תעשו טובה תקראו מה שכתבתי אני צריכה שתגידו לי מה אתם חושבים

קשה לי לנשום כשאני לידך מרוב שאת מסריחה.
כשאני רואה אותך מתנשקת איתו אני לא מבינה איך הוא מוכן לגעת בך בכלל.
כשאת אוכלת אני עדיין לא מבינה איך את עדיין לא התפוצצת.
כשאומרים לך שאת יפה, אני יודעת שזה עוד שקר שאת מקבלת ביום יום.
כשאת צוחקת אני נבהלת כי זה נשמע כמו צרחה.
כשאת קופצת אני רואה בטן אחת וזה הכל.
כשאת שרה אני מבינה מה הרמה הכי גרועה בחיים.
את רואה את עצמך מחייכת, אני רואה שאת זקוקה לטיפול שיניים.
חשבתי שאין בך דברים קטנים, אבל הבנתי שיש, המוח שלך.
ולמרות כל זה,
אוהבים אותך,
למרות כל מה שאת.
הלוואי והייתי מבינה מה מוצאים בך.
אבל אני בחיים לא אבין.