7 תשובות
אם זה אחרי ריב, וזה כאילו בהפגנתיות שכזאת, לא זה לא בסדר, זה מגעיל וזה פוגע וגורם לאישה להרגיש עזובה.
אם זה מסיבה אחרת כמו למשל אם היא לא מרגישה טוב או שלא בא לא, או משהו הגיוני אחר, אז זה בסדר.
אם זה מסיבה אחרת כמו למשל אם היא לא מרגישה טוב או שלא בא לא, או משהו הגיוני אחר, אז זה בסדר.
לא מומלץ כבר לריב על ההתחלה עדיף לפרוק את המתח בבית ואת הביקורים יש לבצע ביחד אצל שני הורי הזוג לשדר עסקים כרגיל לכבס את הכביסה בבית
הבעל צריך לתת כבוד לאישה כפי מנהג כדת משה וישראל ועל פי התורה
ועזב את בית אביו ואימו ודבק באישתו
הבעל צריך לתת כבוד לאישה כפי מנהג כדת משה וישראל ועל פי התורה
ועזב את בית אביו ואימו ודבק באישתו
בשום מצב זה לא בסדר...
לא זה בכלל לא בסדר,
כי אם עכשיו בתחילת דרכם יחד כזוג נשוי הם לא יודעים לישב מחלוקת
אז מה יהיה בעתיד? יהיו ילדים אז הוא ילך לבית הוריו?
והבעל בכלל הגזים, משאיר את בת זוגתו לבד בבית?
הוא צריך לדעת שהאישה היא הלב של הבית,
גבר שלא יכבד את האשה ויעשה אותה למלכה אז הוא כנראה עדיין ילד
כנראה שהוא לא בשל למוסד הנישואין.
כתוב "וחג השבועות ת ע ש ה לך" אנאלוגית, החג אינו חג אם אינך עושה חג וכנ"ל הזוגיות, יש לבנות הזדמנויות להתפייסות בזוגיות, ואם מהשמיים הורידו את החג ואת ההזמנה להורים לחגוג אז מי אנחנו שלא ניאות... וברמה הרצינית- אני גורס שיש לקבוע כלל בזוגיות: אין הולכים לישון מבלי יוזמת התפייסות חובה אישית. גם כניסת שבת וחג מחייבות התפייסות.
ציון בודאי, מגשר משפחה מוסמך
גבעת שמואל [email protected]
ציון בודאי, מגשר משפחה מוסמך
גבעת שמואל [email protected]
נתחיל מההתחלה - מדוע בני זוג נישאים זה לזו?
כדי לבנות משפחה חדשה.
התורה נותנת לנו כלל חשוב מאד בנושא זה כבר בתחילת דרכם של בני האדם על פני האדמה.
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד." (בראשית ב)
התנתקותו של האדם ממשפחת המוצא שלו, קרי אביו ואמו, הן כורח מציאות שבלעדיו אינו יכול להקים משפחה חדשה.
מעניין שהכלל הזה ניתן לאדם וחווה שאין להם הורים לעזוב. דבר זה מלמדנו שזו הנחייה להורים, כן דווקא להורים, להורות לבנם או לבתם שהם נשאו בני זוג ומעתה עליהם להיות צמודים אליהם כדי שיוכלו לבנות משפחה יציבה. על אחת כמה וכמה בחגים.
והיו לבשר אחד, סיום הפסוק אינו מורה על הולדת ילדים ועל ידי זה להיות לבשר אחד, משום שיש לנו לשם כך, די בצמוד, את הפסוק פרו ורבו ומלאו את הארץ. הפסוק מסיים במילים והיו לבשר אחד, שכן הבעל והאישה הופכים להיות יחידה אחת שלמה ולכן חצי מן היחידה אינו יכול להיות במקום אחד והחצי השני במקום אחר, זו אינה זוגיות.
מכאן ברור לנו שהתשובה לשאלה אם זה בסדר שבן זוג יעזוב את אשתו בבית וילך להוריו לחוג את החג היא שלילית. אסור באיסור חמור!
פגיעה כזו באישה שהבעל עוזב אותה בביתה לאנחות בזמן של חג נשארת תקועה בנפשה שנים רבות ויהיה לו קושי רב להתגבר עליה ולפייס אותה.
בכלל לגבי ויכוח.
ויכוח הוא שדבר חיובי בעת שאנו מתווכחים על נשוא חשוב שיש לנו בו חילוקי דעות. אבל בוויכוח יש כלל גדול מאד שאנו שוכחים לקיים והוא להקשיב בקשב רב עד סוך דבריו של האחד ורק אז לקחת נשימה ולענות. במקום זאת אנו מתחילים לענות כאשר האחד עדיין לא סיים את דבריו, לרוב מיד בתחילת דבריו יש לנו כבר מענה. זה לא וויכוח זו כפיית מחשבה על השני, משום שכאשר איני מקשיב איני עונה לצרכיו של השני אלא לצרכיי שלי וזו כפיית מחשבתי על מחשבתו של השני.
וויכוח חייב להיות שקול ושקילתו נעשית בהקשבה והמחשבה על מה שכל אחד אומר, ולא בחוסר מחשבה.
כדי לבנות משפחה חדשה.
התורה נותנת לנו כלל חשוב מאד בנושא זה כבר בתחילת דרכם של בני האדם על פני האדמה.
"על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד." (בראשית ב)
התנתקותו של האדם ממשפחת המוצא שלו, קרי אביו ואמו, הן כורח מציאות שבלעדיו אינו יכול להקים משפחה חדשה.
מעניין שהכלל הזה ניתן לאדם וחווה שאין להם הורים לעזוב. דבר זה מלמדנו שזו הנחייה להורים, כן דווקא להורים, להורות לבנם או לבתם שהם נשאו בני זוג ומעתה עליהם להיות צמודים אליהם כדי שיוכלו לבנות משפחה יציבה. על אחת כמה וכמה בחגים.
והיו לבשר אחד, סיום הפסוק אינו מורה על הולדת ילדים ועל ידי זה להיות לבשר אחד, משום שיש לנו לשם כך, די בצמוד, את הפסוק פרו ורבו ומלאו את הארץ. הפסוק מסיים במילים והיו לבשר אחד, שכן הבעל והאישה הופכים להיות יחידה אחת שלמה ולכן חצי מן היחידה אינו יכול להיות במקום אחד והחצי השני במקום אחר, זו אינה זוגיות.
מכאן ברור לנו שהתשובה לשאלה אם זה בסדר שבן זוג יעזוב את אשתו בבית וילך להוריו לחוג את החג היא שלילית. אסור באיסור חמור!
פגיעה כזו באישה שהבעל עוזב אותה בביתה לאנחות בזמן של חג נשארת תקועה בנפשה שנים רבות ויהיה לו קושי רב להתגבר עליה ולפייס אותה.
בכלל לגבי ויכוח.
ויכוח הוא שדבר חיובי בעת שאנו מתווכחים על נשוא חשוב שיש לנו בו חילוקי דעות. אבל בוויכוח יש כלל גדול מאד שאנו שוכחים לקיים והוא להקשיב בקשב רב עד סוך דבריו של האחד ורק אז לקחת נשימה ולענות. במקום זאת אנו מתחילים לענות כאשר האחד עדיין לא סיים את דבריו, לרוב מיד בתחילת דבריו יש לנו כבר מענה. זה לא וויכוח זו כפיית מחשבה על השני, משום שכאשר איני מקשיב איני עונה לצרכיו של השני אלא לצרכיי שלי וזו כפיית מחשבתי על מחשבתו של השני.
וויכוח חייב להיות שקול ושקילתו נעשית בהקשבה והמחשבה על מה שכל אחד אומר, ולא בחוסר מחשבה.
הכל בסדר, כל זמן שמרגישים בסדר.
הם אנשים צעירים?
כי לפעמים אנשים צעירים, בעיקר כאלה שעוד לא התנסו מספיק בחיים,
ועוד לא מצאו את הסנטר של עצמם,
מסתכלים ימינה ושמאלה, אצל החברים, והשכנים, ומה שאמרו להם,
ואיך זה היה אצלהם בבית, וכד' -
כדי לדעת מה 'בסדר', מה 'נכון', איך 'צריך'.
וזה עצוב.
כי האמת היא שאנחנו קובעים לעצמנו מה נכון וטוב לנו,
והכי כדאי ללכת לפי זה -
כי אף אחד חוץ מכם - לא החברים, לא השכנים ולא המשפחה,
לא יצטרכו בסופו של יום לשלם את המחירים שאתם משלמים,
רק אתם.
והמחירים הם: חוסר שלמות פנימית, חוויה של פשרה ושל תיסכול,
מריבות, ריבים ומאבקי כוח בתוך הזוגיות, ואפילו פרידה ובדידות.
וחבל.
אז:
כל אדם צריך למצוא עבור עצמו מה נכון ומה טוב עבורו:
בעבודה, באהבה, עם כסף, וכד'.
ורק אז, אחרי שאנחנו שלמים עם עצמנו גם מבפנים וגם מבחוץ,
גם מבחינת איך שאנחנו מרגישים וגם מבחינת איך שהחיים שלנו נראים,
כדאי להכניס למשוואה עוד אדם, או במלים אחרות: להכנס לזוגיות.
ואז, בזוגיות, מתחילים את אותו התהליך, רק ברמה יותר מורכבת:
מוצאים מה נכון לשניכם -
מה נכון לכם בלהיות ביחד ובלהיות לבד, מה נכון עבורכם במין,
מה נכון עבורכם בכסף, מה נכון עבורכם עם המשפחות של כל אחד,
מה נכון עבורכם עם החברים - המשותפים והאישיים, וכד'.
וזה תהליך, אגב, שנמשך כל החיים.
ככל שאנחנו יותר בנקודה שנכונה לנו עבור עצמנו - טוב לנו יותר.
וככל שאנחנו ממשיכים עם התהליך הזה בתוך הזוגיות -
טוב לנו יותר בזוגיות.
זה התהליך האישי של הגילוי העצמי, ההתפתחות העצמית, המודעות והתיקון.
שיהיה בהצלחה,
מיכל רון - אהבה טובה
הם אנשים צעירים?
כי לפעמים אנשים צעירים, בעיקר כאלה שעוד לא התנסו מספיק בחיים,
ועוד לא מצאו את הסנטר של עצמם,
מסתכלים ימינה ושמאלה, אצל החברים, והשכנים, ומה שאמרו להם,
ואיך זה היה אצלהם בבית, וכד' -
כדי לדעת מה 'בסדר', מה 'נכון', איך 'צריך'.
וזה עצוב.
כי האמת היא שאנחנו קובעים לעצמנו מה נכון וטוב לנו,
והכי כדאי ללכת לפי זה -
כי אף אחד חוץ מכם - לא החברים, לא השכנים ולא המשפחה,
לא יצטרכו בסופו של יום לשלם את המחירים שאתם משלמים,
רק אתם.
והמחירים הם: חוסר שלמות פנימית, חוויה של פשרה ושל תיסכול,
מריבות, ריבים ומאבקי כוח בתוך הזוגיות, ואפילו פרידה ובדידות.
וחבל.
אז:
כל אדם צריך למצוא עבור עצמו מה נכון ומה טוב עבורו:
בעבודה, באהבה, עם כסף, וכד'.
ורק אז, אחרי שאנחנו שלמים עם עצמנו גם מבפנים וגם מבחוץ,
גם מבחינת איך שאנחנו מרגישים וגם מבחינת איך שהחיים שלנו נראים,
כדאי להכניס למשוואה עוד אדם, או במלים אחרות: להכנס לזוגיות.
ואז, בזוגיות, מתחילים את אותו התהליך, רק ברמה יותר מורכבת:
מוצאים מה נכון לשניכם -
מה נכון לכם בלהיות ביחד ובלהיות לבד, מה נכון עבורכם במין,
מה נכון עבורכם בכסף, מה נכון עבורכם עם המשפחות של כל אחד,
מה נכון עבורכם עם החברים - המשותפים והאישיים, וכד'.
וזה תהליך, אגב, שנמשך כל החיים.
ככל שאנחנו יותר בנקודה שנכונה לנו עבור עצמנו - טוב לנו יותר.
וככל שאנחנו ממשיכים עם התהליך הזה בתוך הזוגיות -
טוב לנו יותר בזוגיות.
זה התהליך האישי של הגילוי העצמי, ההתפתחות העצמית, המודעות והתיקון.
שיהיה בהצלחה,
מיכל רון - אהבה טובה