שפע ירק במדבר הצחיח הוא תמיד מקור חדווה ותאווה לעיניים. ואכן, חצרו של הקיבוץ, הנטוי בראש מצוק המשקיף על קניון נחל ערוגות ושמורת עין גדי הוא כל מה שחובב צמחים טרופיים ישאף לראות. עצי פיקוס רחבי פארות השולחים שורשי אויר מסורגים סביב הגזעים ומטפסים רעננים. על כולם מתנשאים עצי הבאובב, "לחם הקופים", הידועים בעובי גזעיהם. כולם יובאו לארץ וניטעו כאן לפני עשרות שנים וצברו נפח וגובה ופריחתם מרהיבה. למולם מיוצג הצומח הצחיח בעשרות מיני קקטוסים וצמחים יובשניים אחרים, שלוקטו אף הם מקצות העולם השונים.
עשרות רבות של מבקרים – תיירים באוטובוסים מפוארים, תלמידים בטיוליהם השנתיים פוסעים בשבילי הקיבוץ, שהוא הוא הגן הטרופי. דמי הכניסה מסייעים לתחזק את הגן המפואר.
כחובב צמחים מנעורי, שאיננו מחמיץ ביקור בגן בוטני בכל אתר שאליו אגיע בעולם, חוויתי אף אנוכי חוויה בראותי צמחים-מכרים מקצות תבל: צמחי קוצים וצאלונים ממדגסקר, שיחי ציקס מדרום אפריקה, אגבות וקקטוסים מאמריקה, דקלים מכל קצות תבל ומטפסים טרופיים הכרוכים סביב גזעיהם.
כחובב טבע ישראלי הייתה התפעלותי מהולה בעצב עמוק. שפעת הירק הפורצת ומתריסה מבליטה ביתר שאת את העובדה ששמורת עין גדי, ונחל ערוגות השכן, שמרגלות הקיבוץ סובלים מזה שנים ממחסור כרוני במים. צמחית הנחל, המבוססת ברובה על המים הזורמים באפיקו, כמשה, בעוד מרבית מימי הנחל מוזרמת בצינורות אל הקיבוץ, שצמחייתו מושקית מדי יום כדי לייצר את אשליית השפע הזה..
ויכוח נטוש מזה שנות דור בין הקיבוץ ורשות הטבע והגופים הירוקים. בזמנו נקבעה מכסת מים נדיבה לקיבוץ לצורך גידולי החקלאות שלו – הכרמים, התמרים וגני הירק. כיום הצטמצמו מאד שטחי החקלאות של קיבוץ עין גדי, ורוב ענפי החקלאות חוסלו. במקומם קמו מפעל למים מינרליים, המשווק את מימי הנחל בבקבוקים לרשתות השיווק, ותעשיית אירוח בחדרים, הנאחזת לא במעט בגן הטרופי – "קיבוץ שהוא גן". על הקצבת המים לא ויתר הקיבוץ ונאחז בטיעון ש"אין הבדל בין מים ה'נארזים' בפירות, או בבקבוק פלסטיק", המשווק ברשתות המזון. את מחיר הצטמצמות מקורות המים ושנות הבצורת מחד ושפע הירק בחצר הקיבוץ משלמים צמחי הנחל.
קצת על הויכוח הציבורי סביב מימי שמורת עין גדי קרא בקישורים המצורפים.
תגובות לטיפ: