3 תשובות
התשובה היא שאכן הגיל הזה הוא הגיל להתחיל בהצבת גבולות לפעוטות, גם בנושא התזונה שלהם. אנו אכן לא ממליצים ללחוץ על הילד לאכול יותר ממה שהוא רוצה ומסכימים איתך שיש להבהיר לו שזמן הארוחה הוא זמן האוכל, אם כי גם כאן לא צריך להיות פנאטי לחלוטין ונטילת פרי או חטיף דגנים בריא, יכול בהחלט להיות לעניין, אם אינו הופך למצב קבוע של ארוחה מתמדת.
ועוד דבר - כדאי לבדוק מדוע הילד איננו מתלהב לאכול את הארוחות שלו. היתכן שהאוכל אינו מגוון מספיק או פשוט איננו טעים? נסו לבחון את התגית "ילדים, מתכונים" ולראות מה ניתן לעשות כדי לגוון את ארוחותיו ולעשות אותן טעימות יותר. מצד שני, אל לכם להיגרר לתת לו ג'אנק פוד, רק בגלל ש"זה טעים לו".
בתגית "ילדים, תזונה" תוכלו ללמוד רבות על הרגלים וחינוך תזונתי בריא לילדיכם.
בהצלחה!
ועוד דבר - כדאי לבדוק מדוע הילד איננו מתלהב לאכול את הארוחות שלו. היתכן שהאוכל אינו מגוון מספיק או פשוט איננו טעים? נסו לבחון את התגית "ילדים, מתכונים" ולראות מה ניתן לעשות כדי לגוון את ארוחותיו ולעשות אותן טעימות יותר. מצד שני, אל לכם להיגרר לתת לו ג'אנק פוד, רק בגלל ש"זה טעים לו".
בתגית "ילדים, תזונה" תוכלו ללמוד רבות על הרגלים וחינוך תזונתי בריא לילדיכם.
בהצלחה!
מערכת סטיפס
מניסיון, ועם כל הזדהותי עם אישתך שרוצה שהוא יגמור מהצלחת ויאכל את כל אבות המזון - לא כדאי ללחוץ. זה יכול ליצור חלילה בהמשך יחסי "אהבה שנאה" עם האוכל ועל כל המשתמע. יש לקבוע מסגרת זמן שאוכלים, ממליצה שזה גם יהיה הזמן שלכם, הוא יראה שגם אתם יושבים ואוכלים ואף אחד לא קם מהשולחן (זה היה הפיתרון אצלנו).
נכון שילד צריך גבולות ונכון שילד צריך לאכול.
אתה כותב על ילד בן 2 - ילד בגיל הזה גם עם מסוגל לאכול לבד - עדיין התהליך קשה ויכול להיות שמתיש והילד אינו מוכן להתמודד עם הקושי למען האוכל. יתכן שכמו שאתה כותב - האכילה משעממת אותו - ילד בגיל הזה, בעיקר אם הוא ילד פעלתן, לא מתלהב "לבזבז זמן", על אכילה.
לכן, יש הצדקה בהעסקתו בעזרת סיפורים. אבל, בנוסף, לתת לו תשומת לב גם לא בזמן האוכל, אחרת ילמד שאי אכילה זו הזדמנות נפלאה לקבל תשומת לב מההורים. יש להקפיד שזה לא יגלוש להכריח אותו לאכול ולגמור מהצלחת, אחרת האכילה תהפוך להיות נושא למאבקי כוח ביניכם לבין הילד.
בגיל קצת יותר גדול, אפשר להתחיל עם גבולות - "אוכלים רק בזמן הארוחה, ולא מקבלים אוכל ובטח לא חטיפים, לאחר מכן, אלא רק בארוחה הבאה". גיל שנתיים הוא עדיין מוקדם מדי לכך.
מצטרפת לתשובתה של ענת - ארוחות משפחתיות, גם כייפיות ונותנות עניין וגם מהוות דגמה לילד.
בתאבון לכולכם.
אתה כותב על ילד בן 2 - ילד בגיל הזה גם עם מסוגל לאכול לבד - עדיין התהליך קשה ויכול להיות שמתיש והילד אינו מוכן להתמודד עם הקושי למען האוכל. יתכן שכמו שאתה כותב - האכילה משעממת אותו - ילד בגיל הזה, בעיקר אם הוא ילד פעלתן, לא מתלהב "לבזבז זמן", על אכילה.
לכן, יש הצדקה בהעסקתו בעזרת סיפורים. אבל, בנוסף, לתת לו תשומת לב גם לא בזמן האוכל, אחרת ילמד שאי אכילה זו הזדמנות נפלאה לקבל תשומת לב מההורים. יש להקפיד שזה לא יגלוש להכריח אותו לאכול ולגמור מהצלחת, אחרת האכילה תהפוך להיות נושא למאבקי כוח ביניכם לבין הילד.
בגיל קצת יותר גדול, אפשר להתחיל עם גבולות - "אוכלים רק בזמן הארוחה, ולא מקבלים אוכל ובטח לא חטיפים, לאחר מכן, אלא רק בארוחה הבאה". גיל שנתיים הוא עדיין מוקדם מדי לכך.
מצטרפת לתשובתה של ענת - ארוחות משפחתיות, גם כייפיות ונותנות עניין וגם מהוות דגמה לילד.
בתאבון לכולכם.