למה הורים מתעללים בילדים שלהם

כי הם קקות וחלאות אדם:)
באמת נו תנו לי סיבה אחרת

יש אנשים שחושבים שזאת דרך לחנך... עצוב

עניין של חינוך
יש מצב שככה חינכו אותם אז ככה הם גם מחנכים את הילדים שלהם..
נכון זה מעשה לא טוב ועצוב , אבל ככה זה

שואל השאלה:
צודק לגמרי. אומרים מתי שבת מציקה לבן שזה בגלל שהיא אוהבת אותו ואז הוא חושב שזו דרך להראות אהבה.

^אתם מודעים לזה שיש גם מקרים של התעללות סתם ככה? לא עכשיו מכות כעונש (למרות שגם זה מזעזע) אלא כאילו סתם מרביצים להם ביום יום ומרעיבים אותם וכאלה נטו בשביל שהם יסבלו.
לא עניין של חינוך. הם ליטרלי חלאות אדם.

תלוי למה הכוונה שלך
יש באמת הורים שחושבים שזאת דרך נכונה לחנך ילדים- מכות.
ויש "הורים" לצערי שפשוט כנראה אין להם סבלנות לילדים קטנים אז הם מרביצים להם.
זוועה באמת לאנשים כאלה מגיע לסבול כל החיים

בתור ילדה שאבא שלה היה אלים אני יכולה להגיד שזה שילוב עם חוסר מודעות ורגשות ורצון "לחנך" יעני הוא חשב שזאת הדרך וגם הוא לא ידע לשלוט בעצמו וממש היה חסר סבלנות ואיפוק והוא עבר הרבה והיה מאוד מתוסכל ומדוכא מהחיים והוציא הכול עלינו וזה ממש לא מצדיק את זה שגרם לנו לסבול בגלל מה שהוא עבר ופשוט ככה חייתי כול היסודי עד החטיבה, בבית שהוא כמו סוג של כלא, בית קטן עם המון לחץ ואווירה מתוחה וצעקות וריבים ומלא אחים וההורים לא עבדו ובקיצור זה מה שיצא ואותי זה השאיר עם צלקות קשות.
אגב הוא לא רק היה אלים הוא גם היה אוהב לריב ולרדת עליי חופשי, גם מילולית וגם אמר דברים שפגעו בי ובקיצור ניסה לירמוס אותי ואת אחים שלי כי שיעמם לו, ברור שזה יהיה ככה הוא הרי היה חייב להעסיק את עצמו איכשהו לא?
אבל לפחות הוא עזב כשהייתי בכיתה י ומאז גדלתי וקיבלתי יותר ביטחון ובעיקר נהפכתי לחופשיה ויכלתי להתאפר ולהתלבש איך שאני רוצה והאמת היה מעבר קצת חד ממלא גבולות לפתאום יותר מדי חופש ולקח לי זמן ללמוד איך לשלוט בעצמי על החיים שלי אבל אני שמחה שהמצב השתנה כי יכול להיות שאם הוא היה נשאר אני הייתי נשארת אותה ילדה קטנה סגורה ומפוחדת שבלי חופש, בכיתה יא גם עברתי לפנמייה וחוויתי המון דברים והתפתחתי אז כן דברים טובים קרו בסוף, יש מלא יתרונות וחסרונות לכול מה שעברתי כי מצד אחד אני כן עם דימוי עצמי נמוך וקשה לי להגן על עצמי ואני כם חרדות ואני מאמינה שהוא מאוד השפיע על האופי שלי כי לא הייתי כמו אנשים אחרים שיש להם תמיכה מהבית ויקבלו ביטחון אבל היו איתי חברות מכיתה ז שעברו איתי הכול ובאמת חברות נפש שנהפכו למשפחה בשבילי וראו את כול התהליך שעברתי אבל באיזשהו מקום אני מבינה עכשיו אחרי כיתה יב שחברות זה לא כמו משפחה בסוף כול אחת עוזבת לחיים שלה ועם כמה שהייתה בנינו חברות אמיתית זה לא כמו הורים שתמיד ישארו שם וזה קשה וגורם לך להרגיש לבד אבל אני צריכה לשמוח על מה שהיה שלפחות קרה כי זה עדיף מכלום וכן זכיתי לגמרי ובכללי יש לי תפיסה שונה לחיים ממה שיצא לי לראות אצל בנות אחרות שבאות מבית מפונק שבו הם ילדות של אבא ואולי זה לא בהכרח ככה אבל הם חושבות שהכול מגיע אליהם ומתנהגות בפחות ערכים ואצלי הייתי במקומות נמוכים שאני מסתכלת על דברים בוגר יותר ואם משהו טוב יצא מזה אז זה זה וזה שווה המון ועוד יש לי דרך ארוכה.

וזהו סליחה על החפירה פשוט רציתי שתבינו לעומק מה עברתי ואיך זה השפיע עליי בעתיד במודע ואפילו בלא מודע שאני עוד צריכה לגלות.
תעריכו הכול. בהצלחה :)