סטיפס ל ?  


>
סמן

הספד לאמא - להשראה - אפשר לראות?


‏יום ראשון ‏31 ‏אוגוסט ‏2008 מאת: סאלי בסיס  
אמא,

אמא, חשבתי שאת נצחית....

זה נכון, שאמרת שאלה הם החיים והם מסתיימים....כי זה חלק מהאבולוציה...

זה נכון, שאמרת שהגוף הוא הרכב והוא נעלם...אבל הרוח לעולם נשארת והיא נצחית

זה נכון, שלימדת אותנו להתמודד לבד ומעולם לא נלחמת את מלחמותינו...

זה נכון, שלא פינקת אותנו, כי אמרת שחיים קשים מעצימים מגדלים ומלמדים את הילדים להיות חזקים...

זה נכון ,שלא הרשית לנו לבכות...כי אמרת שאנו חזקים...אבל אני תמיד בכיתי...

זה נכון ,שדברת איתנו לוגוסופיה על מנת שנבין ונקבל את העלמות הגוף ונדע שאנגיית הרוח שלך כאן איתנו...

כל זה נכון....אבל אמא, את האור והשמש של חיינו ולא רק שלנו אלא של כל מי שהיה בקרבתך..ואת חסרה לנו.


אמא, את כל כך מיוחדת...
לכולם הסברת...את כולם לימדת...בשקט בסבלות ודבקות במטרה..
לכולם חייכת, אפילו לרופאים שנאלצו לעיתים להכאיב לך..גם להם הסברת פנים...ואמרת " מסכנים, כמה קשה הם עובדים"...

על אבא אמרת שהוא סובל...כי את מעירה אותו בלילה...

לאיציק ואמנון אמרת לא פעם,,,,סליחה שאני מטרידה אתכם...

עם אברהם ואיציק אהבת לטייל....וחיכית בכיליון עיניים לפגישות ולשיחות הנפש.....שנסבו על עובדות החיים , על המודעות להזדמנויות בחיים...על זה שלא צריך להפסיד את הלקח בחיים ויש ללמוד ממנו לבאות....ועוד ועוד

לאמנון הכנת בכל בוקר סנדוויץ, כי אמרת שהוא חייב לאכול בבוקר...וחיכית לו בשקיקה בשעות הערב לאחר העבודה...חיכית לו כי הוא המצחיקן בחבורה...רק הוא יכול היה לגרום לך לצחוק.....ואת כל כך אוהבת לצחוק...והצחוק שלך מתגלגל ומדביק את כל הסובבים.....

ואיתי בתך היחידה נהינת "לדבר לוגוסופיה"....נהינת לראות אותי מרצה בלהט לאיציק לאמנון ולכל מי שרק רצה לשמוע...נהנת להמתיק איתי סודות....

אמא את כל כך מיוחדת...

כששהית בבית חולים, שאלת אותנו: "אתם יודעים מה טוב בלהיות בבית חולים?"

גיחכנו בחצי חיוך..... ואת, בחוכמה, שכל כך אופיינית לך ענית: יש לי את הילדים שלי נטו, אתם באים להיות איתי, אנחנו מדברים על נושאים חשובים...והכי חשוב אתם מדברים זה עם זה....שיחות נפש ואני נהינת מכם.."

אמא את כל כך מיוחדת...

תמיד מקפידה לשמור על משפחה מאוחדת...וכשנוצר קרע במשפחה לקחת ללב ולא ידעת את נפשך...חיפשת דרך לאחד את קשיי העורף
....בדרכך הנבונה והחכמה כתבת להם מכתב על מהות הסליחה ועל משמעות האושר....




אמא את כל כך מיוחדת...

בימים הקשים...תמיד חושבת עלינו שלא נבהל שלא נפחד שנהייה חזקים....ושנדע להתמודד....

השתמשת בחיוך...במילים....העיקר שלא נדאג לך.

החיוך המהול בכאב ששילחת אלינו האיר את חיינו...ומילא אותנו באושר.

לא איפשרנו לך לראות את העצב בעיננו..לידך תמיד חייכנו...

אמא, חשבתי שאת נצחית....

משום שתמיד היית שובבה ונמרצת...

המרצת אותנו להבין, ללמוד, לאהוב, להנות מהחיים, להיות אנשים טובים יותר...צנועים.....ומעולם לא שכחת את חוש ההומור

גם ברגעים הקשים מצאת על מה לצחוק....

אבא שלנו, דוד ליאון, היה שותף מלא לדרך הזו.

אחד הדברים החשובים שאני כאדם בוגר ראיתי, הוא החברות המדהימה שהייתה בינכם...תמיד היה לכם על מה לדבר..מעולם לא השתעממתם

זה בחברת זו..הייתם זוג מעניין שאפשר ללמוד ממנו הרבה על פשרה, ויתור, דאגה אהבה ועוד...

הוי אמא, חשבתי שאת נצחית..

באופן אישי

תמיד הגשתי צורך להוכיח את עצמי כדי שתוכלי להתגאות בי....

רציתי בעל הכי, הכי,

רציתי ילדים הכי ,הכי,

רציתי משפחת הכי, הכי,

רציתי בית הכי, הכי,

רציתי להצליח בלימודים ובעבודה הכי ,הכי..

תמיד שמעתי אותך אומרת לי " לא משנה מה את עושה...העיקר שתעשי אותו הכי הכי..."

וכך השתדלתי אמא..

ואת התבוננת...ללא כל מילת בקורת...

ואם היה משהו לומר או לתקן זה תמיד היה באופן בלתי ישיר מלווה בהסברים ותובנות...

אמא, כל חיי היית זו את שהטענת אותי בכוח...שתי מילים אמרת: "את מסוגלת".....

ולאן שפניתי ורציתי להגיע, הגעתי בזכות האנרגייה של שתי המילים הללו....

גם בימים האחרונים בבית החולים זכרתי את המילים את מסוגלת...

ואמא כל כך השתדלתי...

הייתי בטוחה שאני מסוגלת

הייתי בטוחה שאת נצחית...

הייתי בטוחה שאת המלחמה הזו ננצח ביחד...

גייסתי למלחמה את כל האנרגיות שלי...

גייסתי למלחמה את כל האנרגיות של אברהם ואיציק ואמנון...

גייסתי למלחמה את כל המשפחה....כולם עבדו עם המחשבות....ושידרו לך כוחות

גייסתי למלחמה את הצוות המטפל...

לא נתתי לשום מחשבה פסימית לעבור אצלי...

אמא, הייתי בטוחה שאת נצחית

אמא הייתי בטוחה שננצח כמו שתמיד נצחנו...

בכל המלחמות נצחנו....

ורק בזו האחרונה כשלתי....

אמא, הרכב נעלם...

הרוח שלך חיה ומתקיימת באבא, בנו ילדייך: אברהם סאלי איציק ואמנון

בנכדייך: מירב מיכל עידו ליאת לירון ענבר אור עמית דן יובל נועם ורועי...

בנינייך ריף, יהב, בארי ואייר...בכלותייך בלה תרצה ופנינת בחתנך שמוליק..באחיותייך דיאנה ואיבון ובאחיך מוני..

באחיינייך אחיניותייך ובכל מי שבא עמך במגע...

על כולנו הרעפת מרוחך הנדיבה...



אמא,

אל תשכחי אותנו...

המשיכי להאיר את חיינו...ולצייד אותנו בכוח להמשיך..לשאת בעול החיים בלעדייך..

והכי חשוב לקיים את צוואתך ....."להיות מאוחדים"...





--
סאלי בסיס
מנהלת בית ספר "ספיר"
לוד
 
דירוג:
(73 מדרגים)



תגובות לטיפ: