אמא שלי מדברת בלי סוף - מהבוקר עד הלילה. פשוט משמיעה בקול את מה שיש לה להגיד בכל מיני עניינים. לפעמים זה גם תלונות וכעסים. והיא עושה את זה עם עצמה. אין לה קהל. אני פשוט שומעת את זה מהחדר. זה מחרפן אותי! זה כבר מלא שנים ככה. על איזה בעיה זה מעיד?

לפעמים הדיבור זו הוצאת אנרגיה או הוצאת קיטור, היא מקטרת כל הזמן, זה מעיד על חוסר שקט אני הייתי לוקח אותה לבדיקה רפואית אולי ייתנו לה תרופה להרגעה

הדיבור הפנימי שלה זה דיבור חיצוני. אני מניחה שאת נוקטת בגישה שונה את מבטאת באופן אחר את הדברים שמעסיקים אותך. אולי בכתב, אולי בפני משהו. נשמע שאמא שלך מוצאת פורקן בדרך הזו וזו טכניקה שהיא עושה כבר שנים. אז סביר להניח שלא תוכלי לשנות אותה.

אני מבינה מדברייך שכשהיא עושה זאת את נאלצת בעצם לשמוע את כל מחשבותיה ואני יכולה להבין שזה יכול להטריד לשמוע בנאדם מדבר ללא הפסקה. את יכולה להגיד לה שאת שומעת אותה, יכול להיות שהיא לא לוקחת את זה בחשבון והתגובה שלך תגרום לה מבוכה והיא תכחיש, היא תמשיך לעשות זאת אבל אולי תעשה זאת פחות או תמצא פיתרון יצירתי אחר, כך שפחות תשמעי אותה.

השאלה האם את מעוניינת לגרום מבוכה לאדם קרוב שאת אוהבת? אולי עדיף לנסות לקבל אותה כפי שהיא ולהבין שכנראה אין לה עם מי לפרוק או שאולי בעבר לא היה לה והיא התרגלה. אולי בשביל לא לחבל ביחסים שלכן, כדאי אם את בגיל המתאים לעבור דירה או לשים מוסיקה כדי שלא תצטרכי להקשיב לזה.

לא ברור מה זה מעיד. אבל אם את שומעת את זה, תקבלי את זה, תלמדי להירגע עם זה. תחשבי, על מה שכואב לה. תחבקי את זה בלב.

הי, שמי ריקי ואני מאמנת אישית במקצועי.
מהשאלה שלך ניתן להבין שתי שאלות:
על איזה בעיה זה מעיד -לגבי איתך?!
על איזה בעיה זה מעיד -לגבייך?!
תנסי להבין מה בדיוק מעצבן אותך? הדיבור כשלעצמו? שטף הדיבור או הדיבור לעצמה?
תמיד כשנביט אל הורינו זה יהיה מעיניים של ילד-הורה שמדבר אל עצמו ונראה לנו תמוה -קשה לקבלה.
הורה שמדבר כל הזמן -כי אין לו קהל:
חייבת לאמר שאימך מרגישה בודדה אם אין לה קהל.
אימך מדברת בשטף-גם משום שכך היא פורקת תסכול (כעסים, תונות ועוד),
את השומעת מחדרך את אימך המתלוננת ומתעצבנת על כך-קחי רגע עם עצמך-
דמייני שאת יוצאת מגופך ומביטה על אירוע שכזה מבחוץ
תראי את אימא שלך עם בליל מילותיה..
תראי את עצמך סגורה בחדר ושומעת את דיבורה השוטף...
תראי איך את מגיבה? מה בדיוק את שומעת? מה בדיוק את רואה? מרגישה? תתחברי בדיוק לתחשוות הללו...
עכשיו תנסי להיכנס לדמות של אימך-מהי מרגישה? מהי אומרת שם? מהי רואה לנגד עיניה

חזרי אל עצמך אחרי שענית על כל השאלות הללו
ותני לעצמך פידבק לשאלה שהעלית כאן-
אשמח לקרא

אמא שלך פשוט מפוצצת מרוב כעס ומרוב בדידות.
פשוט, מהחדר שלך, תשלחי לה אהבה וברכות.
תגידי לה בלב:

הלוואי שיהיה לך טוב, הלוואי שתהיי שמחה, הלוואי ותשתחררי מכל הכעס שלך.

כרגע את עוד צעירה ועסוקה בלהיות צודקת.
אם מה שאת רוצה זה זוגיות טובה וחיים בלי כעס עבור עצמך,
כדאי לך מאוד לרפא את היחס שלך אליה, ואת הקשר שלך איתה.

את כועסת עליה כי גם בך מצטבר הכעס שלה,
ואת יושבת בחדר ושומעת אותה כי גם את מרגישה בודדה.
אנחנו נוטים לשחזר את המצוקות של ההורים שלנו.
הדרך הכי קצרה, פשוטה ומהירה החוצה היא לברך אותם כדי לרפא אותם,
כדי לרפא את עצמנו ואת הקשר שלנו איתם.

כבר עבדתי עם הרבה בחורות שהגיעו בשנות ה 20 וה 30 עם חיים תקועים
ובלי זוגיות, ובעבודה שהן לא אהבו,
והדבר העיקרי שהיינו צריכות לעשות היה לרפא את הקשר עם ההורים -
ואז הכל נפתח.

תהיי חכמה ותעשי את זה עכשיו.
תחסכי לעצמך הרבה שנים ולאמא שלך הרבה סבל.

חיבוקים ואהבה,
מיכל רון - פסיכולוגיה אלטרנטיבית

גם לאמא שלי יש את זה אבל "בקטנה" יותר חח
שבי איתה קצת, תני לה להוציא קיטור וכל מה שיש לה, לא סגור אם זה יעלם אח"כ אבל בטוח שזה יפחת קצת, וגם לה שהיא אמא שלך זה יעשה קצת טוב יותר...