש הוא מידה כנגד מידה. חרבו של אגג גרמה לנשים רבות להיות שכולות (שהרי בניהן מתו ע"י אגג) לכן, חרב שמואל, שתהרוג את אגג תגרום לאם אגג להיות שכולה על בנה שמת.
גם את עונשו של שאול ניסח שמואל על דרך של מידה כנגד מידה: "יען מאסת את דבר ה' – וימאסך ממלך" השורש מא"ס מופיע גם בחטא וגם בעונש: אתה, שאול, מאסת את דבר ה', ולכן ה' מאס בך כמלך.
בפסוקים 34-35 חוזר שמואל לביתו ברמה ושאול חוזר לביתו בגבעה. מאותו היום לא הוסיף שמואל ללכת אל שאול עד יום מותו, כי הצטער צער רב על גורלו וידע שלא יוכל לעזור לו כי גזירת ה' לא תבוטל ("לא ינחם") (עם זאת, הלך שאול לשמואל עוד פעם אחת בפרק י"ט פס' 24).
שמואל א', טו: מלחמת שאול בעמלק:
הערך העליון בעיניו של המספר המקראי הוא "שמוע בקול ה'" (טו 22) שאול לא מקיים ערך זה פעם נוספת והפעם על רקע מלחמת שאול בעמלק.
אומנם, שאול מצליח לנצח אוייב היסטורי של עם ישראל (עמלק היה אוייבם עוד מימי יציאת מצרים) אך, שוב מתגלה מחלוקת בין שאול לשמואל והפעם מחלוקת זו עמוקה יותר וסופה: ניתוק יחסים מוחלט מצד שמואל
שמע בקול ה ' – טו\1
הפרק פותח בדברי שמואל אל שאול, המזכיר לו שה' שלח אותו למשוח את שאול למלך וכעת צריך שאול לשמוע בקול ה'. מדבריו אלו אפשר לראות ששמואל לא מוותר על היותו במוקד ומעל למלך, שהרי הנביא משמיע את קול ה'. מכאן יוצא, ששאול צריך להיות כפוף לשמואל ואין הוא חופשי כמלך.
הצו לשאול והחריגות מן הצו
הוראתו של שמואל לשאול היא: להכות את עמלק. הוראה זו מבוססת על זכרון לאומי מהעבר, המנוסח גם בספר דברים כ"ה 17-19.
בטבלה שבע"מ 52.
אפשר לראות ששני הכתובים מעידים על מטען רגשי כבד מאוד נגד עמלק. עויינות זו החלה כבר בתקופת הנדודים במדבר (מקום הנקרא "רפידים" – שם נערכה מלחמה בין ישראל לעמלק וישראל ניצחו) וממשיך בפגיעות נוספות מצד עמלק שהצטרף בכל פעם לעם אחר המתקיף את ישראל (כגון: כנענים, מואבים, מידניים) והיה להם לסכנה.
נעבור לראות את הטבלה שבע"מ 53 הכוללת את הצו ואת הביצוע.
טבלה זו מבליטה את שתי החריגות של שאול:
שאול השאיר את אגג מלך עמלק בחיים למרות הצו להמית בלי לרחם.
שאול השאיר את הצאן והבקר בחיים למרות הצו להחרים את כל הרכוש.
המפגש בין שאול לשמואל והקונפילקט ביניהם
א. לאחר שריחם שאול על אגג ועל הבהמות, התגלה ה' לשמואל וסיפר לו זאת. שמואל מגיב בכעס וזועק לה' כל הלילה. למחרת בבוקר קם שמואל, והגיע לשאול, לכרמל (עיר בדרום יהודה) ותגובתו הראשונה של שאול הרואה את שמואל היא:
"ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'" (פס' 13). מדבריו אלו מסתבר ששאול סבור שמה שהוא עשה הוא מילוי צו שמואל והוא מניח ששמואל מרוצה מכך ויברך אותו.
ב. שמואל, לעומת זאת, רואה בדברי שאול דברים המנוגדים לדברי ה', חטא נוסף של סילוף ואי אמירת אמת, דבר שמכעיס ומאכזב את שמואל.
ג. שמואל השומע את קול הצאן שואל את שאול לפשר הדבר, שהרי היה צריך שאול להרוג את כולם, כולל הבהמות. שאול לא רואה סתירה בין טביחת הצאן והבקר תוך כדי המלחמה לבין זביחתם לה' במסגרת חגיגות הניצחון. הוא רואה בזבח חלק ממילוי צו החרם.
השורש ח. מ. ל ומשמעותו
השורש ח. מ. ל חוזר 3 פעמים בסיפור זה (פס' 3,9,15). המשמעות של שורש זה היא: לרחם, להשאיר בחיים. שורש זה מדגיש את הניגוד בין הצו לבין הביצוע. מתברר ששאול הפר את ההוראה ובנוסף, הוא מתחמק ואינו נושא באחריות של מעשיו, כאשר הוא אומר: "אשר חמל העם" – מסיר מעל עצמו את האחריות ומטיל את האשמה כולה על העם. (כמובן שאם המלך היה מתנגד העם לא היה ממשיך במעשה זה).
קרא את פסוקים 16-23
מה תפקידו ואחריותו של שאול כמלך?
שמואל מזכיר לשאול את הצטנעותו בפרק ט' 21: "הלוא בן ימני אנוכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה מכל שבטי בנימין". שמואל מזכיר זאת לשאול כדי לומר לו שאחרי שהתמנה להיות מלך על כל ישראל, הוא צריך לקחת אחריות ולא להתנהג כאחד מקטני השבטים. כמלך, חייב שאול להורות לעם מה לעשות ולא להסתתר מאחורי מעשי העם ולהטיל עליהם את האשמה.
מהי האמת על פי שני המנהיגים? שאול ושמואל:
שמואל ממשיך להטיף לשאול ושואל אותו שאלה רטורית: "למה לא שמעת בקול ה'?" שמואל רואה בהשארת הצאן והבקר הפרת צו ה' ועשיית הרע בעיניו. לעומתו, שאול אומר: "שמעתי בקול ה' ואלך בדרך אשר שלחני ה'", כלומר שאול רואה בהשארת אגג מלך עמלק מילוי צו ה', שהרי אפשר להורגו בכל רגע. כמו כן, בהשארת בע"ח רואה שאול את "ראשית החרם" כלומר, מיטב החרם, שהרי אפשר לקחת אותם ולזבוח אותם לה' ולא סתם להורגם. אפשר לראות מכאן, שלכל אחד יש אמת משלו ובה הוא מאמין באמת ובתמים.
חוסר שליטה של שאול בעיני שמואל
שמואל מאשים את שאול שהתנפל על השלל ולא ריסן את עצמו – "ותעט אל השלל" (פס' 19). יש כאן תיאור של חוסר שליטה והתנהגות מופקרת. לעומת זאת, שאול רואה את לקיחת השלל בצורה מסודרת ומאורגנת – "ויקח העם מהשלל" (פס' 21).
לשמוע בקול ה' – מה הכוונה?
בפסוק 22 מסכם שמואל את הויכוח באומרו: "החפץ לה' בעולות וזבחים כשמוע בקול ה'"? כלומר, יש כאן שאלה רטורית שהתשובה עליה ברורה ß ה' לא רוצה קורבנות אלא הוא רוצה שיעשו כדבריו וישמעו בקולו. הערך הבסיסי של לשמוע לקול ה' מופיע כבר בתחילת הסיפור, כנראה כרמז מקדים לכך ששאול יחטא ולא יעשה זאת (השורש ש. מ. ע חוזר מספר פעמים בפרק).
אי שמיעה בקול ה' מכונה בפי שמואל "מרי" (להמרות את פי ה') כלומר: מרד (פס' 23). שמואל רואה בתירוצי שאול עבודה זרה (חטאת קסם, אוון ותרפים) ומסיק ממעשה זה ששאול מואס בדברי ה' ולא רוצה לקיים אותם ולכן גם ה' לא ירצה את שאול כמלך: "יען מאסת את דבר ה' – וימאסך ממלך".
דברי שמואל הופכים את שאול לדמות טרגית, מאחר שהגמול שקיבל שאול על הצלחתו להשמיד את עמלק, האויב ההיסטורי, הוא לרדת מכיסא המלכות להעבירו לאדם אחר. מדברים אלו, נראה שניצחונו הגדול של שאול לא נחשב לו ועל סטייתו הקטנה הוא נענש.
פס' 24-31
שאול מבין כי טעה!
בפס' 24 מודה סוף סוף שאול באשמתו ואומר לשמואל שהוא חטא ועבר על דברי ה' ולא שמע בקולו. פסוק זה שונה מהפסוקים הקודמים, בכך ששאול מודה באשמה ומקבל על עצמו אחריות על מעשי העם ומסביר שעשה זאת כי פחד מתגובת העם (רצון העם היה כנראה לקחת מהשלל).
קריעת כנף המעיל והמשמעות הסמלית
שאול מרגיש שאין לו ברירה והוא צריך לבקש את סליחתו של שמואל, אך שמואל מגלה חוסר סבלנות כלפי שאול ומשתמש שוב ושוב בשורש מ. א. ס (פס' 23,26). שמואל מסרב לסלוח לשאול ומסרב להופיע עמו בפומבי לעיני כל העם. שאול מנסה לעכב את שמואל ולכן הוא מחזיק בכנף מעילו של שמואל, אך שמואל מפנה לו עורף ומתכוון ללכת מהמקום ובאותו הרגע נקרע הבגד ושמואל מנצל אירוע זה ופוגע שוב בשאול ואמור לו שה' קרע את המלכות מעליו (פס' 28) וה' לא יחזור בו מגזר הדין ולא יתחרט ("ינחם" – פס' 29).
בפסוק 31 שמואל נענה לבקשת שאול ובא עימו לעיני כל העם והם משתחווים לה'.
פס' 32-35
שמואל הורג את אגג
בפסוקם אלה הורג שמואל את אגג מלך עמלק במסגרת טקס פולחני לעיני העם. מבצע ההריגה הוא שמואל ולא שאול, מכיוון ששאול כבר עבר על העבירה בכך שלא הרג את מלך עמלק לכן לא ניתנת לו ההזדמנות נוספת.
שמואל משסף את אגג לפני ה' בגלגל ואומר לו: "כאשר שכלה נשים חרבך – כן תשכל מנשים אמך" (פס' 33). העונש הוא מידה כנגד מידה. חרבו של אגג גרמה לנשים רבות להיות שכולות (שהרי בניהן מתו ע"י אגג) לכן, חרב שמואל, שתהרוג את אגג תגרום לאם אגג להיות שכולה על בנה שמת.
גם את עונשו של שאול ניסח שמואל על דרך של מידה כנגד מידה: "יען מאסת את דבר ה' – וימאסך ממלך" השורש מא"ס מופיע גם בחטא וגם בעונש: אתה, שאול, מאסת את דבר ה', ולכן ה' מאס בך כמלך.
בפסוקים 34-35 חוזר שמואל לביתו ברמה ושאול חוזר לביתו בגבעה. מאותו היום לא הוסיף שמואל ללכת אל שאול עד יום מותו, כי הצטער צער רב על גורלו וידע שלא יוכל לעזור לו כי גזירת ה' לא תבוטל ("לא ינחם") (עם זאת, הלך שאול לשמואל עוד פעם אחת בפרק י"ט פס' 24).
שמואל הכיר את רחל והבין שהיא תיהיה אישתו לעתיד.
לאחר 20 יום שהכירו התחתנו.
פרעה רצה את רחל גם והחליט לנקום בו על כך שהם ביחד.
ופרעה החליט לערוך דו קרב נגד שאול.
ולבסוף שאול ניצח את פרעה והציל את מושה הגבר ממצרים.
הסוףף
לאחר 20 יום שהכירו התחתנו.
פרעה רצה את רחל גם והחליט לנקום בו על כך שהם ביחד.
ופרעה החליט לערוך דו קרב נגד שאול.
ולבסוף שאול ניצח את פרעה והציל את מושה הגבר ממצרים.
הסוףף
מקווה שעזרתי הנה האתר שממנו הבאתי את זה
שמוליק הלך לטיול במצרים פגש את משה עשו חגיגה עם מיץ תפוזים אחרי זה פפגשו את שמואל ועשו משתה ענק עם פאקונדו ואז השתכרו ממיץ ענבים ושרו כמו שני לב.
הסוף d:
הסוף d:
אנונימית
הנה עוד אחד זה אני שהבאתי את הרצאה מקודם
שמואל א' פרק ט"ו
שמואל אומר לשאול שאותו שלח ה' למשוחו למלך על ישראל, ומבקש ממנו לשמוע לדברי אלוקים.
שמואל אומר שהקב"ה אומר שהוא זוכר את מה שעשה עמלק לעמו ישראל, בעת עליתו מארץ מצריים.
שמואל מצווה על שאול ללכת להכות ולהחרים את עמלק, מאש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה ומגמל ועד חמור.
שאול מזעיק את הצבא לטלאים, כמאתיים אלף במספר ומיהודה עוד עשרת אלפים איש.
שאול וישראל הולכים לעיר עמלק ומאריבים בנחל.
שאול אומר לקייני לצאת ולברוח מעמלק, על מנת שהוא לא יהרוג יחד עם עמלק את הקייני. שאול אומר זאת לקייני, מכיוון שהם עשו חסד עם ישראל בעת העלייה ממצריים.
הקייני סר מעמלק.
ה' אומר לשמואל שהוא מתחרט על כך שהוא המליך את שאול למלך על ישראל מכיוון שהוא סר ממצוותיו ומדרכיו.
שמואל כועס וזועק אל ה' כל הלילה. לקראת הבוקר, שמואל הסכים והלך לשאול. בדרך, נאמר לו ששאול הלך לכרמל והקים שם מצבת זיכרון, ומשם, הוא הלך לגלגל.
ברגע ששאול ושמואל נפגשים, שאול אומר לשמואל שהוא קיים את מצוות ה'.
שמואל שואל את שאול, מה קל הבקר והצאן שהוא שומע.
שאול עונה לשמואל ואומר שהעם החליט לקחת את מיטב הצאן והבקר על מנת לזבוח לקב"ה, ואת כל היתר הם החרימו.
שמואל אומר לשאול: די, בוא ואספר לך את אשר אמר לי ה' בלילה.
שמואל פותח ואומר: אמנם קטנת בעינך מכל שבטי ישראל, אך בכל זאת, נתמנית למנהיג. ה' הטיל עליך משימה, ללכת ולהרוג ולהחרים את החוטאים - העמלקים עד שתהרוג את כולם. למה לא שמעת בקול ה' ולמה התנפלת על השלל ועשית את הרע בעיני ה'?
שאול עונה: אבל כן שמעתי בקל ה', וכן הלכתי בדרך שהוא ציווה אותי. החרמתי את כל העמלקים ואת אגג מלך עמלק הבאתי, והעם לקח מהשלל ומהצאן ומהבקר המובחרים כדי להקריב קורבן לה' יתברך.
שמואל אמר: החפץ לה' בעולות ובזבחים כשמוע בקול ה'? ( האם ה' רוצה שנקריב אליו קורבנות יותר מאשר שנקשיב לו?). הציות חשובה יותר מזבח וההקשבה חשובה יותר מחלב אילים. מורדנות חמורה כמו מחטא הכישוף, ומכיוון שמאסת ודחית את דבר ה', הוא מאס ודחה אותך מהמלוכה.
שאול מודה שחטא לה' ולשמואל בגלל שהקשיב לעם, והוא מבקש משמואל שיסלחו לו ושהוא יבוא להשתחוות לה'.
שמואל מתנגד ואומר לשאול שהוא לא יבוא איתו, כי הוא מאס את דבר ה', ולכן, מאס ה' אותו מהמלוכה.
שמואל הסתובב ושאול החזיק בכנף מעילו וכנף מעילו של שמואל נקרע.
שמואל אומר לשאול: קרע ה' את הממלכה ממך היום, והיא תנתן לאיש טוב ממך, ונצח ישראל (ה') לא ישקר ולא ינחם (יתחרט), כי הוא לא אדם שמתחרט.
שאול אומר לשמואל בפעם השנייה שהוא חטא, ומבקש משמואל שלא יבאש אותו מול זקני ישראל, ושיבוא איתו להשתחוות לה'.
שמואל הלך עם שאול ושאול השתחווה לה'.
שמואל מורה להגיש אליו את אגג מלך עמלק. אגג הלך בביטחון, כי כבר לא פחד מהמוות.
שמואל שיסף את אגג בגלגל, לאחר שאמר: בגלל שגרמת לנשים רבות לאבד (לשכול) את בניהם, תאבד אימך את בנה כמו הנשים האלה ".
שמואל הולך לרמה, ושאול לגבעת שאול, ומאז שמואל לא ראה יותר את שאול, כי התאבל שמואל על שאול, וה' התחרט שהמליך את שאול למלך על ישראל.
שמואל א' פרק ט"ו
שמואל אומר לשאול שאותו שלח ה' למשוחו למלך על ישראל, ומבקש ממנו לשמוע לדברי אלוקים.
שמואל אומר שהקב"ה אומר שהוא זוכר את מה שעשה עמלק לעמו ישראל, בעת עליתו מארץ מצריים.
שמואל מצווה על שאול ללכת להכות ולהחרים את עמלק, מאש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה ומגמל ועד חמור.
שאול מזעיק את הצבא לטלאים, כמאתיים אלף במספר ומיהודה עוד עשרת אלפים איש.
שאול וישראל הולכים לעיר עמלק ומאריבים בנחל.
שאול אומר לקייני לצאת ולברוח מעמלק, על מנת שהוא לא יהרוג יחד עם עמלק את הקייני. שאול אומר זאת לקייני, מכיוון שהם עשו חסד עם ישראל בעת העלייה ממצריים.
הקייני סר מעמלק.
ה' אומר לשמואל שהוא מתחרט על כך שהוא המליך את שאול למלך על ישראל מכיוון שהוא סר ממצוותיו ומדרכיו.
שמואל כועס וזועק אל ה' כל הלילה. לקראת הבוקר, שמואל הסכים והלך לשאול. בדרך, נאמר לו ששאול הלך לכרמל והקים שם מצבת זיכרון, ומשם, הוא הלך לגלגל.
ברגע ששאול ושמואל נפגשים, שאול אומר לשמואל שהוא קיים את מצוות ה'.
שמואל שואל את שאול, מה קל הבקר והצאן שהוא שומע.
שאול עונה לשמואל ואומר שהעם החליט לקחת את מיטב הצאן והבקר על מנת לזבוח לקב"ה, ואת כל היתר הם החרימו.
שמואל אומר לשאול: די, בוא ואספר לך את אשר אמר לי ה' בלילה.
שמואל פותח ואומר: אמנם קטנת בעינך מכל שבטי ישראל, אך בכל זאת, נתמנית למנהיג. ה' הטיל עליך משימה, ללכת ולהרוג ולהחרים את החוטאים - העמלקים עד שתהרוג את כולם. למה לא שמעת בקול ה' ולמה התנפלת על השלל ועשית את הרע בעיני ה'?
שאול עונה: אבל כן שמעתי בקל ה', וכן הלכתי בדרך שהוא ציווה אותי. החרמתי את כל העמלקים ואת אגג מלך עמלק הבאתי, והעם לקח מהשלל ומהצאן ומהבקר המובחרים כדי להקריב קורבן לה' יתברך.
שמואל אמר: החפץ לה' בעולות ובזבחים כשמוע בקול ה'? ( האם ה' רוצה שנקריב אליו קורבנות יותר מאשר שנקשיב לו?). הציות חשובה יותר מזבח וההקשבה חשובה יותר מחלב אילים. מורדנות חמורה כמו מחטא הכישוף, ומכיוון שמאסת ודחית את דבר ה', הוא מאס ודחה אותך מהמלוכה.
שאול מודה שחטא לה' ולשמואל בגלל שהקשיב לעם, והוא מבקש משמואל שיסלחו לו ושהוא יבוא להשתחוות לה'.
שמואל מתנגד ואומר לשאול שהוא לא יבוא איתו, כי הוא מאס את דבר ה', ולכן, מאס ה' אותו מהמלוכה.
שמואל הסתובב ושאול החזיק בכנף מעילו וכנף מעילו של שמואל נקרע.
שמואל אומר לשאול: קרע ה' את הממלכה ממך היום, והיא תנתן לאיש טוב ממך, ונצח ישראל (ה') לא ישקר ולא ינחם (יתחרט), כי הוא לא אדם שמתחרט.
שאול אומר לשמואל בפעם השנייה שהוא חטא, ומבקש משמואל שלא יבאש אותו מול זקני ישראל, ושיבוא איתו להשתחוות לה'.
שמואל הלך עם שאול ושאול השתחווה לה'.
שמואל מורה להגיש אליו את אגג מלך עמלק. אגג הלך בביטחון, כי כבר לא פחד מהמוות.
שמואל שיסף את אגג בגלגל, לאחר שאמר: בגלל שגרמת לנשים רבות לאבד (לשכול) את בניהם, תאבד אימך את בנה כמו הנשים האלה ".
שמואל הולך לרמה, ושאול לגבעת שאול, ומאז שמואל לא ראה יותר את שאול, כי התאבל שמואל על שאול, וה' התחרט שהמליך את שאול למלך על ישראל.
מושה ושאול הכירו ב love me ורצו להתחתן.
אך אישתו של מושה לא אהבה את זה אז החליטה לצאת נגדו..
והיא בגדה בו ושכבה עם אהרון (אח של מושה- מספרים שהוא היה חתיך)
אך אישתו של מושה לא אהבה את זה אז החליטה לצאת נגדו..
והיא בגדה בו ושכבה עם אהרון (אח של מושה- מספרים שהוא היה חתיך)
אויש שמויש.
אנונימית
שואל השאלה:
אויש.
אויש.
אין כזה פרק י"ה
יש ט"ו.
כדאי מאוד לתקן את השאלה.
אני הבנתי אותך. אבל לא בטוח שאחרים יוכלו להבין.
וחבל.
יש ט"ו.
כדאי מאוד לתקן את השאלה.
אני הבנתי אותך. אבל לא בטוח שאחרים יוכלו להבין.
וחבל.