3 תשובות
הרעיון הוא להחזיר אותה בהדמייה, בסיפור, בשיחה, לחוויה טובה שהייתה לה מול היציאות. זיכרון חיובי, ובו להתמקד. טכניקת דמייה נפלאה ב nlp יכולה למחוק לחלוטין את הטראומה, זאת לא אוכל לעשות מרחוק, אבל אם את כאמא יושבת ומחזירה אותה בעדינות, באהבה עם הרבה חום ורוך לחוויה הטובה שהייתה לה (למשל ברגע הראשון שעשתה בסיר נניח, כמה הייתה גאה, או כמה נעים כשהקקי יוצא החוצה וכו'').
אפשרות נוספת היא סיפור מול בובה או דובי- בעיקר חבריה הטובים, ללכת איתם בסיפור ובדמיון לשרותים, לראות מה קורה להם, ליצור איתם חוויה חיובית ומשחררת.
חוויתי את זה הרבה גם כמטפלת וגם עם ילדיי שלי. הקטן נחנק פעם ממנדרינה ואז זמן מה הוא לא הסכים לאכול כלום מחשש שיחנק. החזרתי אותו לרגע אחד שעושה לו מאד טוב עם האוכל: בקליפורניה הם היו אומרים "יאמי יאמי אין מיי טאמי" - "טעים טעים לי בבטן", כולל ליטוף על הבטן תוך כדי. עצם התנועה המילים והחוויה הטובה של פעם חיברה אותו לטוב, השכיחה את הרע.
ספרי שזה הסתדר.
לבתי פיתחה בעקבות משהו דומה חשש מאוד גדול לעשות צרכים. זה היה בערך בגיל שלוש בעקבות גמילה מחיתולים. רופאת משפחה המליצה על שמן פראפין אבל זה לא עזר היא היתה עומדת, עושה שרירים בטוסיק ומנסה לעשות צרכים.. לא כל כך עובד!
בשורה התחתונה - שמן הפראפין עוזר בעניין היציאות אבל הבעייה הפכה להיות רגשית.
לקחתי אותה להומיאופט שעזר בעניין..

בהצלחה
עברתי את זה
שואל השאלה:
תודה רבה לכולם!
אנונימי