בחיפה, בצומת של מסעדת "מקסים", בכניסה לשכונת "נווה דוד" יש בחור שיושב ומוחה. נראה לי שהוא נכה צה"ל. מישהו יודע על מה הוא מוחה? מה בדיוק הסיפור מאחורי האדם והמחאה?

אוי זה מתחת לבית שלי..
כן, הוא נכה צהל. הוא נמצא שם בסביבות ה5 שנים, מ2007- 2008, לא בטוחה.
ממה שהבנתי, היו לו חובות או משהו בסגנות, לא עזרו לו ולקחו לו את הכל.
לא נשאר לו גלום. הוא מאשים את העירייה.
(כל זה מבוסס על שמועות בלבד, לא בטוחה)

לפי מה שאני הבנתי הוא נכה צה"ל ולא משלמים לו פיצויים כמו שצריך.

אני רק יודע שהוא מוחה נגד העירייה ומשרד הבטחון...

את צודקת, לפני זמן מה, ראיתי שם שלטים של מחאה מסגנון זה, אבל לא ראיתי שום אדם. אני הבנתי שזה איזשהו סיפור של צ''הל או משהו כזה, אבל אני לא ידעתי בוודאות

הוא נכה צה"ל נמצא שם כבר חמש שנים הוא מוחה מכיוון שעבר דברים קשים בשירות ובתור נכה צה"ל כל מה שעושים זה לתת לו כדורים פסיכיאריים ומתעלמים ממנו ולא מביאים לו פיצויים אם את שואלת לגבי המיקום קודם כל הוא מוחה שם מכיוון שזו צומת מרכזית ומכיוון הקרבה למשרדי משרד הביטחון שלידו ובנוסף שימי לב שהעירייה מנסה להעיף אותו בכל מחיר כמו שפתאום נזכרו לשים שם גדר ולשתול צמחים כדי שהוא לא יוכל לשבת שם אבל לא הלך להם

המחאה הראשונה היא נגד משרד הביטחון וצהל: לטענתו לא קיבל את הטיפול והפיצוי הראוי לאחר שנפצע ביידי מחבל במהלך שרותו הצבאי.
המחאה השנייה היא נגד עיריית חיפה וראש העיר יונה יהב: לטענתו העירייה מתנכלת לו ומנסה להפריע לו במאבקו למנוע ממנו להמשיך להפגין שם.

אנשים יקרים במקרה נתקלתי באתר שמי שי-אל אני הנכה צהל שמוחה כבר 5 שנים בצומת מקסים אשר בחיפה אני את חובותי למדינה עשיתי באהבה רבה ובמורל גבוה אני מוחה נגד אגף השיקום של משרד הביטחון ולא נגד העירייה אני מחפש צדק אמיתי ובשביל זה אני צריך תקשורת אמיתית ואמינה לצערי משרד הביטחון מונע מהתקשורת לבוא לסקר את סיפורי המצמרר אך אינני נשבר ומאמין שהאמת שלי תנצח והצדק יצא משרד הביטחון זה גוף גדול בעל זרועות רחבות ומושחטות אשר משלח לעברי גופים חסרי לב ואנושיות לחבל במאבקי בכל הדרכים האפשריות שאתם לא מתארים לעצמכם עם זה חומות שסגרו עלי גדרות פינויים לא חוקיים איומים ברצח פגיעה בגופי ובמשפחתי ואני זועק אליכם בקול בוכה ואומר אנשים יקרים אל תחיו משמועות לא יתכן שאדם ישב 5 שנים בסבל בלתי פוסק בשביל כסף או בית הרסו לי ולמשפחתי את החיים רמסו אותנו ומדוע? בגלל שעשינו טוב למדינה אבל עם הינו ערבים בוגדים הינו היום על דרך המלך ולא זרוקים ברחוב נאבקים על צידקינו משרד הביטחון לא יגיע הרגע הזה שתראו יאוש אני ילחם בכם כמו אריה הג׳ונגל וינצח כמו שרק לוחם אמיתי יודע אתם בוגדים בחיילים שעשו טוב למדינה ומדינה שבוגדת בחיילים שלה אין לה זכות כיום

שואל השאלה:
לוחם צדק יקר,
אני אשמח לעזור לך לשתף את סיפורך ברשת האינטרנט, אבל עדיין לא הבנתי על מה המחאה.
ברור לי עכשיו שהמחאה היא נגד משרד הביטחון, אבל עדיין לא הבנתי מדוע?
אשמח אם תספר לי.
אתה יודע שאפשר גם לצלם אותך מספר את הסיפור שלך ולהעלות ליו - טיוב... להפיץ לעוד אנשים.
אני אשמח לעזור לך, לשמוע את הסיפור שלך ולהפיץ אותו באינטרנט.
גם אני סוג של "לוחמת צדק" אבל יותר מול משרד הבריאות:-)
אתה מוזמו לכתוב לי את הסיפור שלך באופן ברור יותר לכתובת הדוא"ל שלי.
ואולי ניפגש גם אחרי החגים, להכיר וננסה לחשוב ביחד איך מפיצים את הסיפור שלך באינטרנט
[email protected]
שבת שלום!

כל האנשים יודעים נגד מי אני מוחה ועל מה עם כל כך באלך לעזור את מוזמנת לדבר על הסיפור להשמיע ולשתף ישנם סירטונים ביוטיוב תודה ושבת שלום גם לך

http://m.youtube.com/watch?v=jbkkr2d92e8&desktop_uri=%2fwatch%3fv%3djbkkr2d92e8 הקישור לסרט

אקו רז? מה שמך?

שואל השאלה:
תפנה אלי בפרטי. אשמח לעזור לך, אבל רק לאחר החגים, ב"ה. אני עוברת דירה, בעלי בחו"ל ואני עם תינוקת.. אחרי החגים, ב"ה אשתדל מאוד לעזור לך.
אתה יכול לשלוח לי מייל [email protected]

בניית אתרים






שי -אל אלון לוחם הצדק



שי-אל אלון
סרטונים
תמונות
הלוחם האגדי עונה על כל שאלה

שי-אל אלון לוחם הצדק
שי-אל אלון
סרטונים
תמונות
הלוחם האגדי עונה על כל שאלה
מונה כניסות: 157



על הכביש המהיר בחיפה, בין שכונת שער העלייה לשכונת נווה דויד, עוברות כל יום מאות מכוניות. ילדים משוטטים באזור צוחקים, נהנים בתמימותם, משפחות חוצות את השבילים בדרכם אל הים ואף אחד אפילו לא מסתכל לכיוונם. משפחה שפעם הייתה חזקה והיום שבר כלי.


מול הכביש הראשי בשטחה הנרחב של שכונת נווה דויד, מול מסעדת מקסים המפורסמת, מתרחש לו סיפור כאוב, עצוב, מתסכל. שי-אל ואביו דויד הקימו מאהל מחאה. 12 חודשים תמימים הם אוכלים, שותים, ישנים, מתקיימים בקושי במחאה כנגד משרד הביטחון. 12חודשים, בקור המקפיא של החורף, בגלי החמסין של הקיץ, בשמש היוקדת, הם מתקיימים בכוחות לא כוחות, נתונים לחסדי שמיים.

בכל החודשים הללו, הם מאמינים בצדקתם.
משרד הביטחון שאמור להגן עליהם, אכזב אותם קשות. שי-אל, בחור צעיר, נאה, מחליט לשתף אותי בטראומה הנוראית שחווה.

בתאריך 18/07/01 בזמן שירותו הצבאי חווה אירוע קשה ביותר, כאשר הטראומה שחווה לא מרפה ממנו לרגע, "מאז חיי הפכו לסיוט". הוא מספר לי בעיניים מיואשות. כאמור, בתאריך זה הוא יצא לחופשה מהצבא ובדרכו הביתה עצר בשכונת הדר שבחיפה. כשהיה במנהרה ברחוב הרצל פינת בלפור קפץ עליו מחבל ודקר אותו בעורף. שי-אל לא הבין בתחילה שהוא זה שנדקר. הוא הצליח לקחת את נשקו ולהתגבר על המחבל. המחבל התחבא מאחוריי אישה בהיריון ולבסוף נמלט. מדובר משטרת מרחב חוף אישרו את פרטי האירוע.

שי-אל פונה לבית חולים רמב"ם ע"י צוות מד"א. דובר מד"א ודובר בית חולים רמב"ם מאשרים את דבר פינויו ואשפוזו. אירוע זה שינה את חייו מקצה לקצה. לאחר שהחלים חזר לשירות מלא ורגיל בצבא. לא הורידו לו פרופיל וכל שירותו הצבאי עבר עליו בסיוטים וחרדות שלא טופלו.

ב-6.3.03 שי-אל סיים את שירותו הצבאי ופנה אל משרד הביטחון בבקשה לעזרה שיכירו בו כנכה צה"ל, שיתנו לו את הזכויות המגיעות לו, אולם אז הבין כי נפל על אוזניים ערלות, במשרד הביטחון נתקל בקיר של אטימות.
"הצמידו לי עו"ס שלא עשתה מאמצים על מנת שמצבי הנפשי ישתפר, כשביקשתי שיחות עם פסיכולוג חיברו אותי לפסיכיאטר שהחל לרשום לי כדורים". מצבו הנפשי הידרדר במהירות. כחודש לאחר שניגש למשרד הביטחון ובאמצעות הכדורים שנטל על פי המרשם של הפסיכיאטר, שי- אל כבר לא היה אותו אדם. הוא כבר לא היה אותו פרח שהגיע אליהם לעזרה. לאחר שראתה העו"ס שמצבו קשה החליטה לשקם אותו.

לטענתו, נשלח לשיקום בכמה מקומות, בהם גם: חי פארק 'מוצקין', חוות רום בכרמיאל שעובדת על עיקרון של עבודה ולינה. שי-אל לא החזיק מעמד והחל לחפש שוב את העו"ס שטיפלה בו, אלא שזו כנראה החליטה שסיימה את עבודתה, אשר השאירה אותו בחושך מוחלט.

שי-אל מספר כי הוא נרקב בחדרו והתקיים על כדורים, קפה וכמות גדולה של סיגריות. מיום ליום הוא איבד צלם אנוש, מבחינתו, הפסיק להתקיים, כמעט ולא אכל. כך העביר את ימיו ולילותיו כשגופו הפיסי ממשיך להתקיים אך הנפש שלו פצועה וכאובה.

הוריו מעידים כי הבחור שגידלו, אותו בחור נאה, מלא שמחת חיים השתנה להם מול העיניים, גם הם לא ידעו כיצד לעזור עד ששי-אל ניסה לשים קץ לחייו.

הוא זעק לעזרה ולא היה מי שיציל. לאחר ניסיון ההתאבדות הגיע לאשפוז בבית חולים רמב"ם. שם החליט שי-אל כי בשארית כוחותיו, הפעם ילך עד הסוף עם האמונה שלו, אין דבר שיעמוד בדרכו. הוא ארז מספר חפצים והקים אוהל מחאה מול משרד הביטחון בשכונת נווה דויד בחיפה.

לאחר כשבוע הגיעה התגובה. קצין התגמולים הראשי יצא אליו ולאחר דין ודברים איים עליו כי אם לא יזוז משם יילקח לאשפוז בכפייה בטירת הכרמל.

כעת עירב שי-אל את אביו, דויד. דויד הגיע מייד ופנה אל קצין התגמולים כשזה גילה את קשר הדם ביניהם שינה גישתו והזמין אותם לפגישה במשרדו. כשהגיעו שניהם לפגישה שוב נתקלו באדישות, באטימות וביחס פוגע ומזלזל.

זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הפעם החליטו כי אין מנוס. שי-אל ואביו הקימו מאהל גדול על שטחה של שכונת נווה דויד, לא רחוק ממשרד הביטחון כאשר הפעם גמלה בלבם ההחלטה שדבר לא יזיזם משם.

גם בתנאים קשים: חורף קשה, סופות, קור חודר לעצמות, חום נוראי ובלתי נסבל, מחלות. הם יישארו שם עד ששי-אל יקבל המגיע לו.

כשאני שואלת אותו מה הוא רוצה היום הוא עונה לי שהוא בסה"כ רוצה להכיר בחורה ולהתחתן. כל חלומותיו ירדו לטמיון. ומה הוא רוצה ממשרד הביטחון?

כעת, שום דבר. הוא רק רוצה שישמעו אותו. שישמעו את האמת. לכך הוא צובר כוחות. ליום שיגיע ויוכל להשמיע את סיפורו הנוראי לציבור הנרחב.

משרד הביטחון אכזב ופגע בהם הם נפלו קורבן לאטימות וחרפה קשה מצד משרד הביטחון.

שי-אל מעיד כי פעם היה שופע ביטחון עצמי, אהב את מה שניבט אליו בראי. היום הוא סולד ממראהו החיצוני, הוא אינו מכיר עוד דמותו הדהויה והכבויה. קצב דיבורו נקטע לרגעים. כשהוא מספר את סיפורו רועד, מגמגם, מתקשה לחבר בין מילה למילה ולצרפם למשפט ברור אחד.

הוא רועד, על סף דמעות, גם אני נרגשת מהסיפור.
9 שנים של סיוטים, חרדות, בכי, תסכול, כאבים, ריקנות.

12 חודשים מלאים הם חייו בין תקווה לייאוש בצפייה שמישהו ישמע את קול צעקתם, אולם עולם כמנהגו נוהג ואלו נותרו חסר אונים וישע. צחוקם של הילדים המשוטטים באזור שוב נמהל בשברי המילים של שי-אל ואני תוהה לעצמי מהיכן תגיע הגאולה.

הוא מאבד את הריכוז במהרה, שטף המילים מציף את זיכרונותיו הקשים שעימם הוא אינו רוצה להתעמת, הוא מעשן סיגריה אחרי סיגריה ברצף ובין העשן הסמיך פניו נראות אפורות ועייפות כאילו מחפשות מעט שלוות נפש שאבדה, ואולי כבר לא תחזור. הילד שאהב את החיים וכעת החיים מתאכזרים אליו.




.