4 תשובות
מה שעובד נפלא עם ילדים, גם בהעברת מסרים וגם בתקשורת ביניכם הן מטאפורות, כלומר סיפורים. לפי הכרתך את בנך ספרי לו סיפור, רצוי לפני השינה. את בוחרת את הדמויות, את מתארת את המקרים, הכל בהקבלה, ברמז, בלי לתת מוסר בשכל מפורש. העבירי בסיפורים שלך בדיוק את מה שאת רוצה להבין ממנו. בתום הסיפור דברו על זה. שאלי אותו מה הוא מוסיף לסיפור, איך הוא היה משנה אותו. תני לו לתת שם לדמויות, ליצור מצבים. אין לי ספק שיעלו תובנות חדשות גם אצלו וגם אצלך ויהיה שינוי משמעותי, לטובה.
היי אמא!
דברים מהסוג הזה לא פותרים באלימות (לא מילולית ולא פיזית) ולא מפעילים שום סמכות (יהיו כאלה שיגידו לך שתבהירי לו שזה אסור וזה מותר).
חשוב מאוד לזכור שאחרי הכל, בוגר ככל שיהיה, מדובר בזאטוט קטן וטיפשון (לא שלך אישית, כולנו היינו כאלה) ומשום גילו אוהב לעשות את מה שאוהב לעשות מבלי לדעת שישנם דברים שפשוט לא עושים (כמו שבנך עושה) ואין על מה לכעוס ולרגוז.
הפיתרון היחיד הוא לשוחח ולדבר איתו, לנסות להבין מה מציק לו, אולי מישהו בגן, אולי היה רגיל במובן מסויים להיות ה"מנהיג" ופתאום הוא לא, אולי הגננת מתייחסת אליו שונה (לא באמת אלא כי הוא מדמיין שזה כך)
נסי לדבר עם ההורים האחרים בגן, הוריו של חבריו הקרובים ביותר ולברר האם היו איזשהם היתקלויות והתנגשויות בינם ובינו.
ילדים לא ממציאים כלום, לא אלימות ולא התנהגות אחרת ויש סיבה להתנהגותם, כמו כן הם לא "ממציאים" התנהגות אלא לומדים מאחרים וגם את זה יש לבדוק.
תקשיב טוב דבר עם הבן שלך ותיסגור אותו 5 דקות בחדר ותבקש מי מנו אחרי 5 דקות שיסביר לך מה הבעיה ולמ אי אפשר לפתור את זה בלי אלימות בבקשה אל תמנע מי מנו לאגן על עצמו
אפילו תישלח אותו ללמוד קרטה תיראה שעם תעשה את זה שבועה שבועים באתמדה
הכול חוזר לסידרו
אנונימי
אמא יקרה, יפה את עושה כאשר את מנסה לשוחח איתו, להבין אותו ולחשוב יחד על דרכי התמודדות ופתרון. אני בהחלט בעד לדבר עם ילדים בכל גיל, אך צריך לקחת בחשבון שילד בגיל 5 הוא קצת צעיר מדי בשביל להיות מסוגל להביע את רגשותיו. ילד הרבה פעמים לומד צורת התנהגות מתוך דוגמה - רואה מישהו שפותר בעיות באלימות.
מה שאת יכולה לנסות לעשות זה לתת לו הרבה חיזוקים על התנהגויות חיוביות - לתת חיזוקים על ידי אמירות - "אני אוהבת איך ששחקת יפה עם ...". אפילו אחרי 5 דק' משחק. תנסי לעקוב אחרי המשחק עם חברים, ולשים לב מה מעורר אותו לאלימות. כאשר תזהי את הסימנים, תוכלי לפנות אליו עם אמירה מחזקת רגע לפני ההתפרצות. אפשר להציע לו לפנות אליך אם יש בעיה עם חבר. אפשר אף להציע פרס קטן על משחק שקט ופתרון אחר של הבעיות.
כמובן, שאל תענישי בסגירה בחדר, אבל אפשר להגיד לילד "אם אתה לא יכול לשחק יפה עם חברים, לא תוכל להפגש איתם". אם זה קורה בגן - אני מקווה שלגננת יש דרכי התמודדות, אפשרי "כסא חשיבה" שאליו מוצאים את הילד ל"פסק זמן" לחשוב על התנהגותו. "פסק זמן" לא יעלה על 5 דק'.
מקווה שמשהו מכל הרעיונות שקבלת יתאים לך. אם תרצי עוד התייעצות תוכלי לפנות אלי דרך האתר שלי.