מה אתם חושבים על ילדים שאין להם חברים?

כלום, כאילו אני לא מאשים אותם אם זה מבחירה או מחוסר ביטחון

שהם כמוני

לא תמיד יש זמן לחברים

בתור אחד כזה זה מבאס מאוד

תכלס, שכנראה יש סיבה לכך שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלהם.

פעם הייתי חושבת אחרת, לכן תמיד התחברתי לכאלו שאין להם חברים, מהר מאוד הבנתי למה לאותם אנשים באמת אין חברים.

שאני מזדהה איתם

שיש לנו משהו במשותף

^ זה לא תמיד נכון לי למשל יש חרדה חברתית אז קשה לי להכיר אנשים חדשים אבל לא תמיד יודעים את זה

סבבה, אבל נגיד אנשים שבאתי אליהם ועשיתי את הצעד הראשון, בטווח הרחוק הם סובבו את הסכין.
ודווקא הם אותם אנשים שאתה כל הזמן מעלה להם את הביטחון העצמי וכל כך מרוכז בלשים אותם תמיד במרכז התשומת לב שלך, דווקא מהם זה הכי כואב כי אתה לא מבין בכלל, שכאשר אתה מראה להם כמה הם חשובים לך, אתה שם את עצמך במקום הכי פגיע שאפשר להיות.
ורוב האנשים מתחילים באיזה שהוא שלב לנצל את זה ולהתייחס אליך כמובן מאליו.
זה בדיוק הסיבה שלרובם אין חברים, הם תקעו לכולם כבר סכינים שלא נשאר עוד במי לתקוע.

יש אנשים טובים בעולם שלא מכירים אלפיי אנשים ומתחברים לקצת אנשים מאשר הרבה