התרחקות מאנשים ויאוש מהחיים - אני לא יודע מה יש לי. אני כל הזמן מתרחק מאנשים, לא מסתכל להם בפרצוף, הולך עם הפרצוף למטה, אין לי חברים, אני רב תמיד עם ההורים שלי והמצב בבית מתוח ואני משתגע ומתחיל לרצות להתאבד. מה לא בסדר בי?

במשפט אחד: לאהוב את עצמך, לאהוב את הייצור הזה שנקרא "בן אדם", להאמין בעצמך... ולהרגיש ביטחון עצמי.

אתה נמצא בדיכדוך הייתי ממליצה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי,
חבל על כל יום שחולף.. תרגיש טוב!

חוסר ביטחון?
פחד מאנשים? (חרדה חברתית)
תסכול מהחיים?

כדא לנסות לגשת לטיפול, זה יעזור מכל הבחינות.
כשפותרים את שורש הבעיה, הקשיים שבאים בעקבות הבעיה העיקרית נפתרים מאליהם.

תנסה לחזק את הביטחון העצמי ולשים פס על כ-ו-ל-ם!!
איך אומרים? "תחשוב טוב - יהיה טוב".

בהצלחה!

זה סמני הפרעת אשיות קלה, ניתן לטפל בזה, תפנה לבריאות הנפש זה לא בושה להיפך כל הכבוד לך שיש לך מודעות ואתה מעוניין לטפל גם אני סובלת מהפרעת אישיות מנסיון שלי ניתן לטפל

הפרעה אישית?!
מה זה עוד הגרדה של מחלה נפשית?
לא מקבלת כלל!
ההתנהגות הזאת סגירות והתבודדות נובעת מכך שאינך מאמין שאפשר להתמודד אחרת.
אין שום דבר חלילה שאינו בסדר בך. אתה בסדר גמור רק צריך ללמד את עצמך להגיב למציאות בדרכים אחרות.
זה תהליך ודורש זמן. לסגל דפוסים אחרים ולהפסיק את העונג מהבדידות והסגירות.
יוכלה לנסות להפנות אותך לאנשים שעוזרים להפוך את החולשה לעוצמה.
בהצלחה!

אי אפשר לתת לך תשובה מדויקת על סמך מה שתיארת, יכולים להיות גורמים שונים לקושי שאתה מתאר (למשל ביישנות מופרזת, כישורים חברתיים לא מספיק טובים, מצב קשה בבית). כדי שתרגיש טוב יותר יש לפנות לגורם מקצועי שיסייע להבין את הקושי ויציע טיפול מתאים. אם ביכולתך לערב את הוריך כדאי שתסביר להם את עוצמת הקושי ותבקש מהם להגיע איתך לפגישה עם פסיכולוג, הדבר רצוי מאוד כיוון שלפי תיאורך היחסים בבית מהווים חלק ניכר מהקושי. אם אין באפשרותך לפנות להוריך, פנה לגורם במערכת שיכול לסייע לך, למשל יועצת בית הספר או פסיכולוג חינוכי. בכל מקרה, אל תזניח את הנושא, נשמע שדברים נראים לך חסרי תקווה כרגע, אך זה לא המצב, אתה מתמודד לבד עם קשיים רבים מבלי שיש לך כלים להתמודד, דברים יכולים להיראות לגמרי אחרת עם עזרה.

נשמע כמו דיכאון שמשתלט על כל תחומי החיים. הכי טוב זה לפנות ולקבל טיפול כנגד הדיכאון על ידי שיחות אצל פסיכולוג.

היי,
נשמע שאתה מרגיש קצת מבולבל, לא מבין בעצמך את ההתנהגויות שלך ואת הרגשות שלך... אולי אתה מרגיש קצת ריקנות, כאילו הדברים שקורים לך לא ממש נוגעים בך, אלא קצת מרחפים מסביבך... לפעמים זה קורה כשהנפש כבר עייפה מההתמודדות.. מהמתח... ודי, כבר אין כח..
כתבת שאתה מתחיל להתייאש, ושאתה חושב אפילו להתאבד, ונשמע שאתה מאוד בודד ושאין לך עם מי לחלוק את מה שעובר עליך. אז רציתי להזמין אותך לצ'ט אנונימי באתר שלנו, שתוכל לספר לנו כל מה שתרצה, ולתת לנו להקשיב לך, להיות שם בשבילך, ואם תרצה גם לנסות לחשוב איתך ביחד על הדברים, ועל איך אפשר להתמודד איתם.
הצ'ט פתוח כל ערב בין תשע לחצות, ואתה מוזמן בחום.
שלך,
מתנדבת סהר.

אתה גם מתבייש,
וגם כועס,
וגם מיואש.

לגבי אנשים - להעיז. כל יום לעשות משהו קטן.
לדעת שכולם ככה, וחברותיות זה משהו שלומדים.

לגבי חברים - לך להתנדב.
גם תמצא לעצמך תעסוקה, גם אולי מישהו ירצה שתבוא לעבוד אצלו,
גם תפגוש אנשים בסביבה כייפית, גם תשפר את הדימוי העצמי שלך,
ואולי גם יצאו לך מזה כמה חברים.

לגבי הכעס - מצרפת מאמרים. זה משהו שכדאי לעבוד עליו,
כדי לרפא, כדי ששוב תוכל להיות שמח, כדי שתרגיש חופשי,
כדי שתצליח ליצור עם החיים שלך משהו שעושה לך להרגיש טוב
בלב, ועם עצמך.

הרבה בהצלחה,
מיכל רון