בנות הייתן יוצאות עם מישהו שלא יכול להביא ילדים?

כן

אם הוא לא יוכל להכנס להיריון אז ממש ירד לי ממנו

לא

כן ברור. אני גם לא רוצה ילדים.

לא חושבת כי חלום שלי זה ילדים
אבל הכל יכול לקרות ואם אני אוהב אותו אז כן אבל זה יהיה לי חסר

כן כי גם בכללי אני לא רוצה ילדים וגם אם כאן יש אפשריות שונות

לכל מי שכתבה שהיא לא רוצה ילדים אתן יכולות להסביר למה?

לדעתי ילדים זה האושר של החיים, אני אישית, שוללת ישר.
(גם בן אדם שיכול להביא אבל לא ירצה)

כן
זה כן עצוב אבל לא אוותר על בן אדם שאני אוהבת רק בגלל זה ואפשר לאמץ ילדים, זה יכול להיות ממש משמעותי לדעתי.
ובאיזשהו מקום אולי זה אפילו יסתדר לי כי האמת מפחיד אותי להיות בהריון וללדת, כאילו החוויה עצמה מפחידה אותי.

אני לא רוצה ילדים כי אני לא רוצה להיות אמא חח
לא רוצה לבלות את חיי בלהיות אמא ולגדל מישהו ואחר כך להמשיך לדאוג לו
לא רוצה להיכנס להריון וללדת ולהרוס את הגוף שלי
אני רוצה לחיות את החיים שלי, לא לחלק אותם ביני לבין ילד.
ואני בת 22 , מרגישה ככה מגיל 12.

אכן

האמת אני יכולה להבין אותך אבל לא תרגישי שאין לך משמעות? כאילו משהו חסר? ^^
כאילו אני יודעת שכול אחד מוצא את המשמעות שלו בחיים אבל דוגרי זה נשמע בודד להיות בלי ילדים כי כן יש חברים וזוגיות אבל באיזשהו שלב מה שתמיד ישאר שלך ואיתך זה הילדים והמשפחה כאילו זה מה שהבנתי בחיים, היו לי חברות כמו משפחה ומדריכים בפנמייה שהיו כמו ההורים שלי אבל בסופו של דבר כול אחד יחיה את החיים שלו והכול אז לא יודעת.
לא אומרת לך לעשות משהו שאת לא תאהבי בכוח סתם פשוט מתעניינת.
אגב גם אני הייתי בדעה שלך הרבה זמן אבל בזמן האחרון הגעתי למסקנה שאומנם מפחיד אותי האחריות ואולי ההרגשה של הנטל אפילו אבל זה משהו שיכול ממש למלא ואני אישית ארצה באמת להתחבר אליהם ולהיות שם בשבילם ושיקבלו מה שאני לא קיבלתי בבית, רגשית בעיקר.
ושוב לא שופטת את הדרך חיים שלך באמת נטו מתעניינת.

^^מסכימה איתך שמעליי וגם ילדים נותנים משמעות אחרת לחיים וזה משהו שלא חווים בדכ.
זה פשוט אהבה שונה ואי אפשר להסביר את זה במילים.

מבחינתי המשמעות של החיים שלי זה לא ליצור מישהו. המשמעות של החיים שלי זה למצות את עצמי, בזה שאני עושה את מה שאני אוהבת, בזה שאני חיה את חיי עם הבן אדם שאני אוהבת, בזה שאני לומדת דברים חדשים ומגלה את העולם, ופשוט חיה את החיים שלי בצורה שאני רוצה לחיות.
מבחינתי להביא ילד זה נטל. אני מודעת לזה שזה לא נטל עבור רוב האנשים אבל עבורי כן. מבחינתי זה להוציא מהאנרגיות שלי ומהבריאות הפיזית והמנטלית שלי, לצלק את עצמי מכל מיני בחינות כדי לגדל בן אדם ואחר כך להמשיך לדאוג לו עד סוף חייו. אני לא מעוניינת בזה. מבחינתי זה, במילה בוטה, לגדל עלוקה. לא בקטע כספי אלא בעיקר בקטע מנטלי ורגשי.
יש לי את הבן זוג שאני אוהבת ואני רוצה לחיות איתו ולחוות איתו עולם ואנחנו לא מחפשים להביא משהו שיגזול מאיתנו את זה.
ומבחינתי להביא ילדים רק כדי ש"יהיה מישהו שיטפל בך כשאת זקנה" זה סתם מגעיל. בכללי להביא ילדים זה אגואיסטי בעיניי אבל אני לא אכנס לזה.

^אני מודעת לזה שזאת אהבה שונה ואני מסכימה. אבל אני לא חושבת שאני חייבת לחוות את סוג האהבה הזה כדי להרגיש שיש לי משמעות בחיים.

חח כן לגמרי מסכימה איתך^
זהו זאת אחריות וזה לדאוג כול החיים למישהו אחר.
זה משהו שכן אני חושבת עליו הרבה גם עד עכשיו לא הייתי הכי מחוברת לילדים אבל באיזשהו מקום זה משהו שיזרום והכול יכול להשתנות בעתיד, נגיד עד לפני כמה ימים לא סבלתי ילדים ופתאום הייתי בהתנדבות עם ילדים ממועדונית רווחה ואחת הילדות כן נכנסה לי ממש ללב והרגשתי שהרגש האימהי והחם יוצא ממני איכשהו וכניראה זה משהו שמגלים עם הזמן וגם הדעות יכולות להשתנות או שזה ככה ישאר אצלך תמיד וזה גם בסדר, לבינתיים זה לא אמור להיות קריטי כי אנחנו במילא עדיין צעירות אבל מבינה אותך זה משהו שאני גם חושבת עליו לפעמים.

כן.