אני מרגישה שהמצב הנפשי שלי הולך ומדרדר

כל תקופת הזום ותחושת האכזבה שהמורים נותנים לי פשוט שוברת אותי.
אני מרגישה תמיד עצובה,שאין לי רצון לקום בבוקר,חזרנו ללימודים והייתי רק פעם אחת ומאז לא באתי לבית ספר.
המורה שלי קבעה לי פגישה עם ההורים שלי בטענה שהמצב שלי לא הכי טוב בכמה מקצועות כשלחברות שלי לא קבעו שום מפגש כזה.
תמיד כשאני מאוכזבת הן אומרות לי שהכל יהיה בסדר אבל המחשבה שהן מצליחות ומקבלות ציונים גבוהים פשוט קשה לי.
גם אני לומדת ומשקיעה,גם אני הולכת למורים פרטיים, אני עושה עבודות הכי טוב שאני יכולה.
אני מרגישה שלאט לאט אני נכנסת לדיכאון,אני לא רוצה לקום בבוקר,אני לא יוצאת מהחדר ובקושי מתקשרת עם אנשים,אין לי תאבון, המשפחה שלי כבר לא מבינה מה קורה איתי שאני יוצאת מהחדר רק לקחת אוכל פעם ביום.
אני פשוט מרגישה שאני מאבדת את עצמי מיום ליום.
המשפחה שלי מאוכזבת ממני,אבא שלי לא מרוצה ממני ולא מתעניין בחיים שלי בכלל.
הוא אומר שאני לא טובה בלימודים רק מעצם זה שאני נמצאת בשלוש יחידות במתמטיקה.שום דבר אחר כבר לא מעניין אותו והוא פעם בחודש שואל מה שלומי.
איך אני יכולה להמשיך ככה?
מה לעשות עם המצב הזה?